הכתבה לבקשת כולם
עוצרים את התנועה אין כסף, אין מבנים, אין חניכים. תנועות הנוער על סף קריסה דניאל ברמן חמישי בערב, מרכז תנועת המחנות העולים בשכונת ארמון הנציב בירושלים. עשרות חניכים מצטופפים בחדר מיניאטורי. בחדרון אין חלונות, האוויר דחוס ומחניק. ערמות קרטונים וציוד בלוי זרוקים בכל פינה, הצפיפות בלתי נסבלת. כמה נערים חסרי סבלנות, יוצאים החוצה ופורטים על גיטרה כמה שירים של להקת "היהודים". קבוצה אחרת של חניכים אומרת שנמאס לה ומחליטה לפרוש הביתה. "יש 'אהבה מעבר לפינה'", צועק אחד החניכים, ונעלם עם חברו במהירות. מה שלכאורה נראה כעוד מפגש חברתי שגרתי של בני נוער, מתמצת יותר מכול את התפוררותן של תנועות הנוער בארץ. תחזוקה ירודה ומחסור במבנים, חניכים שלא יוצאים לטיולים בגלל התשלומים הגבוהים, אדישות חברתית לערכים חברתיים, חוסר תמיכה של הרשויות המקומיות וסגירת סניפים הם רק חלק ממסכת הקשיים הפוקדת את תנועות הנוער השונות ברחבי הארץ. את הגורם הראשון במעלה למציאות היום-יומית העגומה תולים בתנועות הנוער בנושא התקציבי. הטענה השכיחה והשחוקה גורסת כי מכיוון שאין כסף אי אפשר להשקיע בתנועות, וחוסר ההשקעה בפעילויות ובתשתיות של התנועות השונות מביא לחוסר עניין מצד הנוער. התוצאה היא תנועו ת נוער שמתקשות לתפקד, ובני נוער שמעדיפים להשקיע את זמנם בצפייה בטלנובלות, או בגלישה באינטרנט. כדי להיאבק בתופעה מנסות התנועות השונות לפעול בכמה מישורים: מאבק בלתי מתפשר לגיוס תקציבים לתנועות, שיפור התדמית של תנועות הנוער בעיני הנוער וגיוון הפעילויות החברתיות. כסף כסף תרדוף תנועות הנוער ניזונות כלכלית משלושה גורמים מרכזיים: תשלום דמי החבר השנתיים של כל חניך (המשתנים מתנועה לתנועה), תמיכה של הרשויות המקומיות ותקציב שוטף שמעביר משרד החינוך. השנה, מציינים גורמים בתנועות הנוער, משרד החינוך לא תרם ולו שקל אחד, ולפי ההתפתחויות האחרונות, כך נטען, גם אין בכוונתו לעשות זאת. "המצב הפיננסי הוא על הפנים", מעיד מיגל זלקוף, גזבר תנועת השומר הצעיר. "לא רק שלא קיבלנו גרוש ממשרד החינוך, אלא שאפילו לא הובא לידיעתנו מהו התקציב שאנו אמורים לקבל. משרד החינוך מגבש מדיניות חדשה לגבי התקציבים לתנועות הנוער, אבל בתקופה הקרובה סביר להניח שכסף לא נראה". 18 תנועות נוער פועלות בארץ. הבולטות הן הצופים, בני עקיבא, הנוער העובד והלומד, השומר הצעיר והמחנות העולים. היחלשותן של התנועות במשך השנים ומאבקן לקיום יום-יומי הם תופעות ארציות. מקריית שמונה בצפון ועד ערד בדרום, תנועות הנוער ממשיכות במלחמה הסיזיפית על הנחלת הערכים ועל מעורבות שוטפת בקהילה. אזור הדרום, מאשקלון ועד באר שבע, הוא אחד האזורים שבהם סממני המיתון מורגשים ביותר. את מרבית הפעילויות, מציינים ראשי תנועות הנוער שם, נאלצים המדריכים לקיים במקלטים או במבנים רעועים, בלי יכולת לקבל מבנה ראוי. לפיכך, מצהיר רביד כץ, רכז תנועת השומר הצעיר בדרום הארץ, "יש ירידה משמעותית במספר החניכים שלנו. היום קשה מאוד לגייס נוער לתנועה, ופחות חניכים חדשים מגיעים אלינו". זה גם קשור לנוער עצמו, מעבר לקשיים הסביבתיים? "לנוער של היום יש הרבה מאוד גירויים, אם זה האינטרנט או הטלוויזיה. הוא מחפש דברים מהירים, ורוצה אותם עכשיו, לא בעוד שנה-שנתיים. קשה לשכנע אותו שהמוצר שלנו כתנועת נוער זה הדבר הטוב ביותר בשבילו". אז איך אתם ממשיכים בפעילות שוטפת? "בתרומות ובמענקים מצד גורמים שונים. בלעדיהם תנועות רבות היו נסגרות. כולם מזדהים איתנו, ותומכים בחשיבות התנועות, אך בפועל, אנחנו לבד במאבק".
עוצרים את התנועה אין כסף, אין מבנים, אין חניכים. תנועות הנוער על סף קריסה דניאל ברמן חמישי בערב, מרכז תנועת המחנות העולים בשכונת ארמון הנציב בירושלים. עשרות חניכים מצטופפים בחדר מיניאטורי. בחדרון אין חלונות, האוויר דחוס ומחניק. ערמות קרטונים וציוד בלוי זרוקים בכל פינה, הצפיפות בלתי נסבלת. כמה נערים חסרי סבלנות, יוצאים החוצה ופורטים על גיטרה כמה שירים של להקת "היהודים". קבוצה אחרת של חניכים אומרת שנמאס לה ומחליטה לפרוש הביתה. "יש 'אהבה מעבר לפינה'", צועק אחד החניכים, ונעלם עם חברו במהירות. מה שלכאורה נראה כעוד מפגש חברתי שגרתי של בני נוער, מתמצת יותר מכול את התפוררותן של תנועות הנוער בארץ. תחזוקה ירודה ומחסור במבנים, חניכים שלא יוצאים לטיולים בגלל התשלומים הגבוהים, אדישות חברתית לערכים חברתיים, חוסר תמיכה של הרשויות המקומיות וסגירת סניפים הם רק חלק ממסכת הקשיים הפוקדת את תנועות הנוער השונות ברחבי הארץ. את הגורם הראשון במעלה למציאות היום-יומית העגומה תולים בתנועות הנוער בנושא התקציבי. הטענה השכיחה והשחוקה גורסת כי מכיוון שאין כסף אי אפשר להשקיע בתנועות, וחוסר ההשקעה בפעילויות ובתשתיות של התנועות השונות מביא לחוסר עניין מצד הנוער. התוצאה היא תנועו ת נוער שמתקשות לתפקד, ובני נוער שמעדיפים להשקיע את זמנם בצפייה בטלנובלות, או בגלישה באינטרנט. כדי להיאבק בתופעה מנסות התנועות השונות לפעול בכמה מישורים: מאבק בלתי מתפשר לגיוס תקציבים לתנועות, שיפור התדמית של תנועות הנוער בעיני הנוער וגיוון הפעילויות החברתיות. כסף כסף תרדוף תנועות הנוער ניזונות כלכלית משלושה גורמים מרכזיים: תשלום דמי החבר השנתיים של כל חניך (המשתנים מתנועה לתנועה), תמיכה של הרשויות המקומיות ותקציב שוטף שמעביר משרד החינוך. השנה, מציינים גורמים בתנועות הנוער, משרד החינוך לא תרם ולו שקל אחד, ולפי ההתפתחויות האחרונות, כך נטען, גם אין בכוונתו לעשות זאת. "המצב הפיננסי הוא על הפנים", מעיד מיגל זלקוף, גזבר תנועת השומר הצעיר. "לא רק שלא קיבלנו גרוש ממשרד החינוך, אלא שאפילו לא הובא לידיעתנו מהו התקציב שאנו אמורים לקבל. משרד החינוך מגבש מדיניות חדשה לגבי התקציבים לתנועות הנוער, אבל בתקופה הקרובה סביר להניח שכסף לא נראה". 18 תנועות נוער פועלות בארץ. הבולטות הן הצופים, בני עקיבא, הנוער העובד והלומד, השומר הצעיר והמחנות העולים. היחלשותן של התנועות במשך השנים ומאבקן לקיום יום-יומי הם תופעות ארציות. מקריית שמונה בצפון ועד ערד בדרום, תנועות הנוער ממשיכות במלחמה הסיזיפית על הנחלת הערכים ועל מעורבות שוטפת בקהילה. אזור הדרום, מאשקלון ועד באר שבע, הוא אחד האזורים שבהם סממני המיתון מורגשים ביותר. את מרבית הפעילויות, מציינים ראשי תנועות הנוער שם, נאלצים המדריכים לקיים במקלטים או במבנים רעועים, בלי יכולת לקבל מבנה ראוי. לפיכך, מצהיר רביד כץ, רכז תנועת השומר הצעיר בדרום הארץ, "יש ירידה משמעותית במספר החניכים שלנו. היום קשה מאוד לגייס נוער לתנועה, ופחות חניכים חדשים מגיעים אלינו". זה גם קשור לנוער עצמו, מעבר לקשיים הסביבתיים? "לנוער של היום יש הרבה מאוד גירויים, אם זה האינטרנט או הטלוויזיה. הוא מחפש דברים מהירים, ורוצה אותם עכשיו, לא בעוד שנה-שנתיים. קשה לשכנע אותו שהמוצר שלנו כתנועת נוער זה הדבר הטוב ביותר בשבילו". אז איך אתם ממשיכים בפעילות שוטפת? "בתרומות ובמענקים מצד גורמים שונים. בלעדיהם תנועות רבות היו נסגרות. כולם מזדהים איתנו, ותומכים בחשיבות התנועות, אך בפועל, אנחנו לבד במאבק".
לא,אני טרומפית...ואני כן מגלבוע.. 50%.. ותודה חח
