ואני אומר
בטח שיש שגרה. אבל השגרה שלי יכולה להטריף ולגמור ולפרק לרסיסים קטנים המון אנשים שאני מכיר. כרגע השגרה שלי כוללת חזרה כפויה לבית המשותף,משמורת משותפת,פניות הדדיות למשטרה,מלחמות אגו טריפ של עורכי דין,מעורבות מוגברת של פ.הסעד, בקיצור,אם לא היה מדובר בילדים שעומדים באמצע כל הדבר הזה,זו הייתה פשוט מלחמה לכל דבר ודבר. אבל-הייאוש ממני והלאה,עם משפחה תומכת,חברים נפלאים (וגם מפתיעים....
)ועם אופי מחושל ובנוי לתלפיות,אין מצב שאני נכנע פה. בטח שלא כאשר מדובר בילדים שלי.אצלי לא מפקירים פצועים בשטח. ןעם שופטת כריזמטית עם ביצים של בת יענה,ועם פ.סעד שמבינה עיניין,ועו"ד כריש ומקצועי,וגם מחנכות מקסימות ותומכות,הדברים דווקא מתקדמים לא רע. בהחלט רואים את האור בקצה המנהרה.צריך רק לבחור לראות אותו,ולהתקדם אליו צעד אחר צעד. אני לא שונה מאף אחד,פשוט כי כבר התרגלתי לזה כדבר שבשגרה. מצער,אבל זה פשוט ככה. לכל דבר יש סוף. גם לזה. כבר אמרתי-תעשו טוב מסביבכם. גם לכם יהיה טוב. אז שיהיה יום רגיל ומוצלח לכולכם......