בחירות 2003 - עבדו עליכם 2
כל זה אנו אומרים, מאחר ואצל אריאל שרון, נוסטלגיה היסטורית, איננה ממלאת כל תפקיד. אבל נקמנות היסטורית, היא אחת מתכונות היסוד שלו ולמעשה של כל מנהיג פוליטי חזק. השנתיים האחרונות בהן היה אריאל שרון במשרד ראש הממשלה היו לפי תוכניתו, רק השנתיים הראשונות של בנין וביצור בסיס הכוח האישי והפוליטי שלו, גם בזירה הפוליטית הפנימית וגם בזירה החיצונית הבינלאומית. עכשיו, עם תחילת המתקפה האמריקנית על עיראק, יתחיל, כך אריאל שרון חושב ומאמין, שלב הביצוע של רעיונותיו הפוליטיים לגבי מעמדה ועתידה של מדינת ישראל במזרח התיכון. מאחר ואריאל שרון, לא יכל אף פעם ואינו יכול גם היום להגשים תוכניות אלה באמצעות גיוס ישיר של כוח פוליטי ישראלי פנימי למטרה זו הוא פנה אל הכוח החיצוני שיכול לאפשר לו להגשים את תוכניותיו, ארצות הברית ונשיאה, ג´ורג בוש. משך שנתיים, שרון, קבל, סיכם והבטיח לנשיא ג´ורג בוש, סדרה של הבטחות והתחייבויות, שאיש במדינת ישראל, כולל הממשלה, אינו יודע עליהן דבר או חצי דבר. כולן קשורות במהלכיה האסטרטגיים והצבאיים של ארצות הברית, אשר ישנו מאוד בקרוב את הגבולות הלאומיים והגיאוגרפים של המזרח התיכון והמפרץ הפרסי. צריך לדעת ולהבין, כי שינויים אלה יכולים לכלול תזוזות גדולות מאוד של אוכלוסיות במזרח התיכון, כולל הפלסטינים וערביי ישראל. ולפי אותו הגיון, גם תזוזות של חלקים באוכלוסייה הישראלית. לאחר שהכל כבר סוכם והוחלט, חזר אריאל שרון אל הזירה הפנימית והחל לעצב אותה לפי הסיכומים וההסכמות הסודיות אליהן הגיע עם ג´ורג בוש. לא חס וחלילה על פי דעותיו או נטיותיו הפוליטית של העם הישראלי, ההולך להצביע ב- 28.1. כדי להשיג מטרות אלה נקט אריאל שרון, ויועציו האסטרטגיים. במהלכים הבאים: ריסוק כוחה של פרקליטות המדינה, שכבר הזכרנו קודם. בכך חשף אריאל שרון את אחרון אגפי הכוח שעדיין הגן על בית המשפט העליון והשאיר אותו חשוף ללא הגנה. מדוע אריאל שרון זקוק למהלך שכזה? משום שכמו ב- 1982, גם 21 שנה לאחר מכן, ב- 2003, בית המשפט העליון לא יסכים לתוכניותיו ולמעשיו של אריאל שרון וינסה לעצור אותם. אולם הפעם לבית המשפט העליון אין את אותו כוח שהיה לו לפני 21 שנה. קודם נעלם והתמוסס העורף הפוליטי שתמך בו. עכשיו במערכת הבחירות הנוכחית רוסקה גם הזרוע המבצעית שלו, הפרקליטות. עם אמינותה של הפרקליטות רוסקה גם אמינות התקשרות הישראלית. עוד קודם לכן, הרבה לפני שמישהו במדינה זו דיבר על בחירות, אריאל שרון פנה וריסק את מפלגת העבודה. תיקדבקה, כתב בשעתו, כי אלה שדחפו את פואד בן אליעזר לצאת ממשלת האחדות הלאומית, פעלו לפי הוראותיהם של אנשי אריאל שרון, מבלי שפואד בן אליעזר ידע על כך דבר ואם מפלגת העבודה תצא ממשלת הליכוד הלאומית היא עולה על נתיב ההתרסקות שלה. ריסוקה של מפלגת העבודה פתח את הדרך לעלייתה המטאורית של המפלגה החדשה שינוי, אשר עומדת להפוך בשבוע הבא למפלגה השנייה בגודלה במדינה, אבל על תנאי. מנהיג המפלגה, יוסף לפיד מכריז כי הוא שיכתיב את הרכב הממשלה הבאה. באמצעות הכוח שבידיו, הוא יכריח את הליכוד ואת העבודה לשבת ביחד בממשלת אחדות לאומית, כאשר הדתיים נמצאים בחוץ, באופוציזיה. גם זו עבודה עברית בעיניים. מר לפיד יודע טוב מאוד, כי גם הוא כמו כולם, צריכים לשחק בינואר 2003, לפי הכללים של אריאל שרון. אם אריאל שרון יחליט, והמקורות הפוליטיים של תיקדבקה מוסרים כי שרון כבר אכן החליט זאת, שש"ס ישתתפו בממשלתו הבאה, לא תהיינה למר לפיד ברירות רבות אלא להצטרף לממשלה כזו. תמיד אפשר לנופף בנוסחת האחריות הלאומית בשעת חירום, או לחילופין, בקבלת תיקים עיקריים בממשלה אשר "ישפיעו" על מדיניותה. אם לפיד יעדיף להישאר באופוציזיה, תוך כמה חודשים, הוא יישאר מנהיג של קבוצה קטנה של חברי כנסת, לא יותר מחמישה או שישה, בעוד שיתר ה- 10 או 12 חברי כנסת ששינוי, תקבל יהפכו כל אחד לסיעת יחיד. אין מה לדבר ואין מה לומר, אריאל שרון, עבד עלינו עבודה עברית גדולה מאוד, בעיניים. כל היתר, החל מפואד בן אליעזר, נחמה רונן, עקיבא נוף, חיים שכטר, ליאורה גלט ברקוביץ, העיתונאים, המראיינים וכותבי המאמרים והניתוחים למיניהם, שצעקו מעל ראש כל חוצות, כל אחד מילא בדייקנות מפתיעה, לרוב מבלי שידעו על כך, את התפקיד שהאסטרטגים של אריאל שרון, קבעו לו. זו הסיבה מדוע בנימין נתניהו, שאול מופז ושמעון פרס שותקים, שתיקת סלע. הם אולי בין היחידים הבודדים שמבינים ויודעים מה קורה באמת. ולכן, כאשר ביום שלישי, 28.1, תטילו את הפתק שלכם לקלפי בעיניים עצומות, עשו זאת, בלית ברירה על פי הגרסא המודרנית של הסיפור העממי המפורסם בה פתחנו: בכל הקלפיות בישראל, תלוי שלט גדול ומאיר עיניים האומר: "כל מי שרוצה להצביע כאן, בכוונה גדולה ובעיניים עצומות, עושה זאת על אחריותו האישית בלבד. חתום: ראש הממשלה" * מועתק בשלמותו מתיק דבקה