ועדיין, אובייקטיבית - רוסיה היא לא מקום שאליו "מתקדמים"
אז נכון, ההורים שלי (במיוחד בשנים האחרונות, עקב מצב כלכלי לא פשוט והתקרבות לגיל די מבוגר) נזכרים בנוסטלגיה ב"צעירותם המאושרת" בבריה"מ. עבורם (גם אם הם יחסית אוהבים את ישראל) החיים כאן הם עדיין ותמיד יהיו שוק תרבותי.
אני מתגעגע רק לנופים ולילדות המאושרת שלי שם (אבל כשההורים יוצרים עבורך ילדות מאושרת - תתגעגע גם לסוריה, הכל אישי וחווייתי).
ההורים ביקרו שם לפני כשנתיים והתפלאו מאוד לטובה - כמה שהכל נקי, העיר (סנט פטרבורג) מדהימה ומטופחת, כולם מנומסים ואדיבים, מצליחים מאוד (בקרב קרוביהם ומכריהם לשעבר). אם כי - מצב הרפואה הוא מאוד בעייתי (בלשון המעטה).
אבל אני לא קונה את ה"יופי" הזה. לדעתי, המשטר שם ובכלל החברה האזרחית, ה"עמך" הרוסי - לא מתאימים לחיי אדם חופשי מודרני.
הבריונות, השחיתות והשוחד, ההתנשאות (ראיית העם הרוסי כנזר התרבות), האלכוהוליזם, התשתיות המתפוררות בכל מקום שהוא לא מרכזי הערים הגדולות והחשובות, וכמובן המצב הפוליטי של כל הזמן לעשות "דווקא" למערב ולרדות ביד חזקה בעם שלך - כל ההיבטים האלה ממש לא עושים חשק לגור שם.
והדבר הכי עצוב ומקומם - שהעם הרוסי כשלעצמו הוא באמת עם בעל יכולות עצמיות אדירות, שגר במדינה עם שטח עצום ששופעת במשאבים טבעיים.
אם את כל האנרגיה המושקעת ל"בדלנות" ולרודנות האלה היו מפנים לפיתוח (הן אישי והן תשתיתי) - רוסיה היתה יכולה בהחלט להיות אחת המדינות המובילות בעולם.
אז כן, אפשר להתגעגע לירוק ולמים, למוסיקה ואומנות, למרחבים ולילדות הפרטית שלך. או במקרה של הורי - לחלק העיקרי של חייהם הצעירים (כי כל אחד בהכרח יתגעגע וינסה "לייפות" את צעירותו - אם היתה טובה).
אבל אני לפחות לעולם לא אוכל לגור שם כאזרח. המנטליות התפיסתית שלי כבר נמצאת במקום אחר לגמרי, הרבה יותר קרוב למה שנהוג לכנות "מערב".
בדיוק בגלל זה רובם המוחץ של ה"רוסים היורדים" עובר למדינות בעלות צביון מערבי מובהק - ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, מדינות אירופה המערבית וכו'.
המיעוט הזניח שחוזר לרוסיה עושה זאת, לדעתי, מטעמים משפחתיים/כלכליים/מנטליים.