עוד פעם על כריכות
אבל הפעם על הפרונט דווקא
אני קוראת עכשיו את "החלקיקים האלמנטריים" של וולבק (אין מילים, באמת. מבריק ומטלטל. תקבלו ביקורת בסוף). כמות התגובות שהכריכה הקדמית שלו קיבלה פשוט מדהימה. אין אדם שלא היה לו משהו להגיד על הצילום. אני קוראת בכל מקום, וכשמבקשים לדעת מה, אני פשוט מראה את הכריכה, שיקראו לבד. בערך ארבעה אנשים הזדעזעו עד עמקי נשמתם. מישהי אמרה משהו על "גועל נפש" ו"צילום דוחה", ושניים אמרו שלא היו קוראים בחיים ספר עם כריכה כזו. לעומתם לפחות חמישה אמרו שהצילום מדהים, ואחד אפילו סיפר לי שהוא קנה את הספר רק בגלל התמונה, כי הוא לא יכל להוריד ממנה את העיניים. אני עם הסוג השני. אין ספק שזו לא תמונה יפה, אבל יש בה משהו מרשים וחודר, מזעזע אפילו קצת בניגוד הזה של הילד עם המבט המבוגר, של הגוף שכבר גדל לאורך אבל עוד לא התבגר. בעיני זו תמונה מדהימה, לא במובן האסטטי אלא בעוצמה שלה (ומי אמר שאמנות צריכה להיות יפה? חזק זה פחות טוב מיפה?). היא תופסת את העין, וממש קשה לא לבהות בה. ומעבר להכל - התמונה מאוד מתאימה לספר.
אבל הפעם על הפרונט דווקא