עוד משבר

polimerase1

New member
עוד משבר

פורום זוגיות במשבר, וגם אני
ודי מיואשת, אני במע יחסים קשה עם ילד קטן (כלומר בן קטן בן שנתיים) רוצה לעזוב ולא מסוגלת, יש הרבה אהבה, אבל יותר מדי תלותיות, אין ספייס ואין שקט
אני רוצה לסוע לעבוד בחו״ל והוא תקוע באמצע הלימודים ולא יכול לעזוב, שנינו משתגעים מהמצב (אני כבר לא יכולה לסבול להיות בארץ אפילו דקה נוספת)
הוא אבא נפלא ואני לא אקרע ממנו את הבן שלנו כך שלסוע לבד לא על הפרק מבחינתי
בנוסף הוא צעיר ממני ומרגישה שהוא לא מבין מה עובר עלי וזה לא באשמתו, אבל נמאס לי להיות הילדה הגדולה במע׳ היחסים הזו
כרגע אני מקריבה את כל החלומות והשאיפות שלי ואני כבר לא מסוגלת יותר, אנחנו רבים וכועסים על דברים קטנים וקשה לנו אפילו שמבחינה אובייקטיבית יש לנו הרבה עזרה ותמיכה
אני לא יודעת מה באמת מציק לי, משהו בעובדה שהשגרה נהייתה יותר חשובה מהחלומות ואני לא יכולה לחיות ככה, אני חייתי אחרת לפני שהכרתי אותו ומרגישה שהמחיר האישי שזה גובה ממני גבוה מדי.
מצד שני לא רוצה לפגוע בו בבן שלנו ובסוף גם בעצמי.
באיזשהוא מקום ברור לי שעדיף לנו להיות לחוד, אבל אני ל א יודעת אם אלה הנסיבות או שזה משהוא מהותי , הוא עצוב ורע לו והוא מרגיש לא אהוב אבל עדיין רוצה שנהיה ביחד לתמיד כי הוא מאמין שזה זמני. וזה כל כך לא פייר כי זו לא אשמתו זה לגמרי אשמתי. זו אני שחייבת לזוז זו אני שיש לה חלומות הוא בסדר עם מה שיש כרגע
אני לא יודעת מה אני רוצה מכם, אולי רק להתפרק בכתב, אני יודעת שאני צריכה לעזוב ולא מסוגלת ומשהו אומר לי שלהתמודד זה יותר חשוב מלהשתחרר, אבל המשהו הזה זה בדיוק הקול שעושה אותי כל כך אומללה.

התיאשתי.
לילה טוב.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
יש סיכוי שאת טועה בקריאת המצב

בואי נתחיל מזה שאני בעד הגשמת חלומות, ולא נגד. זה לא פשוט להגשים חלומות, ולרוב הקושי העיקרי הוא לאוו דווקא חיצוני, אלא פנימי. יש לנו הרבה חסמים פנימיים שמקשים עלינו להגשים את החלומות.

את כרגע תקועה בשגרה, והשאלה היא מי אשם בזה.
לגירסתך, מי שתוקע אותך הוא בעלך. אם רק תשתחררי ממנו, תוכלי לפרוח. בעצם יש לך שני סוהרים - בעלך וארץ ישראל. בחו"ל תוכלי לפרוח.
אבל אני דווקא חושב שה"סוהר" שלך הוא לא בעלך, אלא הילד. את אומרת שחיית אחרת לפני שהכרת אותו. נו כן, לא היה לך ילד....... ילד צריך שיגרה: האכלה, רחצה, חברים, סיפורים, בסיס יציב וקבוע, וכולי. מרגע שהבאת לעולם ילד, דנת את עצמך לשיגרה.
נכון שיש משפחות שמטיילים עם 3 ילדים בעולם, או שטים ביכטה על פני העולם. זה נכון, אבל זה חלק מאוד קטן באוכלוסיה. אם זה מה שאת רוצה - זה סיפור אחר, כמובן.

השאלה היא האם בחו"ל מחכה לך משרה מעולה, טובה בהרבה מזו שיש לך בארץ, משרת החלומות? אם כן, ובעלך לא רוצה לעבור לשם, זה סיפור אחד.
אבל אם לא, ואת כמו רובנו, חולמת על הצלחות בחו"ל, אז זה סיפור אחר. בארה"ב למשל יותר טוב כלכלית, אבל לוקח שנים לבסס מצב של איתנות כלכלית. האם כאמא יחידנית תוכלי לבנות שם קריירה ולהגשים חלומות?

בקיצור, כדאי שתפרטי קצת מה החלומות שלך, מה צריך כדי להגשים אותם, למה את לא יכולה להיות בארץ עוד שניה, ומה זו התלותיות שדיברת עליה? מי תלוי במי, ואיך זה מתבטא?
 

polimerase1

New member
גדלתי שם

אבא שלי אמריקאי ביליתי חצי מהחיים שלי בחו״ל וחצי בישראל עברית שפת אם שלי אבל בארה״ב אני מרגישה יותר בבית
&nbsp
ישראל בשבילי היא בהחלט בית סוהר
אני מרגישה הרבה יותר טוב בארה״ב למדתי שם גם תואר ראשון, יש לי הרבה טראומות מישראל בתור ילדה עם שהיתה נוסעת וחוזרת ואף פעם לא באמת משתלבת
&nbsp
אין לי ספק שבישראל לא טוב לי זה לא חשוב אם אפשר לרכך את זה (אי אפשר ניסיתי) כי אני תמיד יודעת שיש לי אופציה פשוט לסוע אני גם בוגרת אוניברסיטה ממש טובה באה״ב זה פותח המון דלתות, בישראל אנשים תמיד מנסים להקטין או לבטל את זה
&nbsp
הוא מת לעבור אבל הוא באמצע לימודים מאד ארוכים ואני מבינה אותו ובחיים גם לא הייתי מבקשת ממנו להפסיק וגם מפחיד להיות עוד יותר תלוי בי לפחות בהתחלה (בשביל אישור עבודה כלכלית בהתחלה וכו׳) והוא צודק ואני מבינה אותו אבל אני לא מסוגלת לבלות פה עוד 4, 5 שנים שעד שהוא יהיה בן אדם מבוסס
בגלל זה זה כ״כ מתסכל
&nbsp
אני יודעת שאם הוא היה הדבר היחיד החשובלי בחיים לא היה אכפת לי לגור גם בטימבקטו בגלל זה אני דואגת שזו לא באמת אהבה
&nbsp
לגבי הילד כמובן שאתה צודק לגמרי אבל אתה יודע אנשים מצליחים להגשים חלומות ולחיות טוב גם עם ילדים בטח שעם ילד אחד
אבא שלי כזה ולמרות שיש לי הרבה טענות אישיות אליו בסה״כ הוא חי חיים מאד מלאים ומספקים ועדיין יש לו 3 ילדים מוצלחים
&nbsp
לגבי התלותיות הוא בעיקר תלוי אסור לי לעשות שום דבר לבד, בטח שלא להתראות עם חברים ממין זכר אבל אפילו לג׳ים (gym) קשה לי ללכת בלי שהוא ימצא כל פעם איזה תרוץ למה אולי כדאי לי לחשוב על מחר במקום
דיברנו על זה מליון פעמים זה לא משתפר להפך פעם עוד הייתי מתעלמת מאז שדיברנו על זה אני לא רוצה לפגוע בו ופשוט מוותרת
וחוץ מזה גם אני בן אדם תלותי אז אין לי באמת זכות לבקש ממנו חופש, אבל אני כן יודעת להתמודד לבד אם אני צריכה (נגיד אם הוא ירצה לצאת אני אעשה פרצופים בהתחלה אבל אחרי שוא יצא אני אהנה מהחופש, לעומת זאת כשזה הפוך אני אחזור ואמצא שהוא ישן בסלון ולא עשה כלום כל הערב חוץ מלחכות לי ולמה לא התקשרתי והוא התגעגע..)
אני חושבת ששנינו אשמים פה
&nbsp
לגבי האבהות הוא אבא נפלא, ממש נפלא הוא הורה הרבה יותר טוב ממני. אני אחריאת שיהיה לנו מה לאכול, בגדים נקיים ושלא יהיו אלף כלים בכיור אבל מי שמסוגל לבלות איתו 5 שעות בים בשיא החום זה הוא, ללמד אותו לשחות להקריא לו ספרים, ואין לי ספק שאני לא אוכל למלא את החלל הזה וזה נוראי לפרק את זה
&nbsp
&nbsp
&nbsp
אני די מיואשת
&nbsp
&nbsp
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
אז אחרי שקראתי את כל התגובות שלך

הבנתי את הקטע עם ארה"ב, אבל לא נראה לי שזאת הבעיה. כמו שאת אומרת, הדברים סוכמו ביניכם, הוא מוכן לנסוע, ומבחינה זו, זו רק שאלה של עיתוי ופתרונות טכניים.

(אגב, גם אני אישית לא מאמין גדול בחתונה פורמלית כמשהו שמבסס זוגיות, אבל בוודאי שבשביל גרין קארד או משהו כזה זו בהחלט אופציה סבירה)

בשורה התחתונה, את גם לא מגשימה עדיין את חלומותייך, ומרגישה שזה כנראה לא יקרה בארץ, ובעיקר את לא בטוחה שהתחתנת עם האדם הנכון.

הטענות מובנות וגם הגיוניות. אוקיי (את רואה, אני גם סוג של judge
) אז מה שיש לי להגיד הוא נורא קלישאי.

כל מערכת יחסים עלולה להתסבך, בייחוד כששני הצדדים לא לגמרי מצאו את עצמם עוד לפני הקשר. לכן יש פה חשיבות שכל אחד מכם ימצא את עצמו, לא במובן של הגשמת קריירה, אלא במובן הפסיכולוגי: להבין יותר טוב מה קורה איתכם. לכן העצה שלי היא... נו כן, קצת טיפול, קצת שיחות, לקבל אוזן נייטרלית ומנוסה, לדון בדברים בקור של המזגן, ולא בלהט של השמש של אוגוסט. שילוב של טיפול זוגי, עם קצת עבודה פרטנית של כל אחד מכם יכול מאוד לעזור.

הפתרונות המעשיים יגיעו, לא חסרים כאלה. אבל הם צריכים לנבוע מתובנה, ולא ממצוקה. כשכואב משהו בגוף לא רצים לקחת כדורים לפני שהבנו מה בכלל הבעיה. את אמנם מתארת די בדיוק מה את מרגישה, אבל לא את הסיבות העמוקות למצב. את אלו כדאי לברר. וגם התיקשורת ביניכם יכולה להשתפר.

בסוף של תהליך כזה יכול להתגלות שהתחתנת עם האיש הלא נכון, או שיכול להתגלות שהתחתנת לא רע בכלל. אי אפשר לדעת מראש, והעובדה שיש ילד בהחלט מחזקת את הצורך בבירור רציני, ולא להעיף את הקשר לעזאזל (ואני מבין לגמרי שאת אישה אחראית וכולי)

אגב, ל-gym קוראים חדר כושר
 

polimerase1

New member
אני חשבתי

הייתי בטיפול (בארה״ב נו) והמסקנה שלנו ביחד היתה שאני בן אדם כזה שצריך לפעמים להתנתק ולהתפרק שאני צריכה להרשות לעצמי את זה (זה גם באמת סוד החוזק שלי) חשבתי שזה עבד לי עד שפגשתי אותו
בעצם זה לא נכון זה עבד לי מצוין בתור בן אדם אבל תמיד במע׳ יחסים זה היה משאיר את הצד השני תוהה ולא בטוח אם אני מעונינת
היתה לי מע׳ יחסים אחת נהדרת עם בחור ישראלי ארוכה ומשמעותית, ונראה לי (גם בעידודה של אמא שלי) שהכנסתי לי לראש שיותר מתאים לי לחיות עם ישראלי (אני יודעת שזה נשמע מטומטם) גם בארה״ב נורא חשוב ליהודים להתחתן עם יהודים למרות שגם זה טפשי
וגם כי אני הרבה יותר ישראלית מאמריקאית בדם, אבל יותר נוח לי שם
&nbsp
אחד הדברים שהטיפול לימד אותי הוא לתת לדברים לקרות עכשיו, לא לנסות תמיד לצפות ולשלוט, ובדיעבד אני חושבת שאולי זה לא טוב, יש לי אינסטינקטים מאד חזקים , מסיבה מסוימת וכשאני לא מקשיבה להם אני אומללה..
&nbsp
אני מרגישה בלופ, נקשרתי לבחור יציב כי לא רציתי לעשות לילדים שלי מה שעשו לי (טוב ורע ולמרות שהיו חלקים מדהימים אתה יודע שאם אתה שרדת זה לא אומר שתוכל להנחיל את זה הלאה) , חשבתי שהוא לא דומיננטי ושטלתן כמו ההורים שלי, בסוף מסתבר שהוא כן אבל פאסיבי, מתחת לפני השטח הוא מתנגד וכועס לא פחות פשוט לא מרשה לעצמו, אז עכשיו אני ממש מבולבלת לא כי אין לו זכות, להפך אני שמחה לראות שהוא חי ואקטיבי, אלא כי אני לא מבינה איך אפשר לחיות בזוגיות
&nbsp
אני עצובה ומיואשת וגם לא רוצה שהבן שלי יפנים אמא עצובה ומתוסכלת
&nbsp
&nbsp
בקיצור יאשתי
אני אשמח לחזור לטיפול אבל לא סומכת על ישראלים הם לא מבינים אותי
בארה״ב היו המון דברים שעשיתי כדי לדאוג לעצמי (התנדבות יוגה פעילויות כתיבה) כאן אין זמן וגם זו לא התרבות
אפילו אנשים עם ילדים עושים אותם כך שזה לא ה-issue
ואולי אני סתם מפחדת להתחיל תהליך ארוך במקום שאני לא מרגישה שייכת
&nbsp
הסיבות העמוקות.. אני כל החיים מתזזת בין שני הורים מאד דומיננטים, שתי מדינות, האמת שתמיד חשבתי שהיתה לי ילדות מענינת כי חוויתי דברים שלילדים אחרים אין מושג, אבל זה לא קל ביחוד לא במע׳ יחסים
אני שרדתי כי ההורים שלי תמיד ידעו להסביר לי שאני מוצלחת וחזקה ושאני יותר חשובה מהבולשיט שהם מגלגלים את כולנו בשבילו, אבל מאז התפכחתי ואני יודעת שזו היתה חלק מהתמונה ואני לא אוכל להעביר לילדים שלי את אותו המסר באותו ה-conviction
&nbsp
סליחה שכתבתי בלי סוף (הנה זה משהו שלא הייתי עושה באמריקה..)
&nbsp
&nbsp
ולסיום- זה מזכיר לי שבפעם הראשונה שהלכתי הוא היה מוטרד כל הערב כי חשב שהלכתי לפגוש איזה חבר אמריקאי ולא הבין מי זה ג׳ים....

&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
אני אצטט אותך

"אחד הדברים שהטיפול לימד אותי הוא לתת לדברים לקרות עכשיו"

אז תראי, עכשיו זה בדיוק עכשיו. לא בשנה הבאה.
ועכשיו את בישראל.
ועכשיו את בזוגיות וגם זה קורה כאן ועכשיו.

אני מבין שבחרת בן זוג בתקופה של חיפוש עצמי, וכחלק מהחיפוש העצמי. זה קורה הרבה. זה לא נורא.
אני לא חושב שיש בהכרח mister right, ולכן אני לא בטוח שבן זוגך הוא לא.
הרי אין אף בן זוג שאם היו מביאים לך אותו על מגש של כסף, כל בעיותייך היו נפתרות וכל חלומתייך היו מתגשמים. זו כנראה פנטזיה, לא?

ואני גם מציע שתצאי מהסרט ש"ישראלים לא מבינים אותי". אין שום סיבה שלא יבינו אותך (תראי איזה יופי ביבי מבין את אובמה וקרי - ממש הרמוניה מושלמת
)

תטפלי במצב עכשיו, במקום לברוח לסיפורי "החיים במקום אחר".
מי שיודע לחיות בהווה, יצליח בכל מקום. ומי שיכול להצליח רק "במקום אחר", אף פעם לא יצליח, כי אנחנו אף פעם לא במקום אחר, אלא תמיד "כאן" (איפה שזה לא יהיה).

אני מקווה שקיבלת את ה message.

(אה, וד"ש לkosher room
)
 
את קצת חצופה, את יודעת?...

לא רק שאת לא רוצה לקרוע ממנו את הבן שלו ולנסוע לחו"ל - את גם לא יכולה לעשות את זה, כי מבחינה חוקית הילד שייך לפה וברירית המחדל, אם הוריו לא מסכימים איפה לחיות - היא כאן. ככה שאם את רוצה חו"ל את יכלה לעשות את זה, רק בלי הילד...
חוץ מזה, אני לא יודעת עליו, אבל את בהחלט ילדה קטנה שלא מוכנה להשלים עם ההחלטות שעשתה ולקחת עליהן את מלוא האחריות.
אז קודם כל תעשי לעצמך סדר בראש, תוציאי לעצמך מהראש שהאושר שלך נמצא במקום אחר, מובטח לך שגם בחו"ל יהיה לך קשה... ותמצאי דרך להתמודד עם המציאות ואם צריך לשנות אותה בצעדים קטנים (ובשת"פ עם האבא של הילד) ולא זבנג וגמרנו.
 

polimerase1

New member
צר לי אני לא שטיח

אם יתחשק לך לדבר לאי כמו אל בן אדם את מוזמנת אחרת תסלחי לי מראש שאני לא מגיבה
אני לא אוהבת שמתנפלים עלי בשביל הכיף
&nbsp
לא שמתי לב שכתוב judge לפני השם שלך
 
קחי את הילד וסעי לחופשה של חודש

את צריכה ניקוי ראש לדעתי
חלומות יותר חשובים מזוגיות דביקה וחונקת

ואחרי החודש הזה את תרגישי
מה קורה לך בלעדיו בחו"ל
מה את רוצה
והוא גם ירגיש מה מתאים לו
 
אולי יעזור לך לדעת

שאין לך שום זכות חוקית 'לקרוע ממנו את הילד' לחו"ל.
את תפסידי בבית משפט, אלא אם כן תוכיחי שהאבא הוא אלים, פסיכופט או משהו כזה.
ברגע שתרדי מהעץ הזה, החיים שלך כבר ישתפרו בעשרות אחוזים כי אין טעם להיות מתוסכלת ממשהו שאין לך שליטה עליו, כמו מזג האוויר או סיבוב כדור הארץ למשל.

חוץ מזה אמנם חם פה, אבל חוץ ממזג האוויר לפחות שקט כאן ואין מלחמות
 

polimerase1

New member
אפשר להרגע

לא צריך לקחת הכל למאבקים משפטיים ווגם למה נדמה לך שאנשים לא מודעים לחוקים בסיסיים במדינת ישראל (ובשאר העולם)
&nbsp
קודם כל סכמנו מזמן (מהיום הראשון הוא יודע שאני רוצה לחזור) שאם אני אסע הוא לא יעצור בעדי
וחוצ מזה הוא גם מוכן לעזוב הכל ולבוא איתנו אני לא מרשה לו כי זה לא נראה הוגן הוא צריך לבוא אם הוא רוצה לא כי הוא מפחד (ובנוסף זה יעכב לו את הקרירה באופן די משמעותי)
&nbsp
וחוצ מזה אנחנו גם לא נשואים לא שזה משנה סתם כי קראתם לו בעלי...
&nbsp
במסגרת כל מה שכתבתי לאחרים אני מפחדת להתחתן ולא מבינה למה צריך למסד אהבה, וזה גם מתסכל אותו
&nbsp
(שוב זה עוד משהו שכשאני מספרת לישראלים הם מרימים גבה, בזמן שבארה״ב זה מתקבל לגמרי בהבנה)
 
אם הוא יחליט שהוא לא רוצה לבוא איתך לארה"ב

כל הסיכומים שסיכמתם ביניכם יהיו חסרי משמעות. הילד ישאר כאן ואת בת ערובה שלו. את זה הוא בטח יודע ולכן הוא כנראה לא כזה דרדלה חלש כמו שאת מתארת אותו. מוכן לעזוב, לא מוכן... הכל דיבורים - רק ברגע האמת של ביצוע ההחלטה: קניית כרטיס ועליה למטוס יבחנו המעשים מול הכוונות.
 

polimerase1

New member
צר לי אני לא שטיח #2

אני לא יודעת למה את מחפשת קונפליקטים בכל דבר
זה רק מלמד על האופי שלך ולא על העולם
נגיד שבגללל החום והטילים את רואה רק דברים שחורים, זכותך אבל למה להתנפל על אחרים
&nbsp
זה הסיכום בינינו ואין לי ספק שהוא לא מופרע ולא יפתח במלחמות עקובות מדם כפי שאני לעולם לא אלחץ עליו לבוא כשהוא לא מוכן (למרות שהוא מציע את זה כל יומיים אבל ברור שזה לא בא מהמקום הנכון אלא מתוך רצון שנשאר ביחד)
&nbsp
אני לא מתכונת לקרוא את התגובות שלך אם את כותבת תכתבי לעצמך
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
אולי היא ענתה לך בכעס כלשהו

אבל חבל שתאבדי את מה שהיא אומרת...
אפילו אם הוא לא בעלך על הנייר, כל עוד הילד שלו - מותר לו וע"פ החוק הוא רשאי לשנות את דעתו.
מה שאומר שאכן יכול להיות שהוא הסכים בעבר שתסעי, היום כשהילד כבר חלק ממנו - סביר שישנה את דעתו.
וגם אם יסכים, היית קורעת את הילד מהאבא שלו על הסיוכי ששם אולי יהיה טוב יותר?
את בעצמך מודה שלו יש יותר כוחות נפש לגדל את הילד ולהקנות לו את מה שהוא זקוק לו (וזה שונה לגמרי מכלים וכביסה)
מי כמוך יודע איך זה להתנהל בחיים לא יציביפ - היית מפילה את זה על הילד שלך?

הדבר הנכון לעשות הוא להקצות לעצמך ולו זמן ולנסות באמת ובתמים לשפר, בלי דעות קדומות ומחשבות מתסכלות
אם אחרי הזמן המוקצב שבו עשיתם הכל לא הסתדר, אז לחשוב על הצעד הבא ביחד כזוג, העובדה שאתם לא נשואים לא הופכת אותו לפחות אבא

 

polimerase1

New member
חבל שלא קראת כל מה שכתבתי

כי אם היית קוראת היית מבינה שכל ההודעה הזו מיותרת

אני לא יודעת למה זה יכול להראות שאם מישהוא בא לבקש עצה הוא מטומטם, לא מכיר את החוק במדינת ישראל, לא מבין את ההשלכות של המעשים שלו על הילדים שלו, לא מבין את ההבדל בין הורות לנישואים
טוב שנתת לי קרדיט שאני יכולה לקרוא את ההודעה שלך ולא ניקדת אותה או תרגמת לי לאנגלית

אני לא אמרתי שלא סביר שישנה את דעתו- להפך אני צופה שזה יקרה ולכן אני לא רוצה שניסע עכשיו כי אני לא רוצה שהוא ישנה את דעתו וימצא שעשה דברים לא הפיכים מבחינת החיים האישיים שלו
כמו כן אני לא אמרתי שאם אנחנו לא נשואים הוא לא אבא (מאיפה הבאת את זה אפילו כתבתי: ׳לא שזה משנה משהוא אבל סתם כי קראתם לו בעלי׳)
כמו כן אני לא אמרתי שאני לא מבינה את ההשלכות של העניין על חיי הבן שלי, נראה לי שאפשר היה להסיק שאחת הסיבות העיקריות ליאוש שלי הוא הדאגה שהעניין יזיק לבן שלי ולכן אני לא עוזבת, גם את זה כתבתי

למרות שזה היה עלבון לאינטליגנציה, היא לא נעלבת כל כך בקלות, כי הבאת שיר של דפש מוד ונראה לי שבאת עם כוונות טובות וחיוביות, וקשה לקרוא כמה הודעות בפורום ולהבין בדיוק מה בן אדם רוצה להגיד ומי הוא
אז אני מודה לך ומעריכה מאד את המאמצים ובייחוד את הסיומת החיובית

אני לא חושבת שאפשר לעבוד בלי דעות קדומות, אבל קיבלתי פה כמה תובנות חשובות לגבי עצמי, לגבי חוסר הסבלנות שלי , והציפיות שלי

ובייחוד נחמד להרגיש תמיכה ופרגון בשאיפה הבסה״כ מאד בסיסית שכולנו נגשים את עצמנו ונהיה מוצלחים כי זה לא פחות חשוב מזוגיות
ובכלל השיר מאד ריגש אותי ותיקן את כל הנזקים הקודמים

לילה טוב
 
בוקר טוב

דווקא קראתי והבנתי לגמרי את התיסכול שלך
ואני גם מבינה שאת רואה את מה שכתבתי כמו סדין אדום - זו לא היתה הכוונה שלי..להיפך.

והשיר הזה.. אם את יודעת מה הכוונה שעמדה מאחוריו - את מבינה טוב מה בסדרי העדיפויות שלנו אמור להיות הכי חשוב.
ואני עדיין בדעה שפסק זמן - בלי דעות קדומות ועם מטרה להצליח - יכול להוביל להצלחה

בהצלחה
 

shirael

New member
מסכימה עם מריוס (אני יודעת, הלם ותדהמה)

וגם: אני מכירה מקרוב את הקוצים האלה בתחת, את חוסר שביעות הרצון מהחיים, הצורך הבוער לעזוב הכל ופשוט לברוח מפה קיבינימט.
&nbsp
אני רוצה להדגיש את הנקודה בצורה מאוד חד משמעית: זה נובע אך ורק מתוכך. חוסר שביעות הרצון הוא פנימי. הצורך לשבור את הכלים ולעוף למקום רחוק לא קשור למקום ,לכלים או למרחק. רק אלייך.
&nbsp
על בשרי למדתי שברגע שמוצאים את מה שחסר מבפנים - פתאום כבר לא משנה איפה את נמצאת בעולם או מה הנסיבות של חייך. יותר מזה, פתאום הנסיבות מתחילות להתאים את עצמן אלייך בלי שבכלל תנסי. אבל זה לא קורה בלי עבודה עצמית מאוד מרוכזת. ולא, הכוונה לא לסתום לעצמך את הפה ולא להרגיש כלום, לסמם את עצמך בחשיבה חיובית ולקבל את החרא בהחלטה שזה שושנים. אבל אני מאמינה שהצורך שלך לברוח ולחפש את האושר בדשא של השכן לא התחיל מהיום, ואם אחרי כל זה לא מצאת - כנראה שלא חיפשת בדשא הנכון (רמז: הדשא הוא שלך, והבעיות האמיתיות הן בינך לבין עצמך. כל השאר סתם השתקפות).
&nbsp
יותר מזה, הלכת ועשית ילד, שהוא הדבר הכי מקרקע בעולם בערך. אני ממש לא מאשימה אותך אלא להפך - כנראה שמשהו בך החליט לאלץ אותך להפסיק לברוח ולהתחיל להתמודד, וכן, זה ממש מבאס ובכלל לא נעים, אבל צריך להתבגר מתישהו.
&nbsp
שימי לב שלא אמרתי מילה אחת על בעלך, כי הוא בסך הכל ממלא תפקיד של הבד הלבן, עליו את מקרינה את המאבק הפנימי שלך. תפסיקי לנטור לו על זה וקחי את עצמך לשיחה צפופה-סדנה-תקשור-פסיכולוג-הילר-כולם ביחד - לא משנה מה, רק שיגרום לך להתחיל לספר לעצמך את האמת.
 

polimerase1

New member
כתבתי לך תשובה והיא נעלמה


בגדול- את צודקת מאתיים אחוז פשוט חוצ מהעובהד שבמאת נורא קשה לי בישראל וזה אני לא חושבת בר תיקון כי זה מילדות, אבל זה לא משנה כי את רוב הבעיות שלי אני לוקחת איתי לארה״ב כך שיכולתי לכתוב את הפוסט הזה גם משם רק עם קצת פחות תסכול
&nbsp
הבעיה היא שבדיוק בגלל שאני כזו אני צריכה ספייס להתנתק לפעמים להתבשל בתוך עצמי, לקלל להתעצבן ואז לקום ולעושת משהו ויוצאים מזה דברים מדהימים וככה כל החיים גדלתי והתפתחתי והוא פשוט לא מבין את זה לא רואה את זה ולא מסוגל לתת לי את הספייס הזה , הסברתי לו אלף פעמים הוא מבין בגדול אבל לא מצליח להרגיש את זה ולראות את זה בזמן
אח״כ אני נהיית מתוסכלת הוא מצטער מבקש שאני אזהיר אותו מראש וכל הדינמיקה הופכת להיות מלאכותית
ואז אני אומרת fuck it מוותרת על הכל כי אהבה וילד זה יותר חשוב מלהיות מסוגלת לחיות עם עצמי
אבל זה הולך ונבנה התסכול גובר ואני כבר לא יכולה יותר
&nbsp
&nbsp
בהודעה שנמחקה הסברתי את עצמי יותר טוב, עכשיו יצא קצת עילג
&nbsp
בכל מקרה כל זה לא חשוב יכ יש לנו ילד ואני לא אפגע בו בחיים, אז אני עצובה.
&nbsp
 

shirael

New member
אני חושבת שקצת דחקת את עצמך לפינה שלא לצורך.

קודם כל, כל מה שכתבתי היה לפני שהרחבת והוספת הרבה מאוד פרטים, אבל אני שמחה שלמרות זאת מצאת תובנה במה שכתבתי. שומעים את הייאוש בכל שורה שלך, אבל כאמור, אני חושבת שהרבה מאוד דברים שאת רואה כמובנים מאליהם הם למעשה לגמרי ברי שינוי, וכך מצב שנראה לך חסר כל יציאה הוא בעצם פתיר - רק שזה לא ברור, והרבה פעמים רואים את הדרך רק כשכבר נמצאים עליה.

דוגמאות שקפצו לי לעין: את לא חושבת שזה בר תיקון כי זה מילדות. יש פה אייקון של הצליל "טעות!" מהשעשועוני טלוויזיה? ההפך בדיוק. כל הדפיקויות של כולם מקורן בילדות. גם אלה שנראה שהתחילו מאוחר יותר - אם נחפור קצת באיזו סדנה ייעודית או היפנוזה או משהו, בסוף נגלה שבעצם הן יושבות על תבנית שהתחילה בילדות הכי מוקדמת, מהלידה עד גיל 7 גג. ככה זה בני אדם. אם תחפרי קצת בפורום על המילה "הנדריקס" תגלי הסברים מעמיקים של מריוס על התאוריה שלו, על איך שזוגיות נועדה ספציפית לעזור לנו לרפא את הפצעים שקיבלנו מההורים בילדות.
גם באופן נרחב יותר - כל החיים שלנו כבוגרים הם בעצם ניסיון ליישב את מערכת היחסים הפנימית בין ההורים הדמיוניים (אלה שהפנמנו בילדות) לבין הילד הפנימי (מי שאנחנו באמת). רוב האנשים לא מודעים למאבק הזה בכלל, ואין להם מושג שזה לגמרי ניתן לריפוי. מכיוון שכבר הלכנו לכיוון ונשמע לי שזה יכול להיות לך מאוד רלוונטי, אני רוצה להמליץ לך על סדנה שעשיתי לפני כמה שנים. זו היתה החוויה הכי פוקחת עיניים וטרנספורמטיבית שהיתה לי (ועשיתי הרבה) - היא מתקיימת באנגלית, מעבירה אותה מטפלת אדירה מגרמניה והיא מיועדת בדיוק לעבודה כזו מול ההורים, לחשוף את הכאפות מהילדות הכי הכי מוקדמת שאין שום סיכוי להגיע אליהן בלי הנחייה מתאימה, לבטא כמו שצריך את הרגשות שנתקעו שם ולמצוא סוף סוף את הדרך לצאת מהדפוסים שהתקבעו. זה ממש ממש לא לכל אחד, אבל מאיך שאת מדברת נשמע לי שזה יכול לקדם אותך מאוד. אם יש לך שאלות את מוזמנת פה או בפרטי.

אמרתי שראיתי עוד דוגמאות אז בבקשה: אהבה וילד זה יותר חשוב מלהיות מסוגלת לחיות עם עצמי. אין מצב שאלה האופציות היחידות. לא יכול להיות. ברגע שאת בוחרת (ואת לגמרי זו שבוחרת) להציב את המשוואה ככה, את במו מחשבתך מנטרלת כל אפשרות שלך לצאת מהברוך הזה. זה לא או-או. זה אחד מעצים את השני. לך נשאר לגלות איך עושים את זה.
ועוד דוגמה - הוא מבקש שתזהירי אותו מראש כשאת עומדת להתהפך. יש פה לא מוצא אחד אלא שניים - 1. אז מה אם ככה גדלת והתפתחת? אם מחר חלילה תאבדי את יד ימין שלך ותצטרכי ללמוד איך לתפקד עם איברים אחרים, לא תעשי את זה? יש אלף דרכים לעבד תחושות ורגשות, אלף דרכים להתנהל ולבטא. זה אומר שאת צריכה להתחיל לחפש דרכי התנהלות חדשות ובטח שזה יותר קשה ממה שאת מכירה, אבל זה לא אומר שאין כאלה. ו-2. למה זה הופך את הדינמיקה למלאכותית? למה לא לראות את זה באופן חיובי? שיש ביניכם קשר כל כך מאפשר, שאפילו אם הוא לא מסוגל להבין אותך כש"קופצת עלייך החורפה" הוא עדיין רוצה לקבל את זה ולתת לך את הספייס בזמן אמת, ואת מצדך משתפת פעולה ומסבירה את עצמך טוב יותר ממש כשזה מתחיל - ולא בדיעבד, אחרי שכבר התאכזבתם ופגעתם אחד בשני.

וכל המלל הזה בעצם כדי להבהיר דבר אחד - הייאוש שאת מרגישה, גם הוא, כולו בא מתוכך. הקשר שלו למציאות רופף at best. ברגע שה-state of mind שלך ישתנה, ברגע שתחפשי את זה ותאפשרי את זה, גם התחושות הקשות יתחילו להשתנות.
 

shirael

New member
בעע. הקישור לא עובד מי יודע מה.

אם תיכנסי אליו, תגללי את החלון מצד שמאל עד שתגיעי לסדנה בשם: Childhood Liberation - Alchemy of the 2nd Chakra
21/12/2014 16:00 - 27/12/2014
אם תלחצי על הכותרת שם יופיע המידע שהתכוונתי לשים לך בקישור...
 
למעלה