שי מבית המדרש
New member
עוד קטע ממשלי לעיונכם
פסוק א מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: השימוש במשל והסבלנות בחינוך. הוגי הדעות בכל הזמנים נתנו את דעתם על כך, שהאדם אינו מוכן לשמוע ביקורת. שלמה המלך בחכמתו הבין שכל התשובות שניתנו, מקורן אחד והוא - הביקורת העקיפה. ברגע שהאדם מבין שהוא עומד תחת שבט הביקורת של מאן דהוא, הדבר הראשון שיעשה, יהיה להוציא ציפורניים ולהתגונן. רק שימוש בדרכים עקיפות יכול להזיז את האדם מדעתו. בחינוך, זה עובד על ידי דוגמא אישית, או לחץ חברתי. בכתיבה, הדרך הטובה ביותר היא לספר משל, סיפור, שלכאורה אינו נוגע ישירות באדם, אלא הוא רק מעלה לדיון תובנה חינוכית או מוסרית כזו או אחרת. האדם הלומד אינו חש שיש כאן דיבור ישיר אליו, אלא הדיון הוא כללי בעיקרו, ובכלל שייך לעולם הדמיון והסיפור. כך המסר מחלחל ומצליח להבקיע את חומת ההגנה שהאדם מציב כנגד המערערים על דרכו בחיים, עד שביום מן הימים אותו מסר ישפיע על האדם, בין אם זה יהיה דרך תת המודע, או שהאדם בסיטואציה מסוימת ייזכר במשל שלמד וינהג על פיו. שלמה פותח את ספר החינוך שלו במילה הראשונה "משלי", לומר לך, עבודת החינוך דומה למספר המשלים. כמו שלאחר סיפור, לא תצפה שכל השומעים יבינו את מוסר ההשכל וינהגו מיד על פיו, כך תבין שבחינוך אין קיצורי דרך. עבודת החינוך היא כמו מספר המשלים, בהתחלה הוא מצחיק, וכולם זוכרים רק את צורת הסיפור או את השנינות, אולם ההשפעה תחול רק לאחר זמן. בבחינת "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך", מדוע על הלב ולא בתוכו? אלא, כפי שאמרנו המסרים והתובנות נכנסים לאדם ונמצאים ב"מדף" על הלב, וכשתגיע שעת הכושר, ייפתח הלב והדברים ייכנסו פנימה.
פסוק א מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: השימוש במשל והסבלנות בחינוך. הוגי הדעות בכל הזמנים נתנו את דעתם על כך, שהאדם אינו מוכן לשמוע ביקורת. שלמה המלך בחכמתו הבין שכל התשובות שניתנו, מקורן אחד והוא - הביקורת העקיפה. ברגע שהאדם מבין שהוא עומד תחת שבט הביקורת של מאן דהוא, הדבר הראשון שיעשה, יהיה להוציא ציפורניים ולהתגונן. רק שימוש בדרכים עקיפות יכול להזיז את האדם מדעתו. בחינוך, זה עובד על ידי דוגמא אישית, או לחץ חברתי. בכתיבה, הדרך הטובה ביותר היא לספר משל, סיפור, שלכאורה אינו נוגע ישירות באדם, אלא הוא רק מעלה לדיון תובנה חינוכית או מוסרית כזו או אחרת. האדם הלומד אינו חש שיש כאן דיבור ישיר אליו, אלא הדיון הוא כללי בעיקרו, ובכלל שייך לעולם הדמיון והסיפור. כך המסר מחלחל ומצליח להבקיע את חומת ההגנה שהאדם מציב כנגד המערערים על דרכו בחיים, עד שביום מן הימים אותו מסר ישפיע על האדם, בין אם זה יהיה דרך תת המודע, או שהאדם בסיטואציה מסוימת ייזכר במשל שלמד וינהג על פיו. שלמה פותח את ספר החינוך שלו במילה הראשונה "משלי", לומר לך, עבודת החינוך דומה למספר המשלים. כמו שלאחר סיפור, לא תצפה שכל השומעים יבינו את מוסר ההשכל וינהגו מיד על פיו, כך תבין שבחינוך אין קיצורי דרך. עבודת החינוך היא כמו מספר המשלים, בהתחלה הוא מצחיק, וכולם זוכרים רק את צורת הסיפור או את השנינות, אולם ההשפעה תחול רק לאחר זמן. בבחינת "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך", מדוע על הלב ולא בתוכו? אלא, כפי שאמרנו המסרים והתובנות נכנסים לאדם ונמצאים ב"מדף" על הלב, וכשתגיע שעת הכושר, ייפתח הלב והדברים ייכנסו פנימה.