הייתי מפרש את המחקר בצורה אחרת
מהמעט שנמסר בכתבה על המחקר ועל תוצאותיו, לא הייתי מסיק שאין טעם להתגרש כי התוצאה תחזור על עצמה (מיאש במידה מסויימת, הלא כן?), אלא לוקח דוקא את החלק בו דווח לגבי "זוגות אחרים, שלא התגרשו למרות חיי הנישואין הלא מספקים והבינוניים, הסתדרו לפעמים (הדגשה שלי) יותר טוב, כשהם מפצים על חוסר הצלחת הנישואין בפעילויות משמחות ומספקות אחרות" ומסיק ממנו כמה מסקנות: מסקנה ראשונה, שהאחריות על אושרו של אדם היא בידיו בלבד. אם ידע להעשיר את חייו ולמצוא ענין ושמחה בהם (לעצמו, לא בהכרח במסגרת הזוגית ומבלי לערער את הזוגיות עוד יותר) כך שיהיה מאושר, לא יזדקק לגירושין אם שאר מרכיבי הזוגיות הינם תקינים. מסקנה שניה, שנישואין לא מספקים ובינוניים ניתנים לתיקון. לחלק מהמקרים בהם הנישואין הינם רעים ממש המחקר לא התייחס כלל (או לפחות הדיווח על המחקר לא עשה זאת) ואני מניח ששם גירושין הביאו לשיפור במצב האישי של בני הזוג. מסקנה שלישית, אולי לא כל כך מסקנה אלא הבחנה, היא דברי החוקרים ש"לפעמים (הדגשה שלי) עדיף להשאר עם המוכר...", כלומר גם הם בסופו של דבר לא פסקו נחרצות מסקנה מובהקת מן המחקר. מה שכן, בהחלט חומר למחשבה, בעיתוי מוצלח עם הודעתה של אור1.