עוד סיפור על גשר
רק עכשיו נודע לי על הפורום הזה. אני ספרנית ויוצא לי לספר סיפורים (ברוב המקרים קוראת, ומאד הייתי רוצה להגיע לדרגה של סיפור). עבדנו עם הילדים בבית-הספר היסודי עם סיפור (שהמסר שלו טוב גם למבוגרים). שם הספר הוא : "חוצים את הגשר החדש" מאת אמילי ארנולד מק-קלי, סופרת אמריקאית שזכתה בפרס קלדקוט על איור. היא גם כתבה וגם איירה את הספר. הרעיון הכללי של הסיפור הוא שבעיר אירופאית בתקופת ימי הביניים נשבר הגשר וכתוצאה מכך נוצרת בעייה קשה, של העברת מצרכים לעיר.נכנסים להילוך גבוה של בניית גשר חדש. מסורת עתיקה אומרת שהראשון שחוצה את הגשר צריך להיות האדם המאושר בעיר, כי אחרת תיפול קללה על העיר. ראש העיר והרשמת מתחילים לחפש את המאושר באדם ועוברים מהבנקאי, לבחורה היפה, למשוררת, לאמא עם 12 ילדים ולא מצליחים למצוא את המאושר שבהם, כי אצל כל אחד מהם קורית תקלה כשלהי, שמונעת מהם את האושר המושלם. בינתיים על משפחת אושרייתי מוטלת המשימה לבנות את הגשר החדש. ראש העיר והרשמת מאד מוטרדים מכך. משפחת אושריתי (שימו לב לשם שלהם), כמעט סיימו את מלאכתם. "לפני רגע - הם אמרו - היינו הכי מאושרים בעיר, כי הצלחנו לבנות גשר חזק ויפה". עכשיו אנחנו עצובים, כי אנשים לא יצליחו לעבור דרכו. באותו רגע ראש העיר מבין שמשפחת אושרייתי, הם אכן הכי מאושרים בעיר, והם אלה שפותחים את התהלוכה שחונכת את הגשר. אני מקווה שהצלחתי להעביר את הרעיון של הסיפור. אני מאד ממליצה עליו.
רק עכשיו נודע לי על הפורום הזה. אני ספרנית ויוצא לי לספר סיפורים (ברוב המקרים קוראת, ומאד הייתי רוצה להגיע לדרגה של סיפור). עבדנו עם הילדים בבית-הספר היסודי עם סיפור (שהמסר שלו טוב גם למבוגרים). שם הספר הוא : "חוצים את הגשר החדש" מאת אמילי ארנולד מק-קלי, סופרת אמריקאית שזכתה בפרס קלדקוט על איור. היא גם כתבה וגם איירה את הספר. הרעיון הכללי של הסיפור הוא שבעיר אירופאית בתקופת ימי הביניים נשבר הגשר וכתוצאה מכך נוצרת בעייה קשה, של העברת מצרכים לעיר.נכנסים להילוך גבוה של בניית גשר חדש. מסורת עתיקה אומרת שהראשון שחוצה את הגשר צריך להיות האדם המאושר בעיר, כי אחרת תיפול קללה על העיר. ראש העיר והרשמת מתחילים לחפש את המאושר באדם ועוברים מהבנקאי, לבחורה היפה, למשוררת, לאמא עם 12 ילדים ולא מצליחים למצוא את המאושר שבהם, כי אצל כל אחד מהם קורית תקלה כשלהי, שמונעת מהם את האושר המושלם. בינתיים על משפחת אושרייתי מוטלת המשימה לבנות את הגשר החדש. ראש העיר והרשמת מאד מוטרדים מכך. משפחת אושריתי (שימו לב לשם שלהם), כמעט סיימו את מלאכתם. "לפני רגע - הם אמרו - היינו הכי מאושרים בעיר, כי הצלחנו לבנות גשר חזק ויפה". עכשיו אנחנו עצובים, כי אנשים לא יצליחו לעבור דרכו. באותו רגע ראש העיר מבין שמשפחת אושרייתי, הם אכן הכי מאושרים בעיר, והם אלה שפותחים את התהלוכה שחונכת את הגשר. אני מקווה שהצלחתי להעביר את הרעיון של הסיפור. אני מאד ממליצה עליו.
