סיפר ארוך
פעם בתקופת החייזרות שלי (כלומר - כשלמדתי בלשנות), סיפר לי ידיד סטודנט בחוג לפילוסופיה על חווייה מבעיתה שעבר במסגרת לימודיו. הוא התבקש ע"י מרצה שלו לסכם מאמר של איזה פילוסוף גרמני. המאמר היה כמובן בגרמנית גבוהה ומלאת מעקשים ופיתולים. הבחור התחיל לקרוא, ובשלב מסויים הגיע לפסקה ממש סתומה ואטומה לחלוטין. הוא קרא אותה במאמצים רבים, ולא הבין כלום. ואז, חזר וקרא אותה שוב מתחילתה. ככשהגיע לסוף העמוד בפעם השנייה, כבר היה נראה לו שהוא מצליח לעקוב באופן מעורפל אחר דרך המחשבה של הפילוסוף הנ"ל. אני אקרא את זה שוב, אמר לעצמו. כשהגיע לסוף העמוד בפעם השלישית, הרעיון שבפסקה כבר נראה לו הרבה יותר ברור. אחרי הפעם הרביעית, הוא כבר הרגיש שלא רק שהוא מבין על מה מדובר, אלא שהוא גם יכול לההזדהות עם הרעיון ומסכים עם אותו פילוסוף לגמרי. ואז, כשהרגיש בטוח שמיצה את הפסקה הנבזית, הפך את הדף, ושם הייתה כתובה המילה: nicht.