עוד על התנ"ך.

[אלי.נ]

עוד על התנ"ך.

אם התנ"ך מעניין או לא מענין,זה דבר אינדיבדואלי לכל אחד.בעיקר הדברים יכולים להיות עניין של חינוך.עם זאת עובדה שאי אפשר להכחישה,שגורלו של העם היהודי,עוצב במשך שנים רבות,לפי התנ"ך, כפי שהובן ע"י חכמי ההלכה.אם כן, השאלה אינה רק עניין של אמונה, היא עובדה מוגמרת שאין עליה עוררין.לפיכך, מי שמוצא עצמו מתעניין בגורלו של עמו,בוודאי לא יקל ראש כנגד התנ"ך.גם אם לא עושים ככל הכתוב בו.עם זאת אין להסיק מכך שצריך לראות את התנך כספר היסטוריה, בוודאי שלא. מבחינ דתית הוא ספר שנועד ,לעצב לאדם את התשתית של ההכרה שהאלוהים נמצא במרכז ולא האדם.

 

[חנה גונן]

לאלינ-על התנך ../images/Emo63.gif

לאלי נ. התנך-מסורת התנך-שורשים התנך-אמונה התנך-תובנות רעננות על החיים היקום ומה לא התנך-חיבור לעצמי התנך-קו לאלוהים שבלב שלך חנה גונן

 

[אלי.נ]

עו על התנ"ך.

אני מביע

על הרב גוניות שאת מוצאת בתנ"ך.מכל מקום, בדבריי בקשתי להסב את תשומת הלב לנקודה בסיסית ןחשובה,שלטעמי נוטים לא להתייחס אליה,ומתוך כך,הרבה באים למצא התייחסות לא חיובית לתנ"ך.ושוב

 

[רוזנה]

מצד שני... אתה די סותר את עצמך...

לומר כי העמדה שלך אינה נובעת מתוך האמונה, ומצד שני לומר כי האל הוא במרכז... צריך להתחיל בכלל את הנקודה הזאת מתוך האמונה- כי אם אתה מאמין בקיום האל, יש לך את האפשרות לראות את האל במרכז... אם אתה לא מאמין, אתה רק רואה מציאות היסטורית, כפי שנתחברה על ידי אנשים שרצו וניסו להאיר ולהעצים קיום של אל אחד=אמונה אחת אל מול פנטאון שלם של אלים... מבחינה הסטורית- כן, בדיקת היסודות של היהודי הוא מתוך התנ"ך, אולם לדעתי, מתוך התנ"ך בלבד, ולא מתוך פירושים של אנשים המאמינים בקיומו של אותו אל- שהרי דברים רבים ממה שהם מפרשים ומסבירים הוא מתוך תפיסה מאוד מקובעת בעיניי- הקושרת את הכל לה´. היסטוריה כן, אבל להבין שגם את ההיסטוריה כתב סובייקט אחד...

 

[אלי.נ]

אין כל סתירה

דומני שאין כל סתירה בדבריי.וייתכן ולא הבהרתי את עמדתי כיאות. בדבריי, כשהתייחסתי לעניין האמונה,התכוונתי להצביע על כך, שכל אדם בין מאמין או לא מאמין.כשיבחן את התנ"ך, יראה כי עומד במרכזו האלהים, ושגורלו של העם היהודי עוצב חלק ניכר מחייו ע"י התנ"ך, וממה שהוא מסמל.ובזאת לא הבעתי את התייחסותי האמונית. עם זאת כשאנו מדברים על פירוש התנ"ך,דומני שצריך להבין מהי פרשנות, וכיצד אנו קובעים טעמה וטיבה.בעניין זה נראה לי שיש שתי דרכים. יש פרשנות המתייחסת לטקסט ממה שעולה מתוכו מבחינה רעיונית.עם זאת מאחר והתנ"ך עצמו מכריז, שהוא ספר חוקים שאלהים קבע. ושחובה מוחלטת לילך על פי אורחותיו.מכח זה נובעת תפיסה פרשנית נוספת, והיא שליפת המשנעות המעשית, העולה מן הטקסט.והאופן שבו יש לפרש משמעות זו, היא ממש כמו מלאכת השופט בפרשו את החוקים.שבו יש התייחסות לכל קוצו של י´ ואפילו אם ביניים היסטוריות או ספרותיות נראה שי כאן פרשנות דחוקה.מכל מקום מבחינה משפטית זה די לגיטימי.ועיון קצר ביותר, בקריאת פסקי דין של שופטים, בפרשנות החוק, מלמדת על כך.ואם כך הוא בפירוש חוקי בני אדם, על אחת כמה וכמה,כאשר הטקסט מכריז על עצמו שהוא, אלוהי.

 

[רוזנה]

מלאכת ההבנה...

הממ... כנראה שבאמת לא הבנתי אותך... ומכיוון שהבנתי רק את החלק הראשון של דברייך בעניין ריכוז הכתיבה והאמונה סביב אלוהים, זקוקה להסבר נוסף (פשוט, פשוט

) של החלק השני הנוגע לפירוש החוקים... האם התכוונת שמלאכת השפיטה נובעת מהפשט והאחרת מהתפיסה הרעיונית? האם אתה אומר כמו כן כי ניתן להפריד בין אלו? לא בטוחה שהבנתי ממש... אשמח לשמוע עוד

 

[אלי.נ]

על מלאכת ההבנה.

לעניין פרשנות החוק,בדרך כלל אין לפרשן אלא פשט הכתוב. עם במלאכת הפרשנות של טקסט דתי,מלבד פשט הכתוב נזקקים למערכת נוספת. והיא המסורת הפרשנית.לפי הרמב"ם, פרשנות חז"ל לחלק ההילכתי יש לה מספר היבטים. יש היבט אחד שהוא בבחינת הלכה למשה מסיני. היבט זה אינו מופיע בכתוב כלל,אלא כך נמסר. אבל חכמים מנסים בכל זאת למצא להלכות מהסוג הזה, רמז בכתוב.משימה זו של מציאת רמז בכתוב, גוררת עימה את הפקעת הכתוב ממשמעותו הרגחלה. דוגמה. אחד מארבעת המינים הוא אתרוג. בתורה לא כתוב כלל שצריך לקחת אתרוג.על כך אמרו חז"ל שזה הלכה למשה מסיני.אולם עם כל זאת, חכמים ניסו למצא רמז לאתרוג בכתוב.ולכן חיפשו את הכתוב אשר בו מופיע, "פרי עץ הדר.על כך דרשו חכמים, ושאלו מה זה פרי עץ,הלא מבחינה מסויימת כאשר אנו אומרים, פרי, אזי ברור שזה עץ, אם מדוע הכתוב מדגיש דוקא, פרי עץ, מכאן מסיקים חז"ל שהכתוב בא לרמוז על אופיו של ההפרי הנלקח,הבא לביטוי בכך שהעץ והפרי הינם שווים.מלאכת פרשנות זו, נקראת בשם ,אסמכתא.כלומר היא לא נובעת מההבנה הברורה של הטקסט, ואינה קובעת את אופיו, אלא נועדה רק לרמוז על העניין . וזה נעשה כמובן מטעמים דידקטיים. שהרי בזמן חז"ל לא היו אמצעים של דפוס ומחשב, שבו יכלו לרשום את הדברים. והיה צורך לחפש אמצעים ע"מ, שבני אדם יזכרו את ההלכות, ושלא יטעו. לפיכך נקטו חז"ל,באמצעים שונים . כגון גימטריות, ראשי תיבות וכו´.זהו בעניין האסמכתא. עם זאת באופן עקרוני הבחנת נכון. יש להדגיש, כי אכן אלו שני מישורים שונים. בעוד המישור הרעיוני הינו אידיבדואלי, ולא מחייב. המישור המשפטי הוא מחייב.אבל גם כאן יש הבחנות וחילוקים בין מנהגים.וכאן יש צורך להבחין בין מנהגי טעות למנהגים מחייבים. והדברים ארוכים.אם יש צורך בשמחה ארחיב את היריעה.

 

[רוזנה]

דברים שעלו...

מסכימה איתך כי אין להתעלם מהפשט לא כל שכן מהסביבה התרבותית הקיימת, שלמעשה ממנה לקוחים כל אותם פירושים (כמובן, עלפי השערות... אלא אם כן ישנם סימוכין על תעודות ופסוידואפיגרפה (ספרים חיצוניים) המעידים על החיים הקיומיים של התקופה) בל נשכח כי רבים הם הדברים שלא קיימים בחיינו אנו היום (צמחיה לדוגמא, מקומות גאוגרפיים וכ"ו) וכי אינם אקביוולנטים או רלוונטים לחיינו אנו. אי לכך, רבים הם הדברים המפורשים מהפשט אשר נובעים מתוך מערכת של השערות- כפי שרבים מהחוקרים מעלים תאוריות שונות לגבי מחברי הספר (ניתן לבחון זאת על פי כתיבת המקורות השונים - אחד מהם הוא מקור D אשר על פי רוב החוקרים עולה מתוך ההבדל בין "המקום אשר יבחר" אל מול "המקום אשר בחר") וכמובן, שגם דיעותיהם חלוקות, לכן לא ניתן להסיק כי כל דבר הנתפס כרמז לאחד, יהיה מופרך בעיני האחר --> מעין שלל של צבעי דיעות ומתוכם על הפרט לבחור את הנראה והמתאים להשקפת עולמו או הגיונו. אם נמשיך לעניין המחייב בחוקים, כן הם נובעים מתוך תוקפם האלוהי, ולכן מחייבים. השאלה המתבקשת לעלות היא: מחייב למי? ומה בדיוק מחייב- חוקי התורה (שנכתבו מתוך חברה מסויימת מאוד השייכת לתקופה אחרת לגמרי בסעיפים מסויימים...) או כתבי ההלכה, שגם הם אינם משקפים את הלכי החברה הקיימת? אני ידועה כדברנית, ולכן אוכל להמשיך להעלות שאלות והשערות, אבל אני גם יודעת ושמחה ומבקשת לתת את זכות הדיבור... אז בכבוד

 

[אלי.נ]

דברים שעולים.

את מעלה טענה נכבדת,בעניין זה שחוקי התורה ניתנו על רקע תרבות מסויימת,ושאולי אותה תרבות אינה רלוונטית בימינות,ונתפסת כארכאית,ואף כפרימיטיבית.לכן ערכתי הבחנה בין פרשנות של חוק, לבין פרשנות במישור הרעיוני.אין ספק כי העובדה שדברים רבים השתנו,היו כבר ידועים לחז"ל. ולכן במקומות מסויימים הם אומרים, דיבר הכתוב בלשון הווה.עם זאת ניתנה סמכות לחכמים בכל דור ודור, להגשים את המטרות שאותן התורה מבקשת להנציח בחוקים שהיא קבעה.סמכות זו ניתנה לחכמים, מתוך הכרה שהנסיבות והתנאים משתנים.עם זאת, יש צורך זהירות מירבית. שכן כאן עובר קו דק, ביןאמונה לכפירה, או בין קודש לחול.אם תבדקי את התפתחות ההלכה במרוצת הדורות, וודאי תווכחי לראות,כי לא כל מה שכתוב בתורה עושים. עם זאת לא מפרים,אלא מבקשים למצא קו מקשר, בין הדין הכתוב בספר, לבין המציאות.לדוגמה: בתורה נכתב עין תחת עין. ייתכן שברקע תרבות מסויימת זהו דין נכון. ברם חכמים הבינו שאם ניישם את לשון הכתוב כפשוטו, ממש. עשויים אנו לחטא לצדק.שהרי מדין הצדק, לגמול למזיק, כגמולו, ולא מעבר לזאת.כאן יש ניגוד בין החוק הכתוב, לבין קו הצדק, שגם הוא כתוב "צדק צדק תרדוף". לכן חכמים הבינו שיש קושי מעשי ליישם את הדין, ככתבו וכלשונו.שאם נניח אדם הוציא לאחר את עינו,אתו נפגע אם יוציא לו את העין ממש,יש חשש אולי המזיק, חלש יותר, והוצאת העין עשוייה להביאו למיתה.או ייתכן שהראייה שלו פחות טובה מהתחלה, ועכשיו יוציאו, לאחר את העין הבריאה אשר בה הוא רואה 66.אם כן קשה לאמוד את שיעור הנזק, אל מול שיעור הגמול העונשי.לכן חכמים, קבעו שיש להמיר את העונש הפיסי, בעונש ממון.אם כן,כפי שאת רוה למרות שיש כאן שינוי עצום ממה שכתוב בתורה, מכל מקום זה נעשה על מנת להגשים את המטרה של התורה, והוא עשיית הצדק.וחוץ מזה את לא דברנית

 

[חנה גונן]

לאלי נ.-תנך עכשו ../images/Emo63.gif

לאלי בענין הפרשנות אני מסכימה איתך לכל אחד יש את זוית הראיה וזה מה שבונה את כל היופי.הצרה היא שהחרדים די הקפיאו את כל ענין הפרשנות שדוקא עכשו יותר מתמיד זקוק להתחדשות שלך חנה

 

[אלי.נ]

הקפאת הפרשנות.

ללא ספק, שאת צודקת. אכן הגישה של החרדים לפרשנות נעשית מתוך זוית ראיה קפואה למדי.עם זאת, יש להבין, כי גישתם נובעת מתוך תגובה למצב מסויים.מקור הקיפאון נובע, בשל המאבק שהיה בעבר, עם הרפורמים. אחד מגדולי חכמי ההלכה,החת"ם סופר,ביקש להדוף את הרפורמים,בכך שניסח כלל,שלפיו, ´חדש אסור מן התורה´. כלומר כל חידוש ולו הקטן ביותר, אף אם טוב ומועיל הוא,אסור לקבלו.ללא ספק שהכלל הזה היה טוב בשעתו, לצרכי התגובה, שעמדה על הפרק.אלא שכלל זה מושכים אותו עד ימינו, ולא מרפים ממנו.וזהו מה שגורם לקיפאון היצירתי.עו גורם, והוא שהיום במסגרות החרדיות,המדף של הארון היהודי, דל ומצומצם. אין התייחסות לספרי הגות יהודית, כלל.וזה מה שגורם, שתלמידים גדלים על תפיסה אחת,מבלי להכיר, באפשרות של מחשבה נוספת.

 

[חנה גונן]

לאלי נ.-פרשנות ../images/Emo9.gif ../images/Emo9.gif ../images/Emo9.gif ../images/Emo9.gif ../images/Emo9.gif ../images/Emo9.gif ../images/Emo9.gif

לצערנו אתה צודק ועל זה צריכים להאבק. שנה טובה שלך חנה גונן

 

[חי אדר]

על המאבק.

אני שמח שי עימי שותפים לדעה.אבל השאלה היא כיצד יש להאבק.אולי צריך להקים חוג לעניין זה, או להעלות את הבעיה בפורום?

 

[חי אדר]

על המאבק.

אני שמח שיש עימי שותפים לדעה.אבל השאלה היא כיצד יש להאבק.אולי צריך להקים חוג לעניין זה, או להעלות את הבעיה ולדוןבה בפורום זה, או אחר.

 

[רוזנה]

יש דברים שרציתי לשאול...

ולא ממש רציתי בעצם... אבל מכיוון שהאדם הוא יצור סקרני, ועל אחת כמה וכמה אני, לא יכולה יותר לנשוך את שפתי התחתונה (מה גם שזו כבר פצועה מספיק מארועי הימים האחרונים

) מאיפה הידענות שאתה מפגין?! האם זה מתוך הגדרה חברתית- דתי/חרדי? או האם למדת לימודים אקדמאים בנושא? בכל אופן, מסכימה עם מה שכתבת בעניין ההתבוננות לחוק והאקביוולנטיות שלו. ובנוגע לניסיון ההגשמה של עשיית הצדק- אז אכן ישנן נקודות כאלו רבות... מה שאותי מעניין והתעצלתי ללכת לספרים ולקרוא זה כיצד מיישבים פעולות של חוסר עשיית צדק - האם מתוך צידוק אלוהי?!? כי אם הדבר כך, שאזי זה מעלה שאלה חדשה לגמרי - מוסר הצדק... וגם אם מצויינים בתורה עונשים של "עין תחת עין" ו"מידה כנגד מידה", היו אלו הרי מאוד מושפעים מהתרבות החברתית בתקופה (ראה ערך חוקי אשור) אם כך, האם אכן הם היו חוקי אלוה או שמא חוקי התרבות וההצדקה לקיומם כי דרך לגיטימציה אלוהית (לי זה נשמע קצת מאולץ..., אבל אשמח להרחיב את מימד הראיה שלי למשהו תלת מימדי

) ואם אתה חושב שאני לא דברנית... ובכן, אתה לא מכיר אותי

 

[אלי.נ]

תשובה לדברים שרוצים לשאול

ראשית, על המחמאה, בזה שאת מייחסת לי ידע מופלג. למרות שאני לא בדיוק מרגיש כך.מכל מקום,יש לי משיכה וסקרנות לעסוק בעניינים אלו.אחד מידידי הטובים ביותר, זה הספר. לעצם שאלתך,לא ירדתי לסוף דעתך,בעניין פעולות, של חוסר עשיית צדק. האם כוונתך, לשאלת הרע בעולם?אני יצא מתוך נקודת הנחה, שזוהי כוונת שאלתך, ואשתדל לענות בהקשר לזאת.בעיית הצידוק האלוהי, שאת מציינת,הוא נושא שהטריד,את כל הוגי המחשבה היהודית לדורותיה. ואפשר לומר, שהתשובה לכך, היא כמספר החכמים שביקשו לענות עליה.כך שאין תשובה אחידה בעניין.מכל מקום,אם את מעוניינת,אז ,תצייני, מה הנקודה שאת מעוניינת לדעת, ואם אדע , אענה לך בהתאם למה שאני יודע. בעניין ההשפעה שיש על חוקי המקרא.אכן, יש השפעה.ובהכרח שתיהיה השפעה. וזאת מהטעם הפשוט,שחוק נועד לבני אדם, ובני אדם נשלטים תחת התרבות שבה הם נמצאים.לכן, אילו יצוייר, שהתורה היתה ניתנת עכשייו, אזי בודאי, היא היתה מופיעה, בשפה שאנו מוכרים,והדוגמאות של החוקים, לא היו מתוארים, בפרספקטיב , של חיי החקלאות, אלא על רקע,של חיי העיור, המוכר לנו.בעניין, השאלה אם זה אלהי או לא. דבר זה תלוי, בהתייחסות למסורת.מי שיוצא מתוך עמדה מסורתית, אזי בהכרח, החוקים משקפים, את הדיבור האלהי.וכאן, צריך להבין,שאין סתירה, בין שני הדברים. אדם דתי, יכול לקבל את המסקנה, שחוקי התנך, הם חוקים של התרבות העתיקה, אבל השאלה היא, מהו התוקף לקיומם?האדם המסורתי, ישיב שהתוקף הינו תוקף אלוהי, וחובת ההישמעות במקומה עומדת, גם אם זה מיושן.לדוגמה, במדינת ישראל, יש הרבה חוקים,שמקורם, הוא בדין האנגלי.ואין זה גורע כלל, מהחובה להישמע להם,זאת משום, שהמחוקק הישראלי, אצל עליהם מסמותו, וקבע אותם כחובה. עד כאן כתבתי בקצרה, ואפשר עוד להרחיב, בהתאם לתגובתך. עם זאת,לפי הסימן, שציינת, לא נראה לי שאת דברנית, אלא, דבורנית.

 

[רוזנה]

ייווווו.... אנחנו מסכימים!!! ../images/Emo13.gif ../images/Emo62.gif

ולו בנוגע לקיום החוקים, משמעותם ועל ידי מי הם מתפרשים... שאלותיי נבעו מתשובתך בדיוק!

בנוגע לשאלה שלי על קיום הצדק (שוב הצלחתי להיות לא ברורה

) לא מדובר רק ברוע ויצר האדם, כי אם בזכויות הטמונות בחיים. די ברור לי וצפוי כי הדיעות הן מרובות בנושא, ומכיוון שחילקת את זה להיבטים של תרבויות וחברות ותתי-חברות שונות- אין לי אפילו מה להוסיף (למרות שהייתי שמחה לשמוע היבטים ודיעות שונות. והנה, סידור מצוין- אתה תקרא מהספר ותספר לי את התקציר

גם זה טומן בחובו פרעות גדולות בנוגע להבנה שלך, הראיה שלך והפרשנות שלך, אבל לעת עתה, שמה מבטחי בכל אלו

) מתאר לעצמך שאין לי קובלנות אלייך?!

מה יהיה עכשיו!??? לאן פנינו מועדות?!

דרך אגב, אני לא דבורנית, אני סתם מדברת הרבה עד שבשלב מסויים באוזן שלי נשמעת מנגינת ה-

יום מופלא, רוז

 

[חי אדר.]

על הצדק והמוסר. אלי.נ

ראשית, החלפתי את שמי, מאלי.נ, לאדרון. אני שוב מביע

על כך שאת סומכת על פרשנותי.אבל אם מותר לי להעיר,כי אין יותר טוב מכך, שתסמכי על תבונתך. לעולם אל תוותרי, על זכות הבחינה הביקורתית.וטב תמיד לבדוק את המקורות, בדרך זו עשוייה להיווצר, העמקת התודעה, והפרייה הדדית.ועתה לעצם העניין.לעניין הזכויות הטמונות בחיים, ושוב צריך לשאול אילו זכויות?האם הכוונה לזכיות הנובעות מהחוק, מההלכה?. מכל מקום אענה משהו כללי,בנוגע לזאת, ואם יהיה צורך אבהיר וארחיב את דבריי. דומני, כי מקור הבעיה, טמונה בעובדה, שפעם היינו ילדים קטנים.ובמצב זה, ספגנו דעות והנחיות, בהתאם לתפיסה של ההורים, והסביבה שבה גדלנו.לפיכך, נוצר מצב, שכשאנו גדלים, לא אחת אנו רואים דברים, המקוממים אותנו. אולם השאלה היא, האם זה מקומם בגלל שזה באמת מקומם, או בגלל שהדבר שכך חונכנו לחשוב.על פי רוב, זוהי התשובה, להתנגשויות. לדוגמה:אדם הרוצה להפתיע את חברו,ומזמין אותו למסעדה יוקרתית, ע"מ לאכול כל סוגי הבשר שבעולם. ללא ספק,יש צורך להודות לחבר. אול מה דעתך אם,זה שהזמינו אותו, הוא צמחוני, ללא ספק יראה בכך פגיעה, ואף ייעלב.או אם הוא דתי, והמסעדה אינה כשרה.הינה דוגמה להתנגשות העשויה להיווצר. כאשר כל אחד עשוי להרגיש שהוא פועל לפי המוסר, והמצפון הטוב, ובכל זאת,משיג את ההפך המוחלט. כך נראה לי לעת עתה. ואם החטאתי את כוונתך,צייני במה, ואשוב לכתוב.

 

[רוזנה]

מההתחלהההההה....

קודם כל, אני חייבת לציין שאתה כותב באופן מאוד מוכר לי עד שאני משייכת אותך לחבר וירטואלי שהיה כותב לי פעם למייל, אך הפסיק (האם זה אתה אנושי?!) אבל זה כבר קוריוז... אל תטעה לחשוב כי איני סומכת על האינטואיציה והפרשנות שלי - כלל וכלל לא - בעיניינו, הדבר פשוט נובע מעצלות לשמה - החיפוש הנלאה אחר כתבים... מה טוב כפי שטענת כי ישנו שיח מתוך התדיינות המושתתת על אמון בסיסי. באשר לבדיקת דברייך ואישושם, אולי אעשה זאת באחד מן הימים - כרגע, שוב, חוזרת לנושא העצלות אך כי רבה (חיי מלאים באקדמיה אחרת כרגע...תירוץ כזה...

) יש לציין כי כתבת את שחשבתי בדיוק- המוסר הנובע מתוך מערכות חברתיות שנסללו סביב החיים שלנו, אולם כפי שישנן תתי מערכות הקשורות לחינוך הורים, גרעיון אישיות וחוויות וניסיון אישי, כך ערכי המוסר מצטמצמים. ברם, יש לשאול האם קיימות אמות מידה ומוסר החופפות לכולם באופן אבסולוטי? האם יתכן הדבר הזה? בעיניי, ישנם דברים שספגנו מהבית והדיסוננס המצוי בקיומם בחיי האינדיבידואל - (תוהה מהיכן הגיעו דרך אגב, שהרי זה לאו דווקא נרכש, ולאו דווקא קשור לגרעין האישיות) וספיגת ערכים אלו נטמעו כל כך עמוק ב"אני", שקשה להפריד בין הישויות. על שום כך אלו הם אבסולוטיים. שווווו הלכתי לאיבוד בעצמי, אבל אם תבין ותוכל לעשות סדר- תבורך

 

[חי אדר]

עוד, על הטוב. אלי.נ

האמת, שכל מה שכתבת, לא נותר, אלא לענות בפשטות, נכון.עוד אוסיף, כי גם אני, עמוס, בלימודים האקדמיים, ואף בין לבין מתכונן למבחן.עם זאת,ברצוני להתייחס,לשאלתך, בנוגע למוסר אבסולוטי.עליי לציין, כי נקודת המוצא העיונית לתשובתי,נסמכת על משנת הרמב"ם.איני יודע אם את מכירה אמשנתו של הרמב"ם, ואם כן, מהי הזיקה שיש לך למשנתו.מכל מקום דבריי יתיחסו, למשנתו.בספרו מו"נ,ח"א, פ"ב.הרמב"ם, עושה הבחנה, בין שני צמדי מושגים. 1. טוב, ורע.2. אמת, ושקר.ההבדל בין השניים הינו:שמערכת המושגים של טוב ורע, הינם יחסיים,ומשתנים, בהתאם לחברה, ולזמן.מאידך,טאמת ושקר, הינם בלתי משתנים.הדוגמה, שהרמב"ם, נותן היא. באשר למושג אמת, ושקר,למשל, האם כדור הארץ עגול, יש להשיב, באמת, או לא אמת. ואין להשיב ממערכת מושגים של טוב ורע. בעוד, למשל, אם יש להלך לבוש,או, ללא לבוש, זוהי שאלה שהתשובה, עליה ניתנת, ממערכת מושגים של טוב, ורע.ומטבע הדברים שמושגים אלו,הם בהתאם לחברה, שבה האדם חי.מכאן שכל מערכת המוסר, מושתתת, על צמד המונחים,של טוב ורע, ולפיכך, הינם יחסיים.דרך אגב, הרמב"ם סבור, שרוב המצוות, שייכות לרבד של הטוב ורע.אציין, עוד זאת,כי הרמב"ם, משמשמש בביטוי של "מפורסמות".וחוץ מזה, מה דעתך על השם החדש?