יקירה,
את שואלת שאלות שאני שואלת את עצמי לא מעט.
לא יודעת למה חלקנו זוכים לאהבה שמגיעה מהר ובקלות,
וחלקנו נאבקים כל החיים כדי לזכות במעט ממנה.
אולי זה עניין של מזל, אולי באמת אנחנו לא כל כך מיומנים בלפתוח את לבנו לאהבה ולהרשות לה להכנס פנימה (אני עוד לא יודעת איך באמת עושים את זה..)
אבל מישהי מאד חכמה (כן, את!) אמרה לי לפני כמה ימים "העיקר לא לאבד את התקווה והאופטימיות"
ואני מנסה להקשיב לה מאז, לאמץ את מה שאמרה לי,
וכדאי שהיא תקשיב לעצמה
אנחנו חייבים להאמין שהאהבה הזאת תגיע אלינו, שאנחנו ראויים לה (ואת
כל כך ראויה לה),
ואנחנו צריכים לפתוח את הידיים שלנו כדי לקבל אותה.
משפט אהוב עליי אומר "אומץ הוא לא העדר הפחד, אומץ זה לפעול למרות שהפחד קיים"
אז נכון, קשה להתגבר על הפחד, אבל צריך לפעול למרות זאת, לפעול ביחד איתו.
ושיר, כי אני לא יכולה בלי-
"כשנגמר לו עוד יום
ועדיין לא מצאתי מקום להיות בו
הדרך הביתה ארוכה
וזה נראה חסר תקווה
לזרז את התנועה
והדמעות יורדות פה,
הרבה דמעות יורדות פה.
שמור על האמונה,
היא תשמור עליך ער,
אל תשבר."
http://www.youtube.com/watch?v=etaXHqoLK0U