עולם הדממה
אני חייבת לנסות את זה, אמרתי לעצמי. אם הוא והיא כ"כ אוהבים את זה כנראה שיש בזה משהו מלהיב. הגענו לשם בשעה 9 בבוקר. אני קצת מתרגשת אבל לא פוחדת בכלל. היא והוא מסתכלים עלי מחייכים שואלים אותי "את בטוחה?" ואני בשיא הביטחון אומרת "כן!". אחרי כמה דקות מגיע המדריך, בחור גדול (מה גדול? גדול זאת מילה קטנה לידו
) אומר לי שלום ומציג את עצמו ואני עושה אותו דבר. מבקש ממני לזוז מעט אחורה ומסתכל על נתוני גופי וקובע "חליפה XS בשביל הדחליל" (אמא´שך דחליל
) ומתחיל לנקוב בכל מיני שמות של אביזרים שיביאו לי ומוסיף "תביאו גם משקולות של 20 ק"ג" (משקולות? למה צריך משקולות? מה הוא הולך להטביע אותי?
)... עכשיו שכל הציוד מוכן עבורי הוא מסמן לי לשבת באיזו פינה קטנה ואומר לי תיכף מתחילים בתדריך... 15 דקות של תדריך ולימוד שפת הסימנים - הצליחו לעשות אותי מזה בלחץ, אבל ההתרגשות רק גדלה... הסתיים התדריך. "עכשיו לכי להתלבש, אני בא לעזור לך" הוא אומר לי... אני מסתכלת אליו במבט של "למה מה קרה" והוא מחייך אומר לי "אל דאגה את נשארת עם הבגד ים"... וככה צעדנו אני, הענק וכל הציוד הנלווה לחדר ההלבשה... לבשתי עלי את חליפה הצלילה (שד"א בעיני היא מאוד סקסית
) נעלתי את הנעליים... ועכשיו הוא אומר לי שאני צריכה לשטוף את עצמי כשאני לבושה עם החליפה... סבבה, חשבתי ונכנסתי למקלחת, רק מה שלא ידעתי זה שהחליפה הופכת להיות מזה כבדה במים... וזאת רק ההתחלה של הכובד. יוצאים מהמקלחת, והולכים לפינה שבה כל הציוד שלי נמצא בה. תשעני על המעקה הוא מצווה עלי, ואני כמו ילדה טובה עושה כל מה שאומרים לי. הוא מתחיל להרכיב עלי את הציוד (כשבשלב הזה אני עדיין לא יודעת את משקלו) וכשהוא מסיים הוא אומר לי עכשיו בואי קדימה... אמא´לה, מי יכול לזוז בכלל... יש לי 50 ק"ג על הגוף והם לא שלי...
אחרי דקה שתיים התחלתי לצעוד כמו תינוק שעושה את צעדיו הראשונים... הולכים למים. הגענו לחוף, והתחלנו לצעוד לתוך המים, במים הוא שם לי את הסנפירים ואחרי עוד דקה שתיים של תדרוך - צוללים... 30 דקות של דממה מוחלטת, הקולות היחידים שאני שומעת הם קולות הנשימות שלי. (את המדריך לא ראיתי כמעט בכלל, במשך כל הצלילה הוא צולל מאחרי ורק מוודא שהכל תקין, ומפעם לפעם מצביע לי על משהו שכדאי לשים אליו לב ושואל אם הכל בסדר). 30 דקות בעולם מופלא של שקט, יופי בלתי מוגבל ושלווה שאין שום דבר בעולם שאפשר להשוות אליה. לאט לאט התחלנו לצלול קצת יותר עמוק, כשמקסימום העומק שמותר לי לרדת אליו זה 6 מטר (רציתי יותר אבל... אסור
). 30 דקות של אני, הנשימות שלי, הדגים והאלמוגים. את לא חושבת על כלום, המוח מרוקן ממחשבות, את לא מודאגת מכלום, ונראה שכל העולם עומד במצב המתנה. אחרי 30 דקות יצאתי משם מוקסמת ונלהבת. הציוד הכבד כבר לא עניין אותי ומבחינתי הייתי יורדת לשם שוב... אבל הממממ... זה קצת יקר
אחרי שהורדתי מעלי את כל הציוד,רצתי לתיק שלי, שלפתי את הפלאפון שלי וחייגתי הביתה, המשפט הראשון שאמרתי לבעלי זה - אני הולכת לעשות קורס צלילה בקיץ הבא
גמר חתימה טובה לכולם/ן
אני חייבת לנסות את זה, אמרתי לעצמי. אם הוא והיא כ"כ אוהבים את זה כנראה שיש בזה משהו מלהיב. הגענו לשם בשעה 9 בבוקר. אני קצת מתרגשת אבל לא פוחדת בכלל. היא והוא מסתכלים עלי מחייכים שואלים אותי "את בטוחה?" ואני בשיא הביטחון אומרת "כן!". אחרי כמה דקות מגיע המדריך, בחור גדול (מה גדול? גדול זאת מילה קטנה לידו
