יקירתי,
בגיל 16 אבי נפטר. הוא נפטר אחרי שהיה שנה בחו"ל במלחמה נגד המחלה הנוראית. ז"א שמגיל 15 לא היה לי שולחן שבת נורמלי עד שהתחתנתי. היו לאמא שלי גם המון אורחים, הגיעו חברים של אחי מהישיבה, חברות שלי, חברים של אמא, אבל זה לא היה זה! אין ראש למשפחה. אחרי שהתחתנתי חזר להיות לי שולחן עם ראש משפחה אוהב, עם שולחן שבת שמח שמחה אמיתית כ"כ. עם אהבה כ"כ גדולה של משפחה. ואז שוב חזרתי לשולחן שבת ריק. זה לא הזיז לי עד התקופה האחרונה. לפני כן הייתי מתארגנת לשבת, מתלבשת יפה, מתאפרת יפה, מכינה שבת כמו לפני התאונה, הייתי נהנית משבתות לבד עם הילדים - זמן איכות איתם לבד, זמן לקריאה בשקט.... נהנתי לארח ולהתארח. חשבתי תמיד חיובי. יש מישהו בכיפה שתמיד צחק עלי שאני אופטימית.. אבל לא יודעת, בזמן האחרון הכל צף לו למעלה, מה שלא היה לי קשה כל ה5 שנים האלו קשה לי עכשיו. אולי אני עוד צריכה להתאושש מהאזכרה וכל מה שעברתי סביבה. אולי ההכנות להרצאה שאני צריכה להעביר בעוד שבועיים מחזירים אותי אחורה. אולי הדייטים. אין לי מושג. מקווה שאחזור לעצמי מהר......
בגיל 16 אבי נפטר. הוא נפטר אחרי שהיה שנה בחו"ל במלחמה נגד המחלה הנוראית. ז"א שמגיל 15 לא היה לי שולחן שבת נורמלי עד שהתחתנתי. היו לאמא שלי גם המון אורחים, הגיעו חברים של אחי מהישיבה, חברות שלי, חברים של אמא, אבל זה לא היה זה! אין ראש למשפחה. אחרי שהתחתנתי חזר להיות לי שולחן עם ראש משפחה אוהב, עם שולחן שבת שמח שמחה אמיתית כ"כ. עם אהבה כ"כ גדולה של משפחה. ואז שוב חזרתי לשולחן שבת ריק. זה לא הזיז לי עד התקופה האחרונה. לפני כן הייתי מתארגנת לשבת, מתלבשת יפה, מתאפרת יפה, מכינה שבת כמו לפני התאונה, הייתי נהנית משבתות לבד עם הילדים - זמן איכות איתם לבד, זמן לקריאה בשקט.... נהנתי לארח ולהתארח. חשבתי תמיד חיובי. יש מישהו בכיפה שתמיד צחק עלי שאני אופטימית.. אבל לא יודעת, בזמן האחרון הכל צף לו למעלה, מה שלא היה לי קשה כל ה5 שנים האלו קשה לי עכשיו. אולי אני עוד צריכה להתאושש מהאזכרה וכל מה שעברתי סביבה. אולי ההכנות להרצאה שאני צריכה להעביר בעוד שבועיים מחזירים אותי אחורה. אולי הדייטים. אין לי מושג. מקווה שאחזור לעצמי מהר......
