עונות

עונות

מבין טיפות הגשם באת אלי שקט מסכי ריסיך כולאים אפלה קרירה כטבת וקילפתי ממך זיכרונות דבקה בך כעור פרחנו עם האביב מותירים בגבנו הקור להטנו את חיוך השמש בערנו שקיעות על החוף ובין קיץ לסתיו התארכו השתיקות כובדן כחמסין של סוף.. השלנו איש רעותו כעלים צפים על הרוח עירומים חסרי אונים מותשים מכדי לנוח באת אלי עם גשם ריסיך ככסות גורלי נותרתי. גבך מתרחק צלך נבלע בצללים..
 
למעלה