גם אני לא הבנתי כלום!
והייתי מאוד רוצה הבהרות. אני בתור ילדה חטפתי פה ושם מכות מאבא בעיקר, אבל גם מאימא כשהיתה חוטפת התקפות זעם ואפילו אחותי הגדולה לא חסכה ממני את נחת זרועה, כשגדלתי הייתי ילדת מקורקעת על בסיס קבוע.... אין לי ממש מודל לאיך להיות ההורה שאני רוצה להיות- גם בחינוך של דודים, חמים וכו' מצאתי יסודות לפגם מסיבות שונות, ואני מרגישה שלפחות בסביבה הקרובה שלי אני צריכה להמציא את הגלגל מחדש. אני ממש נגד הכאת ילדים, גם כליאתם בחדר לא באה בחשבון (פעם אחת סבי נעל אותי בחדרי בגיל 9 ועד היום אני חווה את זה כטראומה), אך ראיתי גם את השפעות הפינוק המוגזם בילדים שגודלים להיות תלותיים ולא יוצלחים בבגרותם. אני באמת רוצה לחנך את ילדי (בן שנה ו-4) כילד עצמאי, מאושר ובטוח בעצמו. עם זאת יש לי ילד עקשן מאוד עם רצונות מאוד חזקים שלעיתים מוציא אותי מדעתי, אני תמיד משתדלת להסיט את דעתו ולהתפשר איתו. עד כדי כך שמגרות בשידה שלי בחדרי, במטבח, בסלון פיניתי מהדברים שלא הייתי מעוניינת שישחק בהם והכנסתי צעצועים שלו ודברים אחרים לא מסוכנים כמו קופסאות פלסטיק וכו'. כשאני מכינה ארוחת ערב והוא רוצה לראות מה אני עושה אני שמה אותו לידי על השיש ונותנת לו לאכול מהסלט שאני מכינה (גם כשזה כרוך בדחיפת יד לקערה). ובכ"ז אני חייבת להודות שלא אחת הרמתי עליו את קולי לפעמים פשוט ברגע של איבוד שליטה (לא צרחות, אלא הרמת קול ובכ"ז הצטערתי על כך!), אני בטוחה שעוד נכונים לי קשיים גדולים מאוד, ועל-כן אני מרבה להשתתף בפורום זה (יותר השתתפות פסיבית), לקרוא חומר רב בנושא, מתכוונת לקנות ולקרוא את הספרים המומלצים. אני אישית ממש מרגישה שאני בשטח חדש ולא מוכר ובחרדה ענקית ממה שעוד מצפה לי ומכך שאעשה טעויות שעליהם יאלץ לשלם בני היקר לי מכל, על-כן דיונים כמו זה כ"כ חשובים לי, ןתשובות כלליות כמו: "העובדה שאין נוסחאות אינה הופכת את המציאות ללא ברורה. פתלתל ולא וודאי? נכון. ככה זה בחיים.". (וסליחה שהוצאתי את הציטוט מהקשרו), לא נותנת לי שום בסיס ללמוד ממנו.