אני לא חושב שזה העונש הראוי..
"אל תעשה לרעיך מה ששנוא אליך" המכה לא ילמד לא להכות בגלל שהוא בעצמו מוכה. לדעתי יקרה בדיוק ההפך. הוא ירגיש יותר ממורמר, יותר כועס ויותר עצוב והוא יוציא את כל הרגשות שלו בעוצה רבה יותר. לגבי עונש מוות.. אני חושב שמי שלקח חיים בכוונה תחילה צריך להענש בכל שהוא עצמו יומת, אבל אחרי שקראתי את מה שרשמתם חשבתי על זה שוב. באמת שמגיע לו לשבת בכלא ולסבול, אבל מה הבעיה בארץ למשל? שליש יורד על התנהגות טובה, שנה יורדת ועוד שנה יורדת, ומי שנכנס יוצא בדר"כ אחרי חצי מהתקופה הראשונית שהוא היה צריך לבלות בפנים. אז לדעתי, אם האדם ביצע עבירה רצינית, למשל רוצח סדרתי, הוא צריך לשלם בחיו שלו. או, שהוא ישב עד מוות בכלא מבלי אפשרות לצאת לפני, אלא אם הוא נמצא חף מפשע לאחר כמה שנים. אם זו עבירה "פחות רצינית", למרות שלדעתי בין אם האדם רצח אחד או מאה הוא נחשב לפושע ורוצח, אז האדם צריך לשבת 50 שנה בערך, או לצאת מהכלא כמה שנים לפני גיל פנסיה, כך שכל החיים שלו ידפקו..
"אל תעשה לרעיך מה ששנוא אליך" המכה לא ילמד לא להכות בגלל שהוא בעצמו מוכה. לדעתי יקרה בדיוק ההפך. הוא ירגיש יותר ממורמר, יותר כועס ויותר עצוב והוא יוציא את כל הרגשות שלו בעוצה רבה יותר. לגבי עונש מוות.. אני חושב שמי שלקח חיים בכוונה תחילה צריך להענש בכל שהוא עצמו יומת, אבל אחרי שקראתי את מה שרשמתם חשבתי על זה שוב. באמת שמגיע לו לשבת בכלא ולסבול, אבל מה הבעיה בארץ למשל? שליש יורד על התנהגות טובה, שנה יורדת ועוד שנה יורדת, ומי שנכנס יוצא בדר"כ אחרי חצי מהתקופה הראשונית שהוא היה צריך לבלות בפנים. אז לדעתי, אם האדם ביצע עבירה רצינית, למשל רוצח סדרתי, הוא צריך לשלם בחיו שלו. או, שהוא ישב עד מוות בכלא מבלי אפשרות לצאת לפני, אלא אם הוא נמצא חף מפשע לאחר כמה שנים. אם זו עבירה "פחות רצינית", למרות שלדעתי בין אם האדם רצח אחד או מאה הוא נחשב לפושע ורוצח, אז האדם צריך לשבת 50 שנה בערך, או לצאת מהכלא כמה שנים לפני גיל פנסיה, כך שכל החיים שלו ידפקו..
ענישה חברתית מטרתה בכל מקרה מורכבת - הרחקה מהחברה, הרתעה, וגם (הפתעה!) נקמה של החברה באלו שפוגעים בה. לא לשוא תחושתן של נשים נפגעות (זוכרים? מזה הכל התחיל) כלפי בתי המשפט הפוסקים עונשים מגוחכים לתוקפים קשה מאד - לא רק הרציונל משחק, משחקים גם רגשות. והם קיימים ונוכחים, ואין טעם להתעלם מהם. אמנם, במקרה של תוקפים מסויימים, אלמנט ההרחקה מהחברה הוא החשוב (כך לגבי אשה שרוצחת את בעליה סידרתית, וכך, כמובן, לגבי רבים מהאנסים והפדופילים), אבל אין טעם להתכחש לצורך האנושי בנקמה. אשר להשוואה שנעשתה בהודעה המקורית - אכן, העונשים למכי נשים, וודאי למכה האשה הספציפית שאף איבדה את עוברה - מרתיחים. מה לזה ולעונש מוות? כאן אני מסכימה לחלוטין עם מרמלד (ואחרים. ככה כותבים בעבודות אקדמאיות, מסתבר. חכו תסבלו קצת גם): הצורך של אנשים בענישה מצדיק עונשים שהחברה תופסת כחמורים. הצורך הזה איננו מצדיק חריגה ממה שהחברה תופסת כאנושי (עינויים, למשל), או הטלת עונשים שלא ניתן לחזור מהם במקרה של טעות (וטעויות קורות). הגישה שנמצאת בבסיס מערכת המשפט המערבית היא, שאדם איננו נענש אלא אם הוכח עונשו מעבר לספק הסביר (או מעבר לכל ספק, תלוי איפה). מטרת הגישה הזו שלא להעניש חפים מפשע. החברה מעדיפה, כחברה, שלא להעניש מישהו לשוא, גם אם במחיר הזה חופשיים חלק מהפושעים. אם תחשבו לרגע אילו משטרים משתמשים בגישה ההפוכה (קודם נעניש, אחר כך נבדוק), תוכלו בלי ספק להבין לאילו מקומות איומים יכולה גישה כזו להוביל. כל מערכת הבקרה המשפטית מיועדת בדיוק לכך - בדיקת הראיות, השבעת העדים, מתן אפשרות לשימוש בסנגוריה ציבורית, וכן הלאה והלאה - הכל, על מנת שלא יענשו חפים מפשע. מאחר, שמערכת המשפט מורכבת מבני אדם - ולכן לא יכולה להיות נקיה מטעויות, נראה לי שגוי באופן יסודי להטיל עונשים שלא ניתן לבטל אותם. כמובן, שמי שכבר נכלא, לא ניתן להחזיר לו את שנותיו בכלא. אבל לקיחת חיים היא הדבר הנורא ביותר שניתן לעשות - לא בכדי העונשים על רצח הם החמורים ביותר, ולא בכדי מציעים כאן להעניש בעונש מוות רק רוצחים. וחיים לא ניתן להשיב. עם כל ההכרה ברצון בנקמה - נקמה על ידי רצח נראית לי שגויה מעיקרה, הן כשהיא מתבצעת על ידי חמולה זועמת, והן, ובמיוחד, כשהיא מתבצעת על ידי המדינה והחברה.