המשך ביקורת , .
ושוב לתחילת אזהרה שאני רק,,,, ובעירבון מוגבל,,,, סיפור שלך הוא סיפור על דרך שמוליכה לאסון, שניים הולכים בה. כל אחד בדרך שלו העשה מגונה, המפגש בועט בשניהם, ישנה חייהם, אבל לקורא הוא רק טרום שיא, המעשה המגונה הוא עדיין לא השיא, הוא מוביל את הקורא לחשיבה, שלא אפשרית לפני קריאת סיפור, שיש מצב שבו מעשה של דר' מנגלה מוצדק, שאולי טוב שלאדם הזה לא נולדו ילדים משלו. (ונראה לי שהנקודה הזאת הרבה יותר חזקה לכותבת הסיפור- (הנקודה שיש אנשים אשר מוטב שלא יהיו להן ילדים. (מעניין לי אם אני צודק - תכתבי לי, לנו תשובה בנושא?) וביקורת על סגנון כתיבה כאשר את כותבת את שניהם באותה השפה, באותו מקצב, נוצר לך מיגוון של דיעות כי הקורא לא מכוון מספיק, תגובות של אירוטי, קשה, שילוב של נידמה דיאלוג. כאשר תכתבי את שניהם , כל אחד בשפה אחרת, במקצב שונה. כאשר יהיה ברור לקורא שהוא מובל על פסי רכבת א' כשה לעקידה . ומובל על טירוף פסי רכבת ב' כקטר שאיבד בלמים, להתנגשות בלתי נמנעת - הצלחת דיברת בשני קולות אבל אמרת דבר אחד, ולא יווצר בדל אפשרות של חשיבה שהסיפור...... הסיפור כאן ברור - צורת הבניה, בחירת המילים, יוצרת אמורפיות בסיפור שצריך להיות חתוך בקפידה. בהצלחה ותודה על סיפור פותח חשיבה.