המשך שלישי , ופעם שלישית כולם
יודעים, זאת הפעם האחרונה. כי אני רק אני ... בשפה שונה? יש כאן שני אנשים, אסור שידברו, יחשבו, ויפעלו האחד בצורה דומה לשני. קצב פעולה, קצב סיפורי, צורת בניית משפטים חייבת להיות שונה. הגילאים שלהם שונים, ההשכלה, המוצא, ליצור שני דיבורים שונים. למה התכוונת ב"ולא יווצר בדל אפשרות של חשיבה שהסיפור..." .. שאין כאן סיפור מעטפת אשר בגללו יצרת את המיבנה הזה, מיבנה של כתיבה כזה חייב ליצור סינרגיה לסיפור מעטפת חזק. אחרת אין סיפור וכרגע איך שהוא כתוב, וגבירה צודקת כרגיל במישפט אחד אמרה אין סיפור. הם אמורים להגיע לשיא שלהם בסיפור - ובכוונה לא כתבתי השיא הסיפורי כל אחד במצב נפשי אחר, בקצב התפתחותי אחר. אחרת הרגע הזה הוא שטוח, המילים מדברות אבל זה לא עובד, אחרת אנשים פה חושבים אירוטי, אחרת אין התנגשות בין שני אנשים. בצורה שכתבת נוצר מה שהגבירה קוראת לו שני דיאלוגים, אשר .... אלה בוכה על כך שהוריה אינם מבינים מה קרה לה. ההורים לא הוצגו כדמויות ראשיות בתחילה הסיפור, את לא יכולה להחליט שהם יהפכו לדמויות ראשיות אשר יוצרות פיתרון/ התרה, יש כללים ברורים בכתיבת סיפור, ואת עוברת כאן על כלל בסיסי. מבקרת ספרותית ידועה כתבה לי שזה סיפור מצוין אבל צריך סוף יותר חזק. שמח לשמוע, (מסמיק מגאווה) אני והמבקרת יצאנו לשוח... היא עשתה חיים קלים ואמרה חזקי סוף, ואני אומר לא יספיק חיזוק סוף יעמיד לך יצור משולש הפוך, והינה צחוק פרוע,מלפחות קוראת אחת בפורום מגיע) אשר לא יעמוד. חזקי את כל המבנה שלא יקרוס בסוף. כאן אני מרשה לעצמי קצת לחרוג מגבולות הפורום
הזהרתי שלוש פעמים, ואני שונא אזהרה לבטלה.
לא ענית לי מה הסיפור האמיתי, מה הריץ אותך להכניס שואה, ומעשה מגונה בכפיפה אחת. מרגיש לי שאת מתחמקת מלענות לעצמך מה הסיפור האמיתי שאת רוצה לספר. וגם בסיפור את מתחמקת כאשר את מקטינה/מחלישה את הסוף , עוד שאלה, מה פירוש "שצריך להיות חתוך בקפידה?, על מה היית מותר? נתתי לך דוגמא קטנה כאשר חתכתי והסברתי את הסיבות לחיתוך בהסבר ראשון קראי את שלושת הפסקאות שאני כתבתי ברצף, את שלושת שלך, הקצב אצל הגבר צריך לגבור באופן ישיר, הקצב אצל הנערה משתנה להתבגרות מאושרת, להבנה של אי אמון, להבנה של חשש, להבנה של פלצות, להבנה של עשיה וכל אחד בנימה קצת שונה. אז זהו, בהצלחה ותיזכרי אותנו לטובה את אנשי אתר מספרי הסיפורים, המבקרים לא מפורסמים אשר במלאכה עוסקים,
יודעים, זאת הפעם האחרונה. כי אני רק אני ... בשפה שונה? יש כאן שני אנשים, אסור שידברו, יחשבו, ויפעלו האחד בצורה דומה לשני. קצב פעולה, קצב סיפורי, צורת בניית משפטים חייבת להיות שונה. הגילאים שלהם שונים, ההשכלה, המוצא, ליצור שני דיבורים שונים. למה התכוונת ב"ולא יווצר בדל אפשרות של חשיבה שהסיפור..." .. שאין כאן סיפור מעטפת אשר בגללו יצרת את המיבנה הזה, מיבנה של כתיבה כזה חייב ליצור סינרגיה לסיפור מעטפת חזק. אחרת אין סיפור וכרגע איך שהוא כתוב, וגבירה צודקת כרגיל במישפט אחד אמרה אין סיפור. הם אמורים להגיע לשיא שלהם בסיפור - ובכוונה לא כתבתי השיא הסיפורי כל אחד במצב נפשי אחר, בקצב התפתחותי אחר. אחרת הרגע הזה הוא שטוח, המילים מדברות אבל זה לא עובד, אחרת אנשים פה חושבים אירוטי, אחרת אין התנגשות בין שני אנשים. בצורה שכתבת נוצר מה שהגבירה קוראת לו שני דיאלוגים, אשר .... אלה בוכה על כך שהוריה אינם מבינים מה קרה לה. ההורים לא הוצגו כדמויות ראשיות בתחילה הסיפור, את לא יכולה להחליט שהם יהפכו לדמויות ראשיות אשר יוצרות פיתרון/ התרה, יש כללים ברורים בכתיבת סיפור, ואת עוברת כאן על כלל בסיסי. מבקרת ספרותית ידועה כתבה לי שזה סיפור מצוין אבל צריך סוף יותר חזק. שמח לשמוע, (מסמיק מגאווה) אני והמבקרת יצאנו לשוח... היא עשתה חיים קלים ואמרה חזקי סוף, ואני אומר לא יספיק חיזוק סוף יעמיד לך יצור משולש הפוך, והינה צחוק פרוע,מלפחות קוראת אחת בפורום מגיע) אשר לא יעמוד. חזקי את כל המבנה שלא יקרוס בסוף. כאן אני מרשה לעצמי קצת לחרוג מגבולות הפורום