skarlet ohara
New member
את נקודת המבט שלך כבר הבנתי מזמן...
וידעתי שאת תהיי הראשונה להגיב. אני בוחרת לא לענות לך. תסלחי לי. לא כי אין לי מה לענות, פשוט אני לא רואה טעם, ואני גם לא רוצה לריב איתך. אמנם לא הייתי בצבא, אבל אני מכירה אנשים בתוכו, ואנשים שהיו בו. כל אחד תורם לצבא את מה שהצבא זקוק לו. אני ידעתי שאני לא רוצה להיות פקידה בצבא אז הלכתי ללמוד כדי להגיע אליו כמשהו קצת מעבר לפקידה. גם אם את לא מרויחה מהצבא כלום את צריכה לתרום בו, כן כי את ישראלית, וכן כי אנשים שמרו עליך לפני שהגיע תורך לשמור עליו. לולא הצבא שלנו לא היית נולדת בא"י, אולי לא היית נולדת בכלל, אולי היית נולדת במחנה פליטים של האונר"א בגרמניה, כמו שהפלסטינים נולדים פה היום, אולי עדיין היית בגלות אי שם, נרדפת מאנטישמיות או מסתירה את מי שאת באמת כדי שלא ירדפו אותך. הצבא של היום מחזיק את המדינה שלנו, ומרתיע את האויבים שלא חסרים לנו... ולולא הוא, אולי היית עכשיו תושבת זוטרה במדינה הדיקטטורית פלסטין. אז נכון שהצבא לא מיצה את הפוטנציאל שלך, ואני לא יודעת מה הסיפור שלך ואם ניסית לעבור תפקיד או לא. הצבא לא בהכרח הוא חוויה נעימה, והוא לא בהכרח תורם, הוא אולי קצת גוזל ממך כפרט, אבל את תורמת לו ומסייעת לו להתקיים. וכבר הסברתי מה יקרה לנו ללא צבא. והנה, בסופו של דבר עניתי לך, לפחות חלק מדעתי.
וידעתי שאת תהיי הראשונה להגיב. אני בוחרת לא לענות לך. תסלחי לי. לא כי אין לי מה לענות, פשוט אני לא רואה טעם, ואני גם לא רוצה לריב איתך. אמנם לא הייתי בצבא, אבל אני מכירה אנשים בתוכו, ואנשים שהיו בו. כל אחד תורם לצבא את מה שהצבא זקוק לו. אני ידעתי שאני לא רוצה להיות פקידה בצבא אז הלכתי ללמוד כדי להגיע אליו כמשהו קצת מעבר לפקידה. גם אם את לא מרויחה מהצבא כלום את צריכה לתרום בו, כן כי את ישראלית, וכן כי אנשים שמרו עליך לפני שהגיע תורך לשמור עליו. לולא הצבא שלנו לא היית נולדת בא"י, אולי לא היית נולדת בכלל, אולי היית נולדת במחנה פליטים של האונר"א בגרמניה, כמו שהפלסטינים נולדים פה היום, אולי עדיין היית בגלות אי שם, נרדפת מאנטישמיות או מסתירה את מי שאת באמת כדי שלא ירדפו אותך. הצבא של היום מחזיק את המדינה שלנו, ומרתיע את האויבים שלא חסרים לנו... ולולא הוא, אולי היית עכשיו תושבת זוטרה במדינה הדיקטטורית פלסטין. אז נכון שהצבא לא מיצה את הפוטנציאל שלך, ואני לא יודעת מה הסיפור שלך ואם ניסית לעבור תפקיד או לא. הצבא לא בהכרח הוא חוויה נעימה, והוא לא בהכרח תורם, הוא אולי קצת גוזל ממך כפרט, אבל את תורמת לו ומסייעת לו להתקיים. וכבר הסברתי מה יקרה לנו ללא צבא. והנה, בסופו של דבר עניתי לך, לפחות חלק מדעתי.
הייתי עוברת את אותו מסלול עינויים שעברתי. כי כל האנשים, וכל היחס שקיבלתי, וכל הדברים שאני זוכרת, הפכו אותי לבנאדם שאני היום. ותסלחו לי על מה שהולך לבוא... אני בחורה חכמה יותר מרוב האנשים שלמדתי איתם, אינטליגנטית הרבה יותר, הגעתי רחוק הרבה יותר מהם. ואני יודעת, שאם המצב היה שונה, והאנשים שלמדתי איתם היו מקבלים אותי אליהם, הייתי ככל הנראה היום פרחה, בהריון, נשואה או לא נשואה זה לא משנה, ועם תעודת בגרות שאפשר לנגב איתה את התחת, או אפילו בלי תעודת בגרות. ואני יכולה להסתכל לכל נבלה ונבלה כזאת בעיניים ולהגיד לה תודה, שבזכות היחס שלה אלי, הבנתי שאני צריכה להתרחק מהם, מהטפשים האלה, ולהשקיע בעצמי. ואני גאה במי שאני היום. היום אני באונ', די לפני רוב בני גילי, ואני בקרב בני אדם נורמליים, שמקשיבים, ומבינים, ומדברים אליך בגובה העיניים, ולא בזלזול (שבאמת אין סיבה לו). אני לא יודעת מה יהיה לי בצבא, אבל אני כוח של בנאדם אחד, ואני אלחם בו. ויש לי את ההורים שלי ואת אחי, שיידעו לכוון אותי לדרך הנכונה, כמו שהם עשו עד עכשיו. גם בצבא אני לא אהיה לבד, יש לי את החברים שלי ואת המשפחה שלי שיעזרו לי להתמודד. ואני מקווה מאד שאני לא אגיע למצב שבו ארצה לצאת מהצבא. כרגע אני שומעת על אנשים שחוזרים אל הצבא, שחותמים קבע, או שמרוצים שהם תרמו את חלקם, גם אם זה לא סייע להם בכלום לאחר מכן. אז כל שלב בחיים הוא חשוב, והוא נחוץ, אם את אוהבת את מי שאת היום. כי כל שלב ושלב תרם לך משהו שחישל אותך, חיזק אותך ושהפקת ממנו לקחים, שעכשיו הם חלק מהאישיות שלך, ואת מרוצה מהם ורואה בהם יתרונות. וזה היה בהחלט על קצה המזלג..
