נועם סטאריק
New member
עונג@שבת, נומ' 38 ../images/Emo141.gif
23.5.2003 __________________ השבוע בגליון – עונג@שבת, נומ' 38 – הפרק השלם (בניגוד לגליון הקודם) מתוך זכרונותיו של י. ד. ברקוביץ, פרק שכולו עוסק ביחסים הקשים ששררו בין שני הקלאסיקונים: בין שלום-עליכם, סופר העם וה"הומוריסט" שסיפוריו וספריו נחטפו כלחמניות מן השוק ובין י. ל. פרץ, הסופר הדגול, שהפיק פניני ספרות, והנהיג "חצר חסידית" בקרב הסופרים היידישאים הצעירים. הריב ביניהם היה כה חריף עד שהקורא העכשווי של הזכרונות הללו חש מבוכה כלפי הדברים. פרץ השפיל את שלום עליכם והציג אותו ככלי ריק שרק יודע "להצחיק", וכי אין באמתחתו שום בשורה ספרותית אמיתית. שלום עליכם סבל מאוד מיחסו של פרץ וקונן על כך בפני חבריו. לפי טענות שונות יתכן שחלק חשוב ממהלך חייו הספרותיים ואפילו האישיים הושפעו מיחסים קשים אלה. בשנת 1905, כאשר שלום עליכם הסתובב בוילנה חסר מעשה וחסר יצירה, והפרוטה אינה מצויה בכיסו, מוצא לו פרץ זמן ואומץ להדיח את רגלו מהפרנסה היחידה האפשרית שעמדה בפני שלום עליכם. על יסודות הריב הזה תוכלו לקרוא בגליון השבועי, אך מידע רב נוסף נמצא בספרי זכרונות שונים. היום כבר ניתן לומר, שטענתו של פרץ ששלום עליכם הוא "הומוריסט" ותו לא ולכן ספריו נקראים בלהט רב יותר מיצירותיו הוא ומיצירות חשובות אחרות, טענה זו קיבלה אישור דווקא בעשרות השנים שלאחר מכן. מי מכם קרא פואמה או סיפור של פרץ ומי מכם לא קרא את טביה החלבן או את מנחם מנדל. אם כן רואים בבירור ששלום עליכם השפיע ומשפיע עדיין על שכבות רחבות של העם ואילו פרץ נשאר "פנינה" שרק מעטים לוטשים עליה עינים. אני חייב לציין שכאשר למדתי ספרות יידיש באוניברסיטה, לא הבנתי למה לא לומדים ולא מתעמקים ביצירותיו של פרץ. רוב המרצים התעסקו בשלום עליכם, מיעוטם גם במנדלה מוכר ספרים אך אף אחד לא קרא איתנו פואמה של פרץ. רק מרצה אחד הועיל בטובו ללמד אותנו שיר אחד שלו. אינני טוען שמדלגים עליו במכוון אבל עצם ההתעלמות מיצירתו מצביעה יותר מכל על מעמדו לעומת מעמדו של שלום עליכם. _________ בגליון הקודם פורסם חלקו הראשון של הפרק, השבוע פרסמתי את הפרק השלם, כך שאתם לא צריכים להזדקק לגליון הקודם. אַ גוטן שבת
23.5.2003 __________________ השבוע בגליון – עונג@שבת, נומ' 38 – הפרק השלם (בניגוד לגליון הקודם) מתוך זכרונותיו של י. ד. ברקוביץ, פרק שכולו עוסק ביחסים הקשים ששררו בין שני הקלאסיקונים: בין שלום-עליכם, סופר העם וה"הומוריסט" שסיפוריו וספריו נחטפו כלחמניות מן השוק ובין י. ל. פרץ, הסופר הדגול, שהפיק פניני ספרות, והנהיג "חצר חסידית" בקרב הסופרים היידישאים הצעירים. הריב ביניהם היה כה חריף עד שהקורא העכשווי של הזכרונות הללו חש מבוכה כלפי הדברים. פרץ השפיל את שלום עליכם והציג אותו ככלי ריק שרק יודע "להצחיק", וכי אין באמתחתו שום בשורה ספרותית אמיתית. שלום עליכם סבל מאוד מיחסו של פרץ וקונן על כך בפני חבריו. לפי טענות שונות יתכן שחלק חשוב ממהלך חייו הספרותיים ואפילו האישיים הושפעו מיחסים קשים אלה. בשנת 1905, כאשר שלום עליכם הסתובב בוילנה חסר מעשה וחסר יצירה, והפרוטה אינה מצויה בכיסו, מוצא לו פרץ זמן ואומץ להדיח את רגלו מהפרנסה היחידה האפשרית שעמדה בפני שלום עליכם. על יסודות הריב הזה תוכלו לקרוא בגליון השבועי, אך מידע רב נוסף נמצא בספרי זכרונות שונים. היום כבר ניתן לומר, שטענתו של פרץ ששלום עליכם הוא "הומוריסט" ותו לא ולכן ספריו נקראים בלהט רב יותר מיצירותיו הוא ומיצירות חשובות אחרות, טענה זו קיבלה אישור דווקא בעשרות השנים שלאחר מכן. מי מכם קרא פואמה או סיפור של פרץ ומי מכם לא קרא את טביה החלבן או את מנחם מנדל. אם כן רואים בבירור ששלום עליכם השפיע ומשפיע עדיין על שכבות רחבות של העם ואילו פרץ נשאר "פנינה" שרק מעטים לוטשים עליה עינים. אני חייב לציין שכאשר למדתי ספרות יידיש באוניברסיטה, לא הבנתי למה לא לומדים ולא מתעמקים ביצירותיו של פרץ. רוב המרצים התעסקו בשלום עליכם, מיעוטם גם במנדלה מוכר ספרים אך אף אחד לא קרא איתנו פואמה של פרץ. רק מרצה אחד הועיל בטובו ללמד אותנו שיר אחד שלו. אינני טוען שמדלגים עליו במכוון אבל עצם ההתעלמות מיצירתו מצביעה יותר מכל על מעמדו לעומת מעמדו של שלום עליכם. _________ בגליון הקודם פורסם חלקו הראשון של הפרק, השבוע פרסמתי את הפרק השלם, כך שאתם לא צריכים להזדקק לגליון הקודם. אַ גוטן שבת
