עולמות מקבילים

[הורה אילת]

עולמות מקבילים

את הסיפור הזה כתבתי בעקבות נסיעה שערכתי בשבוע שעבר באזור חיפה רבתי. בגלל מצב הקטיושות באזור הפכו הערים בצפון (כולל חיפה) לערי רפאים. הכל במקום אבל אין אנשים וכל החנויות סגורות. לאחר שעות רבות בהן ביליתי בממ"ד ובמקלט יצא לי מן סיפור דמיוני שכזה ואף מורכב מעט. בסופו של דבר קשור הסיפור לשאלות שאנו שואלים רבות לגבי כמות הריקודים הנוצרים כל שנה. תקוותי שתהנו למרות הדמיון הרב שסיפור זה מתובל בו - אבל – חשוב שגם בפורום כזה נוסיף מעט דמיון מידי פעם בנוסף לדיונינו השוטפים הנדונים כאן. להלן הסיפור: סוף השנה התקרב וקבוצה מפורום "המרקדת" (פורום באינטרנט שנחל הצלחה רבה בתקופה זו בנושא ריקודי עם) החליטה לקיים מפגש פורום. לצורך כך פורסמה מודעה לגבי סוף שבוע שיתקיים בעיר אילת באחד ממלונות העיר בהנחייתו של המרקיד הדגול "גדעון מימון" החל מהתאריך 28.12.2006. הדבר היה מאד מקובל ובמשך כל השנה ירדו מס' קבוצות שונות לאילת, כל פעם עם מרקיד אחר ושילבו בנסיעה זו בילוי,נופש וריקודי עם. הפרסום הפעם היה ייחודי מכיוון שנועד ליצור מפגש פורום של אנשים שהתכתבו רבות בפורום - כל אחד עם שמו הגלוי או החסוי והייתה זו הזדמנות יוצאת דופן להכיר את כל משתתפי הפורום. כולם ציפו לסוף שבוע סטנדרטי הטומן בחובו הכרות מסוימת עם חברי הפורום אך בדיעבד הסתבר שנסיעה זו התגלתה כמיוחדת מאד – דבר שנודע לנו רק לאחר מעשה. נרשמו לקבוצה קרוב ל-30 איש והוחלט שיצא אוטובוס ביום חמישי 28.12.06 מאזור הצפון ויאסוף את האנשים השונים לכל אורך הארץ. מנהלי הפורום "אביטל מיתר" ו-"שרון גליל" היו הנרשמים הראשונים והם לקחו חלק פעיל בארגון המפגש. כמובן שכל הנסיעה עד לבאר שבע עלו בדרך משתתפים שונים וצורת ההכרות של כל המשתתפים הייתה מעניינת מאחר ולא כל המשתתפים בפורום היו מזוהים בשמם האמיתי והיה נחמד לזהות את האנשים שעלו לאוטובוס ולנסות לנחש את כינויים בפורום לפי מראם או רמזים שהם נתנו. לאחר מס' עצירות בדרך והרקדות ספונטניות שנעשו בכל עצירה גלש האוטובוס לאט לאט לאחר נסיעה של מס' שעות למצב שבו כולם נרדמו על ספסלי האוטובוס. אני זוכר שהייתי בין אחרון הנרדמים ושהנהג היה ערני מאד. לפתע הרגשנו סחרור של האוטובוס והיתה הילה סגולה גדולה שאפפה את האוטובוס. אף אחד לא הבין מה קורה וכולם התעוררו. האוטובוס נסע אך הנהג לא היה במקומו – הוא פשוט נעלם. למזלנו אחד המשתתפים מהמושבים הקדמיים הצליח לתפוס את ההגה ולעצור את האוטובוס במקום – דבר שמנע תאונה בטוחה. האנשים היו נסערים. מה קרה? איפה אנחנו? איפה הנהג? – אף אחד לא ידע לענות על שאלות אלו. מצאנו את עצמינו במחסום של החיילים בכניסה של העיר אילת אבל ........ לא היו חיילים בעמדה. הכל היה נטוש. הכל היה מאד מוזר. האנשים התחילו להילחץ אך הוחלט כי נמשיך בנסיעה לכיוון העיר. אחד המשתתפים בכינויו "טורבו 15" היה מכונאי אוטובוסים במקצועו כך שהוא המשיך בנסיעה של האוטובוס. משהו מאד מוזר התרחש. העיר היתה ריקה מאדם. המזרקות עבדו. החנויות היו פתוחות אך לא היתה נפש חיה ברחובות. האוטובוס פשוט נסע בעיר ריקה מכל אדם. חברי הפורום התחילו להילחץ. מה לכל השדים קורה פה? "הורה אום רש רש" הציע שנלך לאולם רבין – המקום שבו היה צריך להתקיים המרתון. "באטרפליי 3" הציעה לעשות קודם כל סיבוב בעיר כדי לראות אולי משהו קרה או שזה איזה קטע עם מצלמה נסתרת אבל כולם שאלו "לאן נעלם הנהג?" - זה לא היה ברור. הרב צידדו בדעתה של "באטרפליי 3" והוחלט לערוך סיור בעיר. הנסיעה היתה קשה. כל החנויות היו פתוחות ואפילו דגל ירדן הענק התנוסס לו בגאון ממש בגבול אבל לא היה זכר לכל נפש חיה. והרעש – כל הזמן נשמע רעש עמום מרחוק. רעש לא מובן אך איתן ויציב. בהתחלה לא שמנו לב אליו אבל "שלהבת דודאי" הסבה את תשומת ליבנו לכך. לא היה לנו הסבר לכך. נסענו לאולם. תודה לאל הוא עוד היה שם. ולהפתעתינו נשמעה משם מוסיקה של ריקודי עם. כולם רצו לאולם בסערה אך מה רבה היתה ההפתעה כשגילינו שהאולם ריק מאנשים ורק המוסיקה מתנגנת לה מעצמה. "דבקה משולשת" הסבה את תשומת ליבנו לכך שכל השירים הם שירים שמלפני שנת 1991. איפה השירים החדשים של כל הריקודים החדשים? – שאלה "גיטרה נהדרת". זה לא היה ברור. ואז שמענו את "פצפץ 3" אומר: הייתי באולם הזה ממש לפני 15 שנה בזמן מלחמת המפרץ במרתון כשירדנו לאילת מפחד הסקאדים ואלו היו ממש השירים שהושמעו אז. כולם היו בהלם. "מה זאת אומרת היית?" "כן הייתי" – ענה "פצפץ 3". המרקיד היה רחמים משולם שהלך לעולמו מאז "אללה ירחמו". המרתון הזה היה אחד המעולים שהייתי בהם ולכן אני זוכר אותו. רבותי משהו קורה פה אמרה "מחבבת לפזז" ולא הייתי אומרת שאנחנו מבינים מה? החברים היו מאד מודאגים. המרקיד לא ידע מה לעשות מאחר והוא התכוון להרים אירוע שלא ישכחו ובמקום זה נכונה לו הפתעה שלא ציפה לה אך כמובן שכולם עודדו אותו בטענה שכולנו באותה סירה. החלטנו לישון באולם בלית ברירה כאשר הפחד מציף אותנו. ללא ספק הרגשנו מחוזקים מזה שהיינו ביחד והכרנו את האנשים ואת דעותיהם מתוך השיחות הרבות שנערכו בפורום. זה היה הדבר היחיד שהחזיק אותנו באותו לילה של ירח מלא. למחרת התעוררנו לקול הרעש העמום. "קסמי המזורקה" אמר שהרעש התחזק אבל לא היה ברור לנו מה מקורו. הוחלט לעשות סיבוב נוסף בעיר שאולי יגרום לנו להבין מה פשר האירועים המוזרים אותם אנו חווים. השמש זרחה ושוב פעם נתקלנו במראות של ההרים מולנו בירדן, החנויות הנטושות – ממש כמו אתמול. "שמתם לב שמלון הרודס לא קיים" - ציין "סמובר 5" מהמושב האחרון באוטובוס. ולא רק הוא. פתאום הסתבר לנו שמלון הנסיכה ועוד מס' מלונות שנבנו בשנות התשעים המאוחרות לא היו קיימים. לא היו בעיר כל המלונות החדישים, לא עיר המלכים ולא ה-IMAX המפורסם. העיר אילת דמתה לעיר אילת שהכרנו לפני 15 שנה. אלוהים אדירים – מה קורה פה? חזרנו מהר לאולם. חלק מהאנשים החלו לרקוד לצלילי המוסיקה שהתנגנה לה מאז שהגענו לכאן. זו הייתה נוסטלגיה לשמה. לא כולם הכירו אבל הריקוד העניק לכולם תחושת בטחון של – "יהיה בסדר" לפתע ראינו שכולם פשוט רוקדים. זה היה מחזה מוזר. קבוצת אנשים מפוחדים שלא יודעים מה השתבש בעולמם אך מחוזקים בגלל שהם רוקדים ביחד במעגל. כשאני חושב על זה היום אני ממש נפעם מהמחזה הזה שיישאר חרוט בזיכרוני עד יומי האחרון. בכל מקרה לאחר כשעה מישהו שם לב שהרעש העמום התגבר. בלית ברירה החלטנו לישון באולם עוד לילה למרות שרבים רצו כבר לחזור לצפון. למחרת בבוקר הפך הרעש לממשי מאד. זה היה רעש של אכילה אבל בקול מאד חזק. יצאנו נרעשים החוצה. מולנו נפרסו הרי ירדן אבל .................. אבל הם היו נמוכים יותר מגובהם אמש וגם השמים מעליהם נעלמו. התחילה היסטריה. אנשים רצו חזרה לאולם. אחרים נשארו בחוץ כדי לראות איך ההרים הולכים ונעלמים. המחזה היה קשה וקורע לב. רכס הרים אדיר שנקרע לפנינו ואחריו יש רק ריק – רכס הרים שהולך ונעלם ממש מול עינינו והרעש...... זה כבר היה עניין שאי אפשר שלא לשים לב אליו. רעש מחריש אזניים שהולך ומתחזק כל יום בעוד ועוד. "צוחקת שבא לבכות" אמרה שהיא ממש רוצה לבכות ו"דני זכרוני" אמר שהוא מעולם (בעצם מהכנס בדליה) לא זוכר מקרה כזה שהיה לו בהרקדה והוא עוד נחשב אחד הוותיקים בתחום.

 

[הורה אילת]

עולמות מקבילים - המשך

ראשי הפורום אספו את כולם ואמרו שזה לא הזמן להיכנס לפאניקה ושאנו כאנשי פורום צריכים לשמור על משמעת גם ברגעים הכי קשים בדיוק כמו שאנו יודעים להתנהג ולשמור על הכללים בפורום. אנו עומדים במצב של אי וודאות ולא ברור מה עלינו לעשות ולא ברור מה קורה פה ואם למישהו יש רעיון מה לעשות הם ישמחו לשמוע. "אני חושב שאני יודע מה קורה פה" – נשמע קול דק מאחור. כולם הסתובבו בבת אחת. זה היה "שארקי" שהיה פיסיקאי במקצועו והוא נראה בימים האחרונים מחשב כל מיני חישובים שלא הבנו מה פישרם. "אני מציע שתשבו !!!" אמר "שארקי". כולם ישבו כאיש אחד. מה קורה פה בדיוק שארקי? שאלה אביטל בחרדה. שארקי התחיל לדבר : טוב תראו אני לא בטוח במאה אחוז אבל אני חושב שזה מה שקורה כאן. לפני כ-400 שנה חווה את החוויה שאנו עוברים פיסיקאי בשם יוהנסן. מכיוון שהארוע הזה מתקיים כנראה עפ"י חישוביי פעם ב-400 שנה אני מניח שאף אחד לא האמין למה שסיפר יוהנסן וכך לא אומת סיפורו מדעית. אני לכשעצמי קראתי את הסיפור במסגרת לימודי בתואר ראשון וכמובן שהתייחסתי אליו כסיפור בדיוני. נו אז ספר כבר – אני מתפוצצת אמרה "הורה לוטן" טוב אז לפי הסיפור ההוא יוהנסן חווה את המעבר ל"עולם מקבילי" במה שנקרא " תהליך פיתול זמן" – דבר שהוא נדיר מאד וקורה בתדירות של פעם ב- 400 שנה. מה עולם מקבילי? – כולה באנו לרקוד פה אז מה אתה מחרטט לנו על עולמות – אמרה הורה לוטן. תגיד מה אתה עובד עלינו? יקירתי את רוצה לשמוע את הסיפור או שאת מעדיפה להשאר פה ולהעלם עם העולם המקבילי הזה. – שאל שארקי. היתה שתיקה. שארקי המשיך – ובכן אותו יוהנסן סיפר שיומיים לפני סוף השנה הלועזית בעת שהותו בבית בזמן שישן הוא התעורר לאור הילה סגולה ענקית שאפפה את ביתו והוא מצא את עצמו בעולם דמיוני נטול אנשים. גם הוא לא הבין מה קורה לו ותהה מה יעלה בגורלו וגם אצלו נשמע רעש מחריש אזניים שהלך והתגבר ככל שעבר הזמן. הוא תאר שראה יצורים שבנויים משיניים ענקיות ורגליים קטנות והם פשוט אכלו כל מה שנקרה בדרכם. זה כלל את ההרים ואת הגבעות ואת כל מה שנראה מולו ובמקום ששם נעלמו הדברים נוצר רק ריק. הוא קרא ליצורים הללו "גלוטונים" מלשון "אכלני העבר". הוא לא ידע מה לעשות ולאחר שהבין שהוא הולך להיקרע ולהיבלע ע"י יצורים אלו הוא פשוט החליט שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם המצב זה פשוט לישון ואולי כך תיפתר הבעיה. בדיעבד ומבלי לדעת זאת - זה היה מה שהציל אותו. הוא התעורר שוב לאחר מס' שניות אפוף שוב בהילה הסגולה הזוהרת. הוא הצליח לחזור לעולמו. שנים רבות חקר יוהנסן את התופעה והצליח להוכיח שהתופעה שהוא נתקל בה היא בעצם התגלגלות שלו לעולם מקביל לשלו. הוא הצליח להוכיח זאת מתמטית והראה שקיימים מס' עולמות מקביליים זה לזה. לכל שנה יש עולם כזה מוכן שאליו מגיעים האנשים. האנשים משתמשים בעולם זה ולאחר שנה הם עוברים בתהליך שלא מורגש לעולם של השנה הבאה ולאחר מכן מושמד העולם הישן ע"י הגלוטונים. יחד עם זאת כל 400 שנה משהו משתבש במעבר ואז קורית תופעת פיתול הזמן המוזכרת כאן ואזי ניתן לקפוץ בין עולמות שונים ללא שליטה. המעבר הזה בין העולמות השונים יכול לקרות רק יומיים לפני סוף השנה והחזרה מהעולם המקבילי יכולה לקרות רק עד יומיים אחרי תחילת השנה. זה היה חלון הזמן האפשרי למעבר בין העולמות – חלון הזמן לקיום תופעת פיתול הזמן. איך שהוא התופעה היתה קשורה לקיום ירח מלא ולשינה בדיוק בימים אלו אך הוא לא הצליח להבין את הקשר לכך. יוהנסן הראה שאותם גלוטונים בעצם מכלים את העולמות הישנים שאנשים השתמשו בהם ועברו מהם לעולמות מקביליים חדשים יותר. כמובן שאף אחד לא האמין ליוהנסן מאחר ותופעה זו התרחשה כל כמה מאות שנים כך שלא ניתן היה להוכיחה מעשית ויוהנסן נחשב כממציא סיפורים לא רע. לדעתי זה מה שקורה לנו כאן – אמר שארקי - ואני כבר יומיים מנסה לחשב מדוע המעבר בין העולמות קורה רק כשישנים. שימו לב עם כל הצער הקשור בהעלמות הנהג - הנהג היה היחיד שלא ישן בזמן המעבר שאותו זכינו לחוות בדיוק במחסום הכניסה לאילת והוא גם היחיד שנעלם מהאוטובוס. לא ברור לי למה זה קרה דווקא כאן ולנו אבל אלו העובדות –הנהג לא שרד את המעבר בין העולמות כי לא ישן. הלסת של "איגוד 40" נפלה למטה. כולנו היינו בשוק. האם שארקי עובד עלינו? אבל מצד שני לולא שארקי לא היה לנו אפילו קצה קצהו של מושג מה קורה. מה זה אומר? שאל "דבקוני". שאנחנו הולכים להעלם היום או מחר בגלל איזה פיסיקאי שהמציא גלוטונים ושלא התעקש שיאמינו לו? מה נעשה עכשיו? בסה"כ רציתי לבוא לרקוד ולהיפגש עם הפורום. "הורה אום רש רש" אמר שעלינו לחשוב ביחד מה לעשות כדי לצאת מהבוץ הדרומי הזה שאליו נקלענו בעל כורחינו ואל לנו להתייאש ממטח הבעיות שנופלות עלינו בקצב. אם יוהנסן חזר מהעולם המקבילי לעולם שלו זה אומר שזה אפשרי. – אמר שארקי בבטחון. כן אבל איך? איך נחזור לעולם שלנו כשאנו בעולם מקבילי שצריך להיות מושמד ורק הזכרונות ישארו ממנו? שאלה "הגברת אף פעם לא". לאף אחד לא היתה תשובה. הוחלט שלמחרת בבוקר נקבע עוד ישיבה והחברים מתבקשים להיות יצירתיים ולמצוא רעיונות על מנת למצוא דרך לצאת מהמצב הקשה שאליו נקלע הפורום. כמובן שאף אחד לא ישן באותו לילה. התאריך של יום המחרת היה 1.1.2007 – שנה חדשה . מי היה מאמין שנמצא את עצמינו חוגגים בעולם מקבילי שמשקף את שנת 1991. אכן ברגע אחד אתה יכול להיות על פסגת הר האושר ולאחר שניות ליפול לעמק הבכא מבלי שיש לך שליטה בכלל – אכן נפלאות הן דרכי העולם. למחרת עלינו שוב לתצפית. כולם היו סקפטיים בכל הקשור לקיום אותם יצורים שתאר שארקי אבל המחזה שהתגלה לנו היה מדהים. חצי מההרים בירדן נעלמו. הרעש הלך והתעצם ואז הופיעו שם בירדן אותם יצורים עם השיניים הגדולות והרגלים הקטנות שעליהם הצהיר יוהנסן. הגלוטונים היו בכיוון שלנו בדיוק כמו שתאר שארקי. שארקי ויוהנסן צדקו – הסיפור הצטייר כאמיתי. מה עושים? היה לנו רק עד מחר כדי לחלץ את עצמינו מהעולם המוזר הזה. בכינוס שערכנו באולם הציעה "הורה סיגל" – נניח שיש לנו זמן עד מחר אז מה יקרה אם ניסע לנקודה שבה עברנו לעולם המקבילי מתוך הנחה שזו נקודת המעבר בין העולמות וניסע שם עם אוטובוס כשכולם ישנים. ומי ינהג בדיוק באוטובוס? שאל "צמפיון 6". זו הייתה הבעיה. איך לגרום לאוטובוס מלא ברוקדים הנמצאים במצב שינה לעבור במעבר בין העולמות. המשמעות הייתה כי אחד מאיתנו לא יעבור – הנהג!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! שקט הושלך בקהל. יש מתנדבים? שאל "שרון גליל". מישהו אמר שהוא מרגיש ממש כמו בפתרון "תו השעה" רק שעכשיו ההגרלה שאולי תהיה זה על החיים ועל המוות בלי פרסים של קלטות. לפתע קם "טורבו 15" ואמר : יכול להיות שאצליח לסדר משהו. הוא היה כאמור מכונאי אוטובוסים במקצועו וראינו אותו רץ לאוטובוס. שארקי אמר – "טורבו אם אתה מביא פתרון שיעביר את כולם בחלון בין העולמות אני נותן לך את נעלי הריקוד שלי שהן ממש חדשות". "טורבו 15" אמר לו :"הצחקת אותי – על פחות מפרארי אני לא מתפשר" חייך ויצא ולא חזר במשך חצי שעה. המתח עלה על גדותיו. טורבו חזר מתנשף. אז ככה יש לזה פתרון אבל אני צריך לעבוד עליו כל הלילה. פתאום אנשים התחילו להתחבק. הם לא ידעו מה הפתרון אבל ההרגשה שיש להם יכולת לנסות למצוא פתרון מאוחדים כאחד גרמה להם להרגשה של חוסן. טורבו אמר : תראו האוטובוס הזה הוא מהסוג ששולב בו GPS שיכול להוביל את האוטובוס לנק' מסוימת במוד נסיעה אוטומטי.

 

[הורה אילת]

עולמות מקבילים - המשך וסיום

המערכות האלו הן לא מדויקות והן מבוססות על מערכות ניהוג אוטומטי של מטוסים ומן הסתם ילכו וישתפרו עם השנים ולכן הן היו משולבות באוטובוסים החדישים האלו מתוך כוונה שבעתיד תשולבנה בהולכת התחבורה העתידית אך רב הנהגים לא אהבו להשתמש בהן מחשש לכך שהן לא בשלות עדיין. בקיצור מצאתי את הדרך להפעיל את האוטובוס בשליטה מלאה של ה-GPS – אמר "טורבו 15" מרב התלהבות שארקי נתן לו נשיקה במצח. אבל זה היה תאורטי מידי וכמובן מסוכן מאין כמוהו. אוטובוס שלם שנוסע עצמאית מוכוון GPS ובו אנשים שישנים. דבר כזה היה מסוכן מאד. אבל לנו לא היתה ברירה. כלומר אם רצינו שכולם יחזרו. טוב חברים זה הסיכוי היחיד שלנו – החלטנו שכולם לוקחים את הסיכון ביחד ולא משאירים פצועים מאחור. כולנו נשארנו ערים בלילה כדי שמחר נהיה עייפים ונרדם באוטובוס לפני המעבר. המתח ממש עלה על גדותיו באותו לילה וכל דקה נראתה כמו שעה. גדעון המרקיד נטל לפתע את ההובלה ואמר – רבותי באנו לכאן לרקוד וזו אולי ההזדמנות האחרונה שלנו לעשות זאת. נכון שאנו עומדים לפני מצב קשה ויכול להיות שכולנו לא נהיה פה מחר אבל מוכרחים להמשיך לרקוד ולחיות. אני מתחיל להשמיע עכשיו את השירים שהתכוונתי כשרק ירדנו לאילת ומבקש מכולכם להתחיל לרקוד. תגיד השתגעת? למי יש חשק לרקוד עכשיו? אולי מחר בכלל לא נהיה בין החיים והגלומשהו... האלה יקרעו לנו את הצורה. לא מעניין אותי – אין לנו מה לעשות עכשיו למעט לאכול את הכובע אז קדימה –זה רק יעלה את המורל. המוסיקה החלה להתנגן. לאט לאט החלה רחבת הריקודים להתמלא. להפתעת כולנו – כולם רקדו. זה היה מחזה מרהיב. קבוצת אנשים שלא ברור מה יהיה גורלה מחר מתאחדת ויוצאת במחול. זה נתן המון כח לאנשים – אנשים בכו פחדו החזיקו ידיים חזק אבל – רקדו עד אור הבוקר. לפנות בוקר כולם היו עייפים ומותשים. והרעש נשמע עכשיו ממש קרוב. רבותי לעלות לאוטובוס - הגלוטונים נמצאים כבר בחוף של אילת וקורעים אותו לגזרים. קדימה קדימה!!!!! - החלה מנוסה לאוטובוס. "טורבו 15" שעבד כל הלילה על האוטובוס סיים את עבודתו. הכל היה מוכן. האנשים עייפים, האוטובוס מכוון ליעד מסוים מעבר למחסום והגלוטונים בעקבותינו מאחור. חילקנו כדורי שינה לאנשים כדי שירדמו מהר. המרקיד קרא בקול – רבותי זה המבחן שלנו. אם אנחנו עוברים לעולם שלנו יש לכם כניסה חופשית להרקדות שלי כל השנה. לאט לאט החלו כולם להירדם. האוטובוס נסע במהירות מאד איטית אך אוטומטית. היינו 10 ק"מ מהמחסום הצבאי בכניסה לאילת. מאחורינו נשמעו קולות הלעיסה של הגלוטונים וראינו איך הן קורעות כל פיסת נוף מוכרת של העולם של שנת 1991. כולם נשאו תפילה ונרדמו והאוטובוס המשיך בדרכו. לפתע התעוררנו לאור סגלגל זוהר שהעיר אותנו. האוטובוס ספג מכה ונעצר ק"מ מהמחסום עפ"י הנחיית ה-GPS. כולם הסתכלו אחד על השני. כולם בחנו מי נמצא ומי לא. זה היה נס – כולם היו נוכחים. כולם התעוררו מעוצמת המכה שספג האוטובוס. אנשים לא האמינו שהם בחיים. הם ירדו מהאוטובוס ופצחו בשירה ובריקוד מדהים. ככה זה המשיך במשך שעה מבלי לדעת באיזה עולם אנו נמצאים. ההילה נעלמה ונותרנו בעולם שהאמנו שהוא עולמינו המקורי. אבל איפה כל האנשים? למה אין אנשים? אני מציעה שניסע לכיוון מרכז הארץ ונחפש איזה הרקדה – אמרה "שלהבת דודאי" . היום יום שלישי – איפה יש הרקדה? ביום רגיל היינו מסתכלים באתר הפורום מן הסתם אבל כעת לא היה עימנו שום מחשב. אני חושבת שיש הרקדה בבית גבי. ככה זה לפחות היה בעולם שלנו. אמרה שלהבת. יאללה לבית גבי. הנסיעה ארכה כ-4 שעות כמובן לאחר שטורבו 15 הצליח לנתק את ה-GPS האוטומטי באוטובוס. אבל זה היה מדאיג – כל הדרך לא נראו מכוניות ולא אנשים. הגענו לבית גבי עייפים ורצוצים ונכנסנו פנימה. שמענו מוסיקה והיינו מאד מרוצים – יש הרקדה. אבל...... חלק מהשירים היו לא מוכרים. אלוהים לאן הגענו? עוד עולם מקביל אחר? הפחד אחז שוב בכולם. האולם היה ריק ורק המוסיקה התנגנה. לפתע נשמעו קולות של אנשים ואט אט החלו להופיע צלליות של רוקדים ברחבה. הדמויות הלכו ונעשו ברורות ככל שהזמן חלף. תראו הנה "הורה פזית" צעק מישהו – היא היתה צריכה לבוא איתנו לאילת אבל לא באה בסוף מסיבות אישיות. פתאום מצאנו את עצמינו בהרקדה. הצלליות של הרוקדים נעשו ממש ברורות. זו היתה הרקדה במלוא מובן המילה וגם האנשים חזרו להיות בעולם שלנו. אבל הריקודים האלה – חלקם היו לא מוכרים. "הורה פזית" היתה בהלם. מאיפה הגעתם ככה כולכם? כל הפורום כאן. לא הסברנו דבר - רק שאלנו "מה זה הריקוד הזה?". מה זאת אומרת מה זה? אמרה "הורה פזית" – זהו מחול יהונתן – ריקוד שחובר לפני חצי שנה וכבר נמאס לי לרקוד אותו כי שמים אותו בכל הרקדה – למה אתם שואלים? אבל אף אחד ממי שנסע בנסיעה לאילת לא הכיר את הריקוד. תגידי מה התאריך היום? שאל "הורה אום רש רש" היום ה-2.1.2008 למה? ענתה הורה פזית כולם היו המומים. עברנו לעולם של שנת 2008. זה היה ברור עכשיו – לא הכרנו חלק מהריקודים כי הם נוצרו בשנת 2007 ובגלל פיתול הזמן דילגנו על שנת 2007. מדהים – חוויה מופלאה. האם זה יכול להיות שהוכחנו את התיאוריה של יוהנסן? האם לכל שנה יש עולם העומד בפני עצמו וכל הריקודים בו מוכנים מראש ואנו הרוקדים רק עוברים כל שנה בין העולמות מבלי להרגיש וחושבים שעבורינו הריקודים של אותה שנה חדשים. אכן התיאוריה הייתה מופלאה אבל שארקי אמר שמעברים בין השנים העוקבות לא גרמו לאנשים להרגיש את תופעת פיתול הזמן. זה היה קשור לתורה המולקולרית היחסותית שבזמנו התחיל איינשטין לפתח אך לא סיים את עבודתו. – אף אחד לא הבין מה שארקי אומר אבל כולם היו שמחים לחזור. היינו המומים שמחים ופעורי פה כאחד – הפסדנו שנה מהחיים אבל מה זה לעומת להעלם באיזה עולם אבוד שנקרע מעל דפי הנוף ע"י אותם יצורים שקורעים את העולמות שלא יעשה בהם שימוש שוב למעט הזכרונות מהם. בימים שלאחר מכן כשכבר לא היינו ביחד כקבוצה פיסית הרגשנו שהקבוצה היא זאת שעזרה לנו להתגבר על הקשיים והפחדים שהיו בנו. אכן היה זה מפגש פורום מאד מיוחד שלימד אותנו מהי אחווה ומהו חוסן של אנשים שנתקלים בבעיות ללא סוף. העזרה ההדדית והתמיכה של כל אחד מהקבוצה סייעו לנו להתגבר על המכשולים. טוב אתם עדיין כאן? עד כאן לגבי הסיפור הדמיוני ונשאלת השאלה האם לדעתכם יכול להיות מצב שאנו שואפים להקטין את כמות הריקודים החדשים ודנים בזאת חדשות לבקרים אך למעשה זו מלחמה אבודה כי בכל שנה כמות הריקודים רק תלך ותעלה והסיפור ידוע מראש כי לכל שנה עולם משלה עם כמות ריקודים שידועה מראש? הורה אילת נ.ב. – כל קשר בין הסיפור והדמויות המוזכרות בו למציאות אקראי לחלוטין.

 

[שרק2 היחיד]

חחחח... ג-ד-ו-ל...קראתי

רק ברפרוף, {אהבתי את שארקי...} אבל מחר אדפיס ואקרא בניחותא...{אחרי הרקדה... מההווה..}

 

[פרפר צהוב20]

../images/Emo204.gif וואו... הורה'לה... אין עליך

הסיפור עצמו... ויותר מכך - הרעיון שמאחוריו - מדהים....

.. וכבר ציינתי בזמנו שיש בך כישרון המחכה להזדמנות לפרוץ...

זיהית והדגשת יפה את "אחוות הרוקדים" ואת הכוח הנפשי שהריקוד מעניק לנו.... מי שבאמת אוהב לרקוד, "רוקד על חייו" ולא יפסיק לרקוד גם בזמנים קשים ומול מצבים בלתי אפשריים....

ובאשר לפואנטה הסופית... הריקודים ה"חדשים"... ואם אחדד את השאלה... האם אלו שהכריזו מלחמת חורמה בריקודים החדשים אינם נללחמים מלחמה דון-קישוטית אבודה מראש

לפי דבריך- הכל כבר נכתב וידוע מראש... ואנו רק עוברי אורח המשייטים בין הזמנים - מהיום לאתמול... למחר.. ולמחרתיים....

שאלת האם יש לנו היכולת להשפיע על העתיד... או שגורלנו {וגורל ריקודים העם, לצורך העניין} כבר נחרץ ונרשם ונחתם...

שאלתך זו מזכירה לי את ההבדל בין פילוסופיית החיים ההינדית המשייכת את האדם לסטטוס השיוכי שאליו נולד, מבלי יכולת להשפיע ולשנות... ובין פילוסופיית החיים המערבית הטוענת שהכל, כולל עתידנו, בידיים שלנו ומה שנעשה הוא שיקבע... או במילים אחרות "נעשה ונשמע" או "נשמע ונעשה"... אני מעדיפה לראות אותנו כחלק מאותה תרבות החיים הלוקחת את גורלה בידיה ומנסה לכוונו, בהתאם לכלים העומדים לרשותה.... תוך שימוש בכל הכלים האפשריים... כלומר - העתיד הוא פונקציה של מעשינו דהיום ולא רק שיש ביכולתנו להשפיע עליו - אלא שזו אף חובתינו כלפי הדורות הבאים {אגב, "נציג הדורות הבאים" הוא תפקיד ממלכתי קיים שהובעה, לא מכבר, הכוונה לבטלו - ואולי גם זה מסימני "הזמן החדש"

}... ופרט נוסף {מעבר לנושא ה GPS שזקנמוךרקח ציין} ששכחת לצין... האם הרוקדים של שנת 2006 זכרו את כ-ל הריקודים שחוברו בשנת 1991... והאם הרוקדים של שנת 2008 זכרו את כ-ל הריקודים שחוברו בשנת 2006... כלומר - מה עלה בגורלם של הריקודים שלא עמדו במבחן הזמן...

 

[רויטל גולן]

וואוווו, מה זה הסיפור מתח הזה ???

מדהים

כפי שפרפר כתבה, "אחוות הרוקדים" משולבת בסיפור ומחזקת את כולם. נקווה שזה אכן גם כך במציאות. נהדר ! שמחה גם ש "אחוות הפורום" עזרה ותרמה לעניין

ועכשיו ברצינות, איפה אתם מתכננים להיות בסוף השנה ? רוצים שאארגן טיול לאילת לכולנו ??? 28.12.06 יותא ביום חמישי, כך שאפשר לעשות סוף שבוע משגע !

 

[לילך2המקורית]

סיפור מדהים! איך ידעת לשלב אותי?../images/Emo13.gif

קראתי את הסיפור בנשימה עצרה. כל הזיכרונות מפירקי הטלויזיה להם הייתי מכורה , טרם התמכרותי לריקודים, על פיתול הזמן, והעולמות המקבילים, צפו ועלו במוחי. גם העובדה שטרחת להכניס אותי לסיפור גרמה לי נחת רוח

) למרות שדוקא "הורה" לסוגיה, איננה מהריקודים היותר ידועים שלי. (לא , אני לא חושבת שאתה מכיר את שם מישפחתי, אחרת ודאי היית נימנע

) האם מסתתרת תיקווה בסיפור שלך, שאולי אם סוף העולם יגיע, אז כבר עדיף לחוות אותו במשותף עם קבוצת רוקדים תומכת??? אכן רעיון כובש. לרקוד ביחד עד "המות". וכהמשך ישיר, רויטל מציעה טיול משותף לאילת...... אם אני כבר בסיפור של הורה, באופן וירטואלי, אז למה לא להיות בסיפור איתך רויטל באופן הפיזי-----זה יכול להיות אולי" מציאות אחרת,..??? יש הנחות לאלו שלא מכירים נוסטלגיה?

)

 

[noale noale]

מצוין ../images/Emo6.gif

 

[בת הדייג]

הורה אילת. אהבתי. ובאשר

לשאלתך. גם אם תתמלא משאלתו של איינשטיין ותורחב תורת היחסות הכללית שלו (אותה הזכרת בדבריך), ל"לתורת השדה המורחב" (החלק שלא הושלם), המסבירה את כל תופעות הטבע היסודיות. וגם אם יגיעו למסקנה בדבר אפשרות המסע בזמן. ימשיכו לדור בכפיפה אחת ובסתירה פנימית לכאורה "הצפוי" עם "הרשות נתונה", המדע הקלאסי והדטרמיניזם של חוקי הפיסיקה עם "הרשות נתונה" שבתופעות הכאוס. הם ימצאו האחד לנוכח השני, מבלי שתשתנה מהותם. ז"א תמיד תישאר לנו גם הזכות לבחור ולהיות אחראים למעשינו. אז אם כך, כיום, המדע וגם "הרוח" אומרים, מה שנותר לנו הוא להחליט, האם אנו מקבלים את הדברים כפי שהם מתרחשים, או מחליטים לנצל את זכות הבחירה שניתנה לנו, לוקחים אחריות ופועלים לשינוי.

 

[זקנמוךקרח]

יופי של סיפור ... אבל ... ../images/Emo13.gif

כש"בוראים" עולם בסיפורי פנטזיה או מדע-בדיוני, יש להיצמד לעובדות. תצטרך למצוא פתרון אחר לחזרה לעולמנו. וזאת מהסיבה הבאה - GPS מוצא את מקומו על פני כדור הארץ ע"י חישוב מיקום מספר לוויינים הנמצאים בנקודות קבועות. ה- GPS של ימינו לא יכיר את לווייני העבר (אז גם היו פחות), למרות שבגלל מלחמת המפרץ שוגרו ע"י האמריקנים מספר לוויינים יעודיים לאזורנו, אך הללו כבר הוחלפו זה מכבר.

 

[אוהבת לרקוד]

../images/Emo9.gif../images/Emo140.gifיישר כח הורה אילת

קודם כל, אתה מצטיין בכתיבת סיפורי מדע בדיוני<דבר המורה..>בחיי... אהבתי מאוד. במיוחד אהבתי את מה שאמרה "מחבבת לפזז"...

כבר כתבתי פה ולא אחת את דעתי בנושא ריבוי הריקודים ובמיוחד בנושא הריקודים החדשים שכמו שכתבה פה ניצנץ(וגם אחרים) הם שעטנז שמורכב מחלקים שונים מריקודים אחרים <ממש כמו להבדיל אלף הבדלות פרנקנשטיין שהיה מורכב מחלקי גופות..גם סיפור בדיוני שבטח מוכר לך..

>

 

[דני יש רק אחד]

וואלה, אני מנסה להיזכר בשם הסרט

על הטסים במטוס, אותו סיפור בדיוק, רק שהיו בנמל תעופה, ושכחת את המשקאות שללא בועות, והדלק שבמטוס חזר, והיצורים אוכלים את המסלול... נו, מה היה שם הסרט? אני עוד אזכר.

 

[דני יש רק אחד]

מצאתי!!! The Langoliers

לא הבנתי למה הורה אילת לא ציין כי העתיק את הרעיון של הסיפור.

 

[פרפר צהוב20]

../images/Emo204.gif אני לא רואה את הבעייה...

הרעיון של פיתול בזמן אינו חדש ונכתבו עליו סיפורים וסרטים לאינספור... {אפילו הייתה, בילדותי, סידרת

בשם "מנהרת הזמן" {או משהו דומה...

} ולא נראה לי שניתן להצביע באופן חד-משמעי על בעל הזכויות של הרעיון הסיפרותי....

מה שהורה אילת עשה הוא להלביש את הרעיון על העולם המוכר לנו מתחום ריקודים העם {הרקדות וטיולים מאורגנים} ותיאר את ה"אירוע" במילותיו שלו... ופה עשה עבודה יפה ... שים

שבסופו של הסיפור יש פואנטה שנוגעת לתחום שלנו כאן... כך שלאו דווקא הסיפור הוא העיקר... אלא השאלות שנשאלות בסופו...

 

[איריס0904]

הורה אילת,תמיד תזכור שאת תחילת דרכך

כסופר , התחלת אצלנו בפורום תפוז. עלה והצלח, וחבר עוד סיפורים עם רעיונות שקשורים בנו ובריקודים ,לבסוף תאגד זאת בספר.

 

[ניצנץ1]

טוב, המשל פה באמת מוכר..

אבל הנמשל- הוא משלנו.. כלומר- שאלה כואבת שלא נדע לענות עליה, אלא אם כן נפסיק לרקוד לאיזה שנה ואז נגלה את התשובה.. השאלה אם אנחנו רוצים בזה? כי אולי תשובה לגרום לנו לשבת מחצית מהזמן על ספסלים? או לחפש הרקדות דמי- נוסטלגיהשלא קיימות? מצד שני אילו הייתי בטוחה שלא מלמדים ריקודים חדשים הייתי בשקט לוקחת פסק זמן לאיזה חודש- חודשיים, כי עייפתי מריקודים נדושים/ יצירות מופת חדשות. אבל אני בן אדם ש" שונא סיכון", לכן אני קונה לי ביטוח להמשך ההרקדות- ממשיכה לרקוד לפחות פעמיים בשבוע ולהתלונן בלי סוף על שתי החולות הרעות לעיל.

 

[הורה אילת]

דווקא מהקישורים שלך דני

הדבר היחיד שראיתי הוא הסדרה - בית קטן בערבה למרות שאתה מפגין בטחון רב בעצמך (כנראה בגלל שהינך מנהל פורום מקביל) אז דווקא את הסרט שהתאמצת למצוא - לא ראיתי אבל אשמח לראות. את הבסיס לרעיון לקחתי דווקא מהסדרה שהזכירה פרפר "מינהרת הזמן" שבו פעם הוצג הרעיון של מחיקת ההסטוריה והרעיון מצא חן בעיני ועליו הוספתי עוד כמה רעיונות משלי (כמו ערי הרפאים בצפון כיום,כמו השילוב של נושא ריקודי העם) וכן מסרטים נוספים. אבל בעיני ודוקא מכיוון שהינך מנהל פורום מקביל חשבתי שיהיה לך משהו קצת יותר עניני לתרום לדיון מאשר להראות כמה שאתה יודע לא לפרגן. (מזל שחברי הפורום הזה יודעים לעשות זאת יותר טוב) אתה יודע היו שם בסיפור עוד מס' מוטיבים כמו - הלחימה בצפון,ערי הרפאים,אחוות הריקודים,שאלת ריבוי הריקודים ועוד מס' מוטיבים סמויים שאם תעיין בסיפור שוב תראה שהם שם, ואליהם דווקא בחרת לא להתיחס כנראה מתוך בחירה מכוונת. וכמו שאמרה איריס אני שמח שהתחלתי לכתוב בפורום זה (וזה כבר הסיפור השני שלי כאן ויש עוד כמה באמתחתי שפשוט אני מחכה שהסרט יצא לפני שאני מפרסמם!!!!) ולא בפורום אחר מקביל (על לשון עולם מקביל) סופ"ש נעים הורה אילת (ד"א את שמי כאן העתקתי מרבקה שטורמן שחיברה את הריקוד אבל את אחד הצעדים בו אני רוקד אחרת כי לי זה נראה יותר טוב - מה לעשות)

 

[adaeast]

סליחה הורה אילת. לא הבנתי

כיצד מהתגובה של דני אפשר להסיק שהוא אינו מפרגן. סה"כ הוא חשב שאולי הסרט שהביא השפיע על כתיבת הסיפור, בין זה לבין הדברים שכתבת הדרך ממש ארוכה. אני מכירה באפן אישי את דני ויכולה להעיד עליו שהוא מאד מפרגן. למרות שהיום אני מעין "מתחרה" עזר לי מאד טכנית, ובכל דרך אפשרית על מנת שאוכל להצליח, בעיצות, תגובות, טלפונים ובזמן שאין לו כל כך הרבה זמן באפן אישי ובכל זאת מצא זמן לעזור לחבר. ידוע לי על עוד חברים שדני נרתם לעזרתם כאשר הזדקקו לכך. לכן אני לא חושבת שמה שכתבת היה במקום, או שאולי לא התנסחת כראוי אשמח אם תתקני אותי.

 

[adaeast]

התכוונתי לא היה במקום (בסוף דברי).

 

[דני יש רק אחד]

אתה טועה

בגלל שאני מכיר את הסרט היטב, אני רואה את המידע המועתק היטב. אציין כמה העתקות: (*) האנשים נכנסים למעין הילה של מעבר אחורה בזמן. (*) רק אלה שישנים מצליחים לעבור, כל השאר נעלמים (כגון הטייס בסרט והנהג בסיפור שלך). (*) מתגלה כי הם נמצאים במקום שיש את כל החפצים והבתים אבל האנשים נעלמו. (*) אחד מהאנשים נזכר בסיפור של עולמות "ישנים" שנאכל ע"י יצורים מוזרים (ה Langoliers). (*) לקראת הסוף היצורים מתגלים לעיניהם כשאוכלים את העולם. (*) הם מנסים לחזור לאותו המקום שבו עברו בזמן, והיצורים בעקבותיהם. (*) הבעייה הגדולה, איך הם יעברו חזרה, הרי הם צריכים להיות ישנים. בסרט - אחד מהם מתנדב להיות הטייס. (*) כשהם חוזרים, עדיין אין אנשים. אחר כך מתחילים לשמוע רעשים והאנשים מתחילים להופיע. נו, הסיפור מוכר? מה לעשות, אין אף אחד בפורום שראו את הסרט או קראו את הספר, לכן הם לא ראו את ההעתקה הבוטה. לא הייתי אומר כלום אם היו עוד אנשים שראו את הסרט, אבל כאן מן הראוי להזהיר את כולם. אם היה רק דבר אחד או שניים מועתקים, ניחא, אבל העתקת את כל הסיפור המדע בדיוני. השינויים מאוד קוסמטיים. נכון, שינית את הסיפור שיתאים לעולם ריקודי העם (והפורום). אפילו בצורה יפה. אבל מן הראוי שתודיע שהעתקת את הרעיון ולא תנסה להכחיש את ההעתקה. אתה גם לא במיעוט, יש הרבה מדענים וסופרים שמעתיקים רעיונות וסיפורים ואח"כ מכחישים. לתקוף אותי אישית לא יעזור, אני מתייחס עניינית לעצם ההעתקה בלי לציין שהעתקת (וכולם אומרים "וואו, איזה סיפור מדהים"). אני גם לא מצפה שתודה בעובדות. אני כן מנסה למנוע את התשבוחות להן אתה זוכה עקב "הסיפור שהמצאת". אתה לא זכאי לזה. אם היית מציין כי העתקת את רעיון הסיפור ושינית את הסיפור שיתאים לריקודים / לפורום - היית אמור לקבל המון תשבחות על היצירתיות. אבל בלי לציין את המקור - ממש לא. אני חובב מדע בדיוני, ומכיר את התחום היטב. לא מדובר כאן בהעתקת "מנהרת הזמן". נו, מה משותף בין הסיפור שלך למנהרת הזמן? רק מעבר בזמן? אם כבר, קח את מסע בין כוכבים שבו יש מעבר בין יקומים מקבילים. כאן מדובר בהעתקה של כל הסיפור כפי שהוכחתי לעיל. נ.ב. אני לא חושב שהסרט מדהים. נחמד, לא יותר מזה. אם מישהו נורא התלהב מהסיפור ומעוניין לראות את הסרט, אני בטוח שאוכל להשיג עבורו. קחו בחשבון שאתם כבר מכירים את הסוף