ההבדל הוא אם הרוצח מראש מוגדר כאוייב.
כלומר, לו שאלו אותי האם לדעתי ראוי להשאיר על כנו את עונש המוות במדינות שעדיין נוהגים ליישם אותו , הייתי עונה שלא, יש להמירו בעונשים אחרים. אני מדבר בעיקר על תחושה, לא על צידוק מוסרי פרופר שיטען שמחבל מפוצץ ילדים = עונש מות. הבט, בד"כ תמצא בכל רוצח איזשהו משהו בלתי שפוי שגרם לו לרצוח. אצל מחבלים זו אינה אי שפיות: זו התחושה שמניעה אותם אידיאולוגיה מעוותת שכיוון שאנחנו אויביהם, מותר להם לרצוח בנו ללא הבחנה, בין נשים ובין ילדים. אני לא אנהל קמפיינים שקוראים לעונש מות למחבלים עם דם על הידים, אבל לו הנושא היה עולה ברצינות לדיון ציבורי, הייתי בין המצביעים בחיוב, כאמור במגבלת ההוכחה מעל לכל ספק שהאיש אכן רצח בפיגוע המוני.