עוד פם אני
נו,כן ודאי זה על הבחור הזה שאני יוצאת איתו אז בינתיים שמתי בצד את הבחור השני,זה כמובן היה חזק יותר אתמול כי אז פגשתי אותו, אבל זה דהה כשפגשתי שוב את הבחור הנוכחי, ולכן אני יכולה לשים את הבחור השני בצד. לא מתייחסת לזה כרגע, עכשו אני עם הראשון.נקודה. אבל כמובן שיש בעיות אחרות. אני מרגישה שאני לא קולטת אותו. ויש בו משהו שדוחה אותי ומשהו שמושך אותי בבת אחת. ויש לנו תחביבים מנוגדים שזה מבאס. ואני מרגישה גם חוסר שליטה. פתאום קלטתי שבקשרים קודמים תמיד הייתי באיזושהי צורה שולטת, מנתבת את הקשר. וכאן אין לי שליטה,אני מרגישה כאילו אולי הוא זה שמושך בחוטים. וזה טוב או רע?החוסר שליטה על זה. כי בעצם זה שהיתה לי הרגשה שתמיד אני מנתבת את הקשר לא היתה לי טובה עד עכשו.זה די שיעמם אותי בשלב מסויים. וגם עכשו יש לי איזו שליטה,אבל אחרת. השליטה של להיות אישה. המראה שלי, התנועות שלי, החיוך, המבט שאני נועצת או משפילה. הדברים האלה שהם קטנים,ואני לא שמה לב אליהם,אבל כמה שאני משתמשת בהם כל הזמן.. ובגלל שאני מרגישה שאין לי הרבה שליטה,אני נאחזת בשליטה הזו,ואני לא בטוחה שזה טוב לי. וגם איכשהו אני מרגישה שנעשיתי חד מימדית. שדברים שאני אומרת על עצמי, ובשבילי הם עולם ומלואו, פתאום חסרי חשיבות. אני מרגישה כאילו הוא תופס הרבה מקום. והדיבור והמחשבות שלו תופסים הרבה מקום, והדברים שלי לא מספיק מלאים. לא מספיק מיוחדים. וזה לא שהוא לא נותן לי מקום, הוא משתדל.הוא שואל,הוא רוצה לדעת. אבל משהו בי מצוצמם. פתאום אני רגילה מדי. חסרה. ואולי אני מנסה להתאים את עצמי מדי אליו? ואני מיוחדת אם אני לא אסתכל דרך העיניים שלו ודרך מה שנראה לי שהוא חושב שחשוב? ואין לי פרפרים בבטן. איפה הם הפרפרים האלה שאני רגילה אליהם? ובכל זאת,אני לא רעבה. לא אוכלת הרבה. ומתחשק לי לחבק אותו כי יש בו משהו שדורש חיבוק. אבל מצד שני יש בו משהו שגם דוחה אותי אמרתי. שזה מוזר כי הוא מושך אותי פיזית,אבל דוקא משהו באישיות שלו אולי מרחיק אותי,יש בו משהו מגושם. ויש בו משהו מרוכז מדי בעצמו. חברה שלי אמרה לי:אתם רק בהתחלה. קחי ת'זמן. את דוקא אומרת הרבה מאוד דברים יחסית לזה שאת בקושי מכירה אותו. הההההו
נו,כן ודאי זה על הבחור הזה שאני יוצאת איתו אז בינתיים שמתי בצד את הבחור השני,זה כמובן היה חזק יותר אתמול כי אז פגשתי אותו, אבל זה דהה כשפגשתי שוב את הבחור הנוכחי, ולכן אני יכולה לשים את הבחור השני בצד. לא מתייחסת לזה כרגע, עכשו אני עם הראשון.נקודה. אבל כמובן שיש בעיות אחרות. אני מרגישה שאני לא קולטת אותו. ויש בו משהו שדוחה אותי ומשהו שמושך אותי בבת אחת. ויש לנו תחביבים מנוגדים שזה מבאס. ואני מרגישה גם חוסר שליטה. פתאום קלטתי שבקשרים קודמים תמיד הייתי באיזושהי צורה שולטת, מנתבת את הקשר. וכאן אין לי שליטה,אני מרגישה כאילו אולי הוא זה שמושך בחוטים. וזה טוב או רע?החוסר שליטה על זה. כי בעצם זה שהיתה לי הרגשה שתמיד אני מנתבת את הקשר לא היתה לי טובה עד עכשו.זה די שיעמם אותי בשלב מסויים. וגם עכשו יש לי איזו שליטה,אבל אחרת. השליטה של להיות אישה. המראה שלי, התנועות שלי, החיוך, המבט שאני נועצת או משפילה. הדברים האלה שהם קטנים,ואני לא שמה לב אליהם,אבל כמה שאני משתמשת בהם כל הזמן.. ובגלל שאני מרגישה שאין לי הרבה שליטה,אני נאחזת בשליטה הזו,ואני לא בטוחה שזה טוב לי. וגם איכשהו אני מרגישה שנעשיתי חד מימדית. שדברים שאני אומרת על עצמי, ובשבילי הם עולם ומלואו, פתאום חסרי חשיבות. אני מרגישה כאילו הוא תופס הרבה מקום. והדיבור והמחשבות שלו תופסים הרבה מקום, והדברים שלי לא מספיק מלאים. לא מספיק מיוחדים. וזה לא שהוא לא נותן לי מקום, הוא משתדל.הוא שואל,הוא רוצה לדעת. אבל משהו בי מצוצמם. פתאום אני רגילה מדי. חסרה. ואולי אני מנסה להתאים את עצמי מדי אליו? ואני מיוחדת אם אני לא אסתכל דרך העיניים שלו ודרך מה שנראה לי שהוא חושב שחשוב? ואין לי פרפרים בבטן. איפה הם הפרפרים האלה שאני רגילה אליהם? ובכל זאת,אני לא רעבה. לא אוכלת הרבה. ומתחשק לי לחבק אותו כי יש בו משהו שדורש חיבוק. אבל מצד שני יש בו משהו שגם דוחה אותי אמרתי. שזה מוזר כי הוא מושך אותי פיזית,אבל דוקא משהו באישיות שלו אולי מרחיק אותי,יש בו משהו מגושם. ויש בו משהו מרוכז מדי בעצמו. חברה שלי אמרה לי:אתם רק בהתחלה. קחי ת'זמן. את דוקא אומרת הרבה מאוד דברים יחסית לזה שאת בקושי מכירה אותו. הההההו
