ריבוי משקולות הוא יותר מאי נוחות
בהנחה שהפרטים שסופקו נכונים, התאונה מהווה עדות לכך שריבוי משקולות הוא יותר מאי נוחות, אלא ממש סכנה בטיחותית. אם הצולל שוקע בתחילת הצלילה רק כשהמאזן והריאות שלו ריקות, מנסיוני על פי רוב הוא יוכל גם להחזיק ב- 3 מטר כשהמיכל שלו ריק בסוף הצלילה, בגלל שתמיד יש כיסי אוויר בחליפה או במאזן שמתרוקנים בזמן הצלילה. היתרון הוא לא רק נוחות, אלא שהצולל יכול להעלות את עצמו בכח הסנפירים, גם אם יש תקלה במאזן (בעומקים רדודים). עליה בעזרת הסנפירים היא תגובה אינסטנקטיבית יותר משחרור משקולות, והרבה פעמים זה מה שהצולל עושה כשמתחילה ההיסטריה. זה גם יותר בטוח כי זה יותר לאט ויותר נשלט (לעלות בעזרת הסנפירים). חוץ מזה המקרה מדגיש את החשיבות של מיומנויות מים בצלילה - הרבה תאונות צלילה קשורות יותר ליכולת להסתדר בים מאשר לצלילה עצמה. זה נושא שהופך יותר רלוונטי ככל שהצלילה הופכת לספורט יותר עממי - מגיל 8 ועד גיל 80, ולא רק ל- Navy seals. כמו כן נשמע שהיה עוזר אם הייתה הבנה שמערכת הזוג בצלילה מתחילה מהחוף ונגמרת בחוף (ולא מתחילה מעומק מטר ונגמרת בעומק 3 מטר). כל הדברים האמורים אינם מתכוונים להיות שיפוט או ביקורת, אלא ניתוח תיאורטי. אין לי מידע (מעבר למה שנכתב בפורום) על מה שקרה, ואין לי כוונה לבקר את מי שהיה נוכח באירוע, אין ספק שכולם עשו כמיטב יכולתם כדי שהאירוע הנ"ל יגמר אחרת. ברור גם שיכולת לשחרר את המשקולות בצורה יעילה, או לנפח את המאזן, היו פותרים את הבעיה. לבסוף, קשור ולא קשור, האם למי מחברי הפורום יצא לנסות לצלול בלי מאזן? נדמה לי שפעם היו צוללים כך (ממש בהתחלה, קוסטו וכאלה). אם כן, איך ההרגשה, כשכל האיזון נעשה ע"י הריאות והרגלים?
