PEACE FOR ALL
New member
עוד יום פנוי...
מצנלת אותו בשביל הפורום כמובן. אני מרגישה ששנים לא הייתי פה. חח.. טוב, אני אנסה לא להפיל עליכם שוב את כל הבעיות שלי, רק אכתוב בקצרה מה עבר עליי השבוע. אממ.. מאיפה להתחיל? נראה לי שאני לא אתחיל. אני פשוט אגיע לנקודה. הנקודה היא שלפני כמה ימים פגשתי אותו... את האהבה הלא כל כך ישנה שלי. לא יודעת אם את זוכרים אותו. ההוא מהתנועת נוער. הקטן ממני בשנה. בערך חודש לא דיברנו ולא ראינו אחד את השני. לא משנה איך ואיפה... פשוט נפגשנו. זה היה מדהים. באמת מדהים. איך שכל הרגשות שלי חזרו ברגע. אחרי שהייתי בטוחה שכבר התגברתי עליו. בהתחלה לא ראיתי אותו, היו המון אנשים. וכנראה שהוא כן ראה אותי.. וניגש אליי. לא יודעת איך הוא עשה את זה. אני לא הייתי מסוגלת. בקיצור, הוא ניגש ופשוט אמר לי "היי". הייתם צריכים לראות את המבט שלו. מבט כל כך עמוק. אני לא יכולה להסביר את זה. אמרתי לו "היי" בחזרה. לא ידעתי כל כך מה לעשות.. אחרי כל מה שעברנו, זה נראה לי קצת מוזר. הוא הסתכל עליי עוד שנייה ואז... חיבק אותי. פשוט חיבק אותי. כמעט התחלתי לבכות. באמת. לא יודעת מה זה היה, אבל פתאום תקפה אותי הרגשה חזקה מאוד של עצב. התחבקנו המון זמן.. ואז הוא לחש לי "התגעגעתי אליך". ואמרתי שגם אני. למרות שרציתי להגיד הרבה יותר. בקיצור, הוא ליווה אותי הביתה. כל הדרך דיברנו. דיברנו המון. על הכל. כמו שאומרים, הנחנו את כל הקלפים על השולחן. כל אחד אמר מה שהוא מרגיש. ואז הוא אמר שברגע שהוא ראה אותי הוא הרגיש שהוא לא הפסיק לאהוב אותי. האמת, מאוד הופתעתי. מאוד! הייתי בטוחה שהכל נגמר ביננו מזמן. והוא נישק אותי. נשיקה... שאני לא יכולה לתאר במילים. מילים לא מספיקות כדי לתאר את כל מה שהרגשתי באותו רגע. זה היה מדהים. פשוט מדהים. ומחר אנחנו נפגשים. נראה מה יהיה. ולא יודעת.. אני כנאה אמורה להיות שמחה, אבל אני לא. לא יודעת למה. להפך, זה דיי ביאס אותי. ביאסה אותי גם העובדה שאני לא יכולה לחלוק את כל זה עם החבר הכי טוב שלי. שעדיין לא מדבר איתי. תהרגו אותי, אני לא מבינה את עצמי. וזה מאוד חבל. בכל אופן, גם בלי שהתכוונתי יצא ארוך. מצטערת. תמיד אני נוחתת עליכם עם השטויות שלי. באמת תודה אם אתם עדיין קוראים את ההודעות שלי כל פעם מחדש. אתם אנשים מדהימים. באמת. חבל שלא יוצא לי להיות פה יותר. מתגעגעת אליכם.
מצנלת אותו בשביל הפורום כמובן. אני מרגישה ששנים לא הייתי פה. חח.. טוב, אני אנסה לא להפיל עליכם שוב את כל הבעיות שלי, רק אכתוב בקצרה מה עבר עליי השבוע. אממ.. מאיפה להתחיל? נראה לי שאני לא אתחיל. אני פשוט אגיע לנקודה. הנקודה היא שלפני כמה ימים פגשתי אותו... את האהבה הלא כל כך ישנה שלי. לא יודעת אם את זוכרים אותו. ההוא מהתנועת נוער. הקטן ממני בשנה. בערך חודש לא דיברנו ולא ראינו אחד את השני. לא משנה איך ואיפה... פשוט נפגשנו. זה היה מדהים. באמת מדהים. איך שכל הרגשות שלי חזרו ברגע. אחרי שהייתי בטוחה שכבר התגברתי עליו. בהתחלה לא ראיתי אותו, היו המון אנשים. וכנראה שהוא כן ראה אותי.. וניגש אליי. לא יודעת איך הוא עשה את זה. אני לא הייתי מסוגלת. בקיצור, הוא ניגש ופשוט אמר לי "היי". הייתם צריכים לראות את המבט שלו. מבט כל כך עמוק. אני לא יכולה להסביר את זה. אמרתי לו "היי" בחזרה. לא ידעתי כל כך מה לעשות.. אחרי כל מה שעברנו, זה נראה לי קצת מוזר. הוא הסתכל עליי עוד שנייה ואז... חיבק אותי. פשוט חיבק אותי. כמעט התחלתי לבכות. באמת. לא יודעת מה זה היה, אבל פתאום תקפה אותי הרגשה חזקה מאוד של עצב. התחבקנו המון זמן.. ואז הוא לחש לי "התגעגעתי אליך". ואמרתי שגם אני. למרות שרציתי להגיד הרבה יותר. בקיצור, הוא ליווה אותי הביתה. כל הדרך דיברנו. דיברנו המון. על הכל. כמו שאומרים, הנחנו את כל הקלפים על השולחן. כל אחד אמר מה שהוא מרגיש. ואז הוא אמר שברגע שהוא ראה אותי הוא הרגיש שהוא לא הפסיק לאהוב אותי. האמת, מאוד הופתעתי. מאוד! הייתי בטוחה שהכל נגמר ביננו מזמן. והוא נישק אותי. נשיקה... שאני לא יכולה לתאר במילים. מילים לא מספיקות כדי לתאר את כל מה שהרגשתי באותו רגע. זה היה מדהים. פשוט מדהים. ומחר אנחנו נפגשים. נראה מה יהיה. ולא יודעת.. אני כנאה אמורה להיות שמחה, אבל אני לא. לא יודעת למה. להפך, זה דיי ביאס אותי. ביאסה אותי גם העובדה שאני לא יכולה לחלוק את כל זה עם החבר הכי טוב שלי. שעדיין לא מדבר איתי. תהרגו אותי, אני לא מבינה את עצמי. וזה מאוד חבל. בכל אופן, גם בלי שהתכוונתי יצא ארוך. מצטערת. תמיד אני נוחתת עליכם עם השטויות שלי. באמת תודה אם אתם עדיין קוראים את ההודעות שלי כל פעם מחדש. אתם אנשים מדהימים. באמת. חבל שלא יוצא לי להיות פה יותר. מתגעגעת אליכם.
