כן, לפעמים מה שמתחת לאף
זה מה שאנחנו הכי נוטים לפספס... היה קשה מאוד למצוא מפה טובה של סימון שבילים, אבל נדמה לי שבלימסול מצאתי מקום לקנות משהו שהיה מספיק בשבילי. (המפה לא לידי, לא זוכרת באיזה קה מידה) הלכתי די הרבה גם לאורך כבישים- הכביש בין טרודוס לפאפוס למשל- כביש צר, די מפותל, האספלט קצת מתפורר בכמה מקומות, ממש לא "כביש ראשי" במובן שאנחנו רגילים. והייתי שם לבד- לשמוע ציוץ של ציפורים, לראות עיזים מטפסות על הר... תענוג. אבל הלכתי גם בשבילים. דרך אגב, יש שם את שביל E4, שעובר מקצהו האחד של האי לקצהו השני. הלכתי כמה קטעים ממנו, אך לא את כולו. חביב. סדר גודל של מרחקים... טוב, כל האי הוא לא כזה ענק, כך שאין מרחקים עצומים. יש מקומות בהם יש כפרים יותר קרובים אחד לשני, יש כאלה שמפוזרים יותר. בממוצע הלכתי אולי 20 ק"מ ביום, אבל היו כמה ימים שנשארתי לישון באותו מקום, ואז עשיתי טיולים בסביבה (למשל- בפוליס, קצהו הצפון מערבי של האי. ישנתי כמה לילות שם, וכל יום טיילתי באיזור חצי האי אקאמס). האנשים היו מאוד נחמדים (וגם קצת מופתעים לראות בחורה צעירה מטיילת לבדה עם תרמיל, כנראה לא נפוץ שם). היו 2 לילות שישנתי אצל אנשים שפגשתי. ממש ככה. בפעם הראשונה- זה היה אצל זוג מבוגר בכפר אלאסה, בדרך מלימסול לטרודוס. אין שם אכסניה או מקום לינה אחר בכפר הזה. חשבתי כבר לישון באוהל וזהו, אבל היה קר, ממש קר. הלכתי למועצה המקומית שם לשאול האם יש איזו אכסניה או מקום שמציע חדר ללינה- נענתי בשילה, אבל הם אמרו לי להשאיר את התרמיל שם, ללכת לטייל ו"בטח כבר יסתדר משהו". למה לא? אז עשיתי סיבוב בכפר וסביבתו (זה לא כפר מהכפרים הישנים האלה... הוא הועבר למקומו הזה רק לפני 25 שנה בערך, ממיקומו הקודם- גם זה סיפור בפני עצמו). כשחזרתי למשרד, התחממתי קצת ליד התנור, דברתי עם המזכירה על הא ודא- והנה, הגיעה אישה מבוגרת (70? 75?), לשלם איזה תשלום למועצה. היא ראתה אותי (ואת התרמיל), שאלה קצת מאיפה אני (דרך המזכירה- כי הסבתא'לה לא דברה אנגלית). בסופו של דבר- מבלי שאני אבקש או משהו- היא הזמינה אותי אליהם. אפילו שאלה מראש (דרך המזכירה) כמה סוכר אני רוצה בקפה
כי היא פחדה שלא נסתדר בגלל השפה. היה ערב נהדר- היא ובעלה, מסתבר, היו בישראל 5 פעמים! כשהם שמעו מאיפה אני הם ממש התרגשו. בשבילם- ישראל היא ארץ סיפורי התנ"ך והברית החדשה, וזה היה מיוחד בשבילם. שמעתי סיפורים על הילדים שלהם, ראיתי תמונות, דברנו על מזג אוויר ומה לא. אולי תתפלאו איך זה, והרי לפני רגע אמרתי שהם לא דברו אנגלית. ובכן- הם ידעו 3 מילים: "YES" "NO" "BABY"...
זה היה מספיק... דברנו עם הידיים, באמצעות תמונות, פנטומימה... הייתה לי מחברת, ושם ציירתי להם ציורים כדי להסביר למה אני מתכוונת. היה ממש מצחיק- הם נהנו, וגם אני. למחרת המשכתי בדרכי, לא אחרי שהבטחתי לכתוב ולשלוח תמונות (ואכן עשיתי זאת). חלק מהחוויה בטיול שלי היה המפגש עם האנשים החמים והמיוחדים בקפריסין. ממש נחמד. כמובן- מאוד נהנתי מהנופים, מההליכה בטבע, מהשקט במקומות שבהם הייתי לגמרי לגמרי לבד, מהשלג בהרים, מהחופים והמפרצונים... ויש עוד הרבה מה לספר- אבל בקיצור- אני ממש נהנתי.