עונשים לבן 2.5

[ליליה והגמדים]

../images/Emo51.gif, ענית את מחשבותי

 

[צימעס]

שניה, עוד משהו ששכחתי

אני כלל לא מזלזלת בצורך שלך (ושלי) לצעוק, להוציא את הכעס לאנשהו. אבל למה על הילד? למה הדבר הכי יקר לנו צריך להיות שק החבטות? יש מליון דרכים אחרות להוציא כעס, יש מליון מקומות אחרים לצעוק בהם. למשל - לכתוב הודעה ארוכה בפורום, לצעוק/לבכות בטלפון לבעל/חברה.

 

[פשטידת תירס]

לצעוק זה לא התעללות

נכון שעדיף להסביר אבל מה לעשות שילדה בת 5 לא מבינה שאסור להתערב לי בשיחת טלפון? מה אני אמורה לעשות אחרי שהסברתי לה 30 פעם שאסור? לצעוק על חברה שלי או על בעלי? מה הם אשמים?

 

[ליליה והגמדים]

נכון, הם לא אשמים

אולם אני משערת שאת גם תגלי נטייה פחותה לצעוק עליהם כי הם גדולים מביתך ויכולים לענות באותה מטבע....

 

[צימעס]

לא לצעוק על בעלך. לשתף אותו.

דוגמה: הילדים הפכו את האוכל של החתולים בפעם העשירית השבוע. ביקשתי שינקו מיד (טעות I), "לא, את!", "אתם! קדימה!" (

), "זה קשה לנו, אנחנו..." וכו' טלפון לבעלי (= קטעתי את המריבה [הטפשית, אם יותר לי]), מספרת לו מה קרה (= מוציאה את העצבים). האוכל של החתולים נשאר שם חצי יום, ואז אפשר לנקות בצורה שקטה יחד עם הילדים, או לברר איזו עזרה הם צריכים כדי לנקות.

 

[Kalla]

נראה לי שיש כאן שתי דעות

שנעות בתוך מעגלים ולא מצליחות להיפגש (אגב, גם לא חייבות, רק שבמקרה הזה לדעתי לא מהסיבה הנכונה). התחושה שלי לסיבה לחוסר המפגש הזה הוא איזושהי חזרה על אותן המילים, אותם הדגמים, אותן המנטרות העקרוניות, ללא מתן מענה מעשי לשאלות ספציפיות. ליליה טוענת מצד אחד שכל פעולה שהיא בכוח ובניגוד לרצון הילד היא אלימות, אך כשאני מביאה לה דוגמאות קונקרטיות היא כל פעם מתרצת מדוע זה לא אלימות, וכשאני מנסה לטעון שאני לא ממש מבינה איך ועל סמך מה היא קובעת את זה, היא מתרגזת כי היא לא מאמינה שאני לא מבינה. גם לך הבאתי מקרה ספציפי, אך במקום להגיד לי איך בפועל ניתן להתמודד עם אותו מקרה בצורה שהיא יותר נכונה בעיניך, את שוב חוזרת על דברים באופן כללי ותאורטי. אני חייבת להבהיר - תאוריה שלא פועלת במציאות היא לא יותר מתאוריה בעיני. כל עוד לא הוכיחו לי שדרך פעולה מסוימת היא מעשית ולא ניתנת לביצוע לפחות ב-99% מהמקרים, לא משנה כמה יפה התאוריה נשמעת - אותי היא לא משכנעת.

 

[Kalla]

לא ניתנת=ניתנת

 

[ליליה והגמדים]

ליליה לא טענה את זה

תקראי שוב. העובדה שאין נוסחאות אינה הופכת את המציאות ללא ברורה. פתלתל ולא וודאי? נכון. ככה זה בחיים.

 

[Kalla]

יופי של תשובה. עכשיו הבנתי הכל.

אם אלה ה"הסברים" שאני עומדת לקבל, באמת אין טעם להמשיך בדיון.

 

[veredy]

גם אני לא הבנתי כלום!

והייתי מאוד רוצה הבהרות. אני בתור ילדה חטפתי פה ושם מכות מאבא בעיקר, אבל גם מאימא כשהיתה חוטפת התקפות זעם ואפילו אחותי הגדולה לא חסכה ממני את נחת זרועה, כשגדלתי הייתי ילדת מקורקעת על בסיס קבוע.... אין לי ממש מודל לאיך להיות ההורה שאני רוצה להיות- גם בחינוך של דודים, חמים וכו' מצאתי יסודות לפגם מסיבות שונות, ואני מרגישה שלפחות בסביבה הקרובה שלי אני צריכה להמציא את הגלגל מחדש. אני ממש נגד הכאת ילדים, גם כליאתם בחדר לא באה בחשבון (פעם אחת סבי נעל אותי בחדרי בגיל 9 ועד היום אני חווה את זה כטראומה), אך ראיתי גם את השפעות הפינוק המוגזם בילדים שגודלים להיות תלותיים ולא יוצלחים בבגרותם. אני באמת רוצה לחנך את ילדי (בן שנה ו-4) כילד עצמאי, מאושר ובטוח בעצמו. עם זאת יש לי ילד עקשן מאוד עם רצונות מאוד חזקים שלעיתים מוציא אותי מדעתי, אני תמיד משתדלת להסיט את דעתו ולהתפשר איתו. עד כדי כך שמגרות בשידה שלי בחדרי, במטבח, בסלון פיניתי מהדברים שלא הייתי מעוניינת שישחק בהם והכנסתי צעצועים שלו ודברים אחרים לא מסוכנים כמו קופסאות פלסטיק וכו'. כשאני מכינה ארוחת ערב והוא רוצה לראות מה אני עושה אני שמה אותו לידי על השיש ונותנת לו לאכול מהסלט שאני מכינה (גם כשזה כרוך בדחיפת יד לקערה). ובכ"ז אני חייבת להודות שלא אחת הרמתי עליו את קולי לפעמים פשוט ברגע של איבוד שליטה (לא צרחות, אלא הרמת קול ובכ"ז הצטערתי על כך!), אני בטוחה שעוד נכונים לי קשיים גדולים מאוד, ועל-כן אני מרבה להשתתף בפורום זה (יותר השתתפות פסיבית), לקרוא חומר רב בנושא, מתכוונת לקנות ולקרוא את הספרים המומלצים. אני אישית ממש מרגישה שאני בשטח חדש ולא מוכר ובחרדה ענקית ממה שעוד מצפה לי ומכך שאעשה טעויות שעליהם יאלץ לשלם בני היקר לי מכל, על-כן דיונים כמו זה כ"כ חשובים לי, ןתשובות כלליות כמו: "העובדה שאין נוסחאות אינה הופכת את המציאות ללא ברורה. פתלתל ולא וודאי? נכון. ככה זה בחיים.". (וסליחה שהוצאתי את הציטוט מהקשרו), לא נותנת לי שום בסיס ללמוד ממנו.

 

[ליליה והגמדים]

../images/Emo175.gif ואותי "מאשימים" באגרסיות ../images/Emo8.gif

 

[צימעס]

אין תיאוריה "איך אני נוהגת"

יש תיאוריה "לאן אני מנסה לשאוף".

 

[ליליה והגמדים]

../images/Emo45.gif

 

[Kalla]

מה הטעם לשאוף

אם לא ניתן ליישם? ובינתיים, אחרי כל כך הרבה דיבורים, עוד לא קיבלתי ולו תשובה מעשית אחת.

 

[ליליה והגמדים]

את מה שאת שואפת אליו באופן תמידי

ניתן ליישם, ברמות משתנות של הצלחה. אבל קודם צריך לשאוף. זה המקום שאליו נכנסים ערכי ואידיאולוגיה של חינוך, כבוד לילדים כישויות וכיו"ב.

 

[Kalla]

אבל כל אלה הם דיבורים גבוהה גבוהה.

עדיין איש לא נתן לי מענה להתנהגות שונה במקרה שתיארתי.

 

[צימעס]

את מתיחסת למקרה של זורק החפצים?

הנה פתרון לא אלים אחד: מציעה לו לבוא אתי החוצה (גן שעשועים או לרוץ או כל אפשרות אחרת). זה "שינוי הסיטואציה" (בדיוק כמו שתאר אלעד, השואל המקורי, את תפקיד הנעילה בחדר), אבל באופן נעים לילד. למה זה טוב? אחת הסיבות - הקנית כלים: כשהוא בן 30, רואה טלויזיה, והקבוצה "שלו" מפסידה, ויבוא לו להעיף בקבוק בירה על הטלויזיה (זוכרת סיפור כזה מפורום הורים?), הוא ידע בעצמו לצאת מהבית לסיבוב בשכונה כדי להרגע.

 

[Kalla]

לא לכל הילדים אפשר להציע לצאת החוצה

תום הוא ילד עקשן בצורה בלתי רגילה, ואם מדברים איתו כדי לשכנע אותו במשהו שהוא לא מעוניין בו, הוא פשוט מתעלם. ולא, אני לא מאמינה שבגלל זה הוא יזרוק בקבוקים על הטלוויזיה כשהוא יגדל. אני חושבת שזה פשוט עניין של גיל. גם בעלי היה דומה לו כילד.

 

[ליליה והגמדים]

אז תציעי לו משהו שכן מתאים לו

קטונו מלתת לך נוסחאות סופיות ואבסולוטיות. רק רעיונות וגישה.

 

[Kalla]

אבל הגישה לא מתאימה כאן.

ילדיי האחרים בהחלט ניתנים למה שנקרא "שכנוע עדין". רוב הפעמים הם לפחות יקשיבו. הילד הזה הוא שונה. הוא כאילו לא שומע, כאילו שאת לא שם. וזה ממש לא כי חסרה לנו אסרטיביות. פשוט יש לו אופי מאוד יוצא דופן.