עוד חוויה

[ענן שובב]

עוד חוויה

היום התקיים מפגש שני של הקורס באוניברסיטה הפתוחה, ובהפסקה (20 דק הפסקה גררר) יצאתי החוצה ושיחקתי כזה בפלאפון, ישבתי בשולחן בחצר. 2 בנות מהכיתה התיישבו בשולחן 10 מטר ממני. ואז הגיע בחור מהכיתה ושאל אותן "אפשר לשבת איתכן בשמש?" וישב איתן, שלושתם פשוט התעלמו לגמרי מקיומי (הרי יכלו לשבת בשולחן שלי), ואז הגיע בחור רביעי וישב לידם, וכבר הרגשתי יותר מדי אאוטסיידר (יושב לבד בשולחן, והם יושבים ארבעתם ביחד) ופשוט הלכתי, אחרי זה שמתי לב שעוד כמה הצטרפו אליהם. אני לא מבין למה 2 הבנות לא התיישבו לידי, או הבחור שהגיע פתאום ובחר לשבת לידן ולא לידי.. זה בדיוק סוג החוויות שאנחנו החחתניקים צריכים לעבור. בגלל זה אני שונא ללכת להנחיות פרונטליות בקורסים, זה מחזיר אותי 10 שנים אחורה לימי בית הספר. נמאס לי לשבת לבד בהפסקות, נמאס לי מההתעלמות הזאת של אנשים, נמאס לי לראות איך אנשים מתחברים אחד לשני ופשוט מתעלמים מקיומי ונמאס לי שזה מפריע לי כל-כך.

 

[x factor1]

אני לגמרי מבין אותך

עברתי כבר חוויות דומות , וזה תמיד מתסכל מחדש , לא משנה כמה פעמים עוברים זאת בעבר. אבל תכל'ס , מה אתה עושה כדי להתקרב? הרי אתה מתאר מצב ששאר הבחורים כן עשו צעד כלשהו כדי להתקרב לאותן בנותו, ואתה מבחירה חופשית שלך המשכת לשבת לבד. כן זה מתסכל שמתייחסים אליך כאל רוח רפאים, אבל אי אפשר שלא לקחת גם אחריות אישית . אני יודע שזה תמיד קל לדבר וקשה לעשות , אבל אין אפשרות אחרת חוץ מלעשות.

 

[ענן שובב]

כשמתייחסים אליך כמו לרוח רפאים/עציץ במשך כל-כך הרבה שנים, זה מה שקורה, אתה מתחיל להרגיש עציץ, וקשה לך להתקרב לאנשים, בעיקר כשאתה רואה איך מתחברים לאנשים אחרים ואליך לא.. מאוד מתסכל. וכיף שיש פורום שאפשר לפרוק את זה.

 

[Lichy87]

זה דורש הרבה אומץ

לגשת לאנשים לא ממש מוכרים ולבקש להצטרף אליהם. אני זוכרת שיזמתי את זה לראשונה באוניברסיטה עם מישהי שלמדה איתי. הפסקה, ראיתי אותה מרחוק אוכלת והחלטתי להצטרף אליה וגם לאכול. כשהתקרבתי היא זיהתה אותי וחייכה (למרות שמעולם לא דיברנו לפני זה) וישבתי ודיברתי איתה. אז ברגע שעושים את זה, זה כבר זורם. אבל הרגע לפני הוא כמו לקפוץ למים. ממש הכרחתי את עצמי ללכת לקראתה, כשבקלות הייתי יכולה להתעלם ולהמשיך הלאה, לאכול לבד איפשהו. אז אולי תנסה בפעם הבאה, עם אנשים שאתה לומד איתם זה לא ממש נחשב להידחפות.

 

[ענן שובב]

אין לי ברירה

כנראה כתוב לי על המצח "אל תתקרבו, אל תפנו, אל תדברו איתי" מה שמותיר לי רק אפשרות אחת - לפנות לאחרים.

 

[אל ה]

בדיוק ככה אנח מרגישה

רק שלי נורא נורא נורא קשה לפנות לאחרים

 

[אל ה]

משום מה מה שתמיד מפחיד אותי

בסיטואציות כאלה זה מה אם לא יזהו אותי ויחשבו "מי זו בכלל ומה היא רוצה"

 

[vtback]

אל תתבאס

הטבע ייצר אותנו כך שברור שהבחור הלך לשבת עם שתי הבחורות ולא איתך. זה ממש לא אשמתך. אבל כן, נראה לי רובנו פה במצב שצריכים ללמוד איך ליצור חברויות במסגרות כאלה.

 

[קופיפה טובעת]

יכולה רק להביע הבנה והזדהות

התחלתי לימודים השבוע וגם לי היה לא פשוט מבחינה חברתית. הפערים החברתיים מעמיקים בזמן הפנוי. היו לי חלונות ופשוט לא היה לי מה לעשות בהם. כלומר, קפצתי לספריה לבדוק דברים שהיו רלוונטיים ללימודים שלי אבל מעבר לזה לא היה לי מה לעשות. באחת הפעמים ישבתי בדשא ופשוט התכתבתי בפלאפון בפייסבוק עם מישהו, רק להעביר את הזמן בעודי יודעת על בנות שגם להן יש חלון ומסתובבות יחד ובעודי רואה חבורות של בנות יושבות יחד (אני בכוונה מציינת בנות כי רוב המכללה שלי זה בנות...). במקרה שלי בסוף מצאתי מישהי שלומדת איתי בחלק מהקורסים אז סתם ישבנו על קפה וקצת קשקשנו. אני בכלל חיכיתי לידיד שלי שיסיים את השיעור (לא לומד איתי, התחיל גם ללמוד במכללה השנה, ידיד מלפני הלימודים...) כדי להיות איתו קצת, זה גורם לי להרגיש פחות לבד. מדהים איך גם כשאני יודעת על בנות שיש להן חלון בשעה שלי יש, אין לי עם מי לשבת בחלונות. באותו היום אגב, היה לי עוד חלון חד פעמי ודווקא במקרה נתקלתי בשותף של אותו ידיד במעונות שהזמין אותי לחדר אז ישבנו ודיברנו אחרת הייתי משתגעת. אני כמוך, לא באמת ניגשים אלי, לפחות לא מי שלומד איתי, יושבת לבד ומחכה שהזמן יעבור, אחרת הבדידות רק מעמיקה,במיוחד כשאני רואה איך כולם מתחילים להתחבר ואיך נוצרות חברויות או חבורות. זה ממש מעצבן שאפילו כשדיברתי עם מישהי והבנו שיש לנו חלון יחד וגם לה כביכול אין מה לעשות, היא נעלמה אח"כ ושוב לא היה לי עם מי להיות...

 

[שרית הכפית]

לא רוצה לפגוע

אבל אם ישבת עם הראש למטה בתוך הפלאפון ובכלל לא שידרת זמינות אז טבעי שהן לא יתישבו לידך אולי שידרת אני עסוק בעצמי עכשיו הרי גם הן אנושיות ואולי הרגישו אי נעימות, לגבי הבחור הוא ראה שתי נשים יושבות ומשוחחות ורצה ללכת אליהן נכון הם יכלו לבקש ממך להצטרף, אבל אתה צריך להיות יותר אקטיבי ולא לצפות שיבואו אליך אני ממש מבינה אותך גם אני הרבה פעמים התנהגתי ככה אני פשוט מנסה להראות לך את הצד השני של המטבע

 

[ענן שובב]

אני מבין מה את אומרת

עדיין, אני חוויתי את זה כדחייה, אבל אני רגיל, אני לא תופס את זה כאירוע חריג. את יודעת מה? גם אם לא הייתי מתעסק בפלאפון, לא חושב שהם היו יושבים לידי או מזמינים אותי להצטרף. תמיד אני זה שצריך ליזום, אם זה בעבודה/בחדר כושר/בלימודים. וזה מעייף להיות זה שיוזם כל הזמן. ממש מעייף. לצערי אני סובל מרגישות מאוד גבוהה לדחייה כך שכל צעד מתפרש אצלי כדחייה. הנה עכשיו חזרתי מחדר כושר שנרשמתי אליו לפני חודש, קיוויתי שלפחות בו אני אקבל יחס מהמדריכים וכרגיל.. נאדה. למרות שמתאמנים אחרים כן מקבלים. צריך כנראה להכיר בעובדה שאנשים פשוט לא רוצים להתחבר אליי.

 

[Lichy87]

אבל

זה לא משהו בך. זה לא שאתה מסריח, או נראה כמו חייזר, או מסתובב עם שלט שמזהיר לא להתקרב. זה לא משהו במראה שלך, זה הפסיביות שאתה משדר. אם אנשים אחרים מקיימים יותר אינטראקציות זה בגלל שהם מחפשים אותן כל הזמן. אולי אלה שנגשו לבחורות בהפסקה פגשו אותן לפני זה והחליפו איתן מילה? אולי האנשים בחדר הכושר פנו למאמנים לפני הרבה זמן ועכשיו הם כבר בקשר קבוע איתם? ברגע שאתה נעשה "נגיש" יותר, אנשים ירגישו את זה! ברגע שאתה מתחיל ליזום אינטראקציות, גם אחרים יזמו איתך אינטראקציות. אני אומרת את זה מניסיון. כרגע אתה כאילו חוסם את עצמך אולי באופן לא מודע אפילו לאפשרות שמישהו יפנה אליך. תנסה להיות זה שיוזם. בשביל להתחיל לתרגל את העניין הזה. להראות לסביבה שאתה מעוניין בתקשורת. זה אפילו מספיק אם אתה פונה למישהו וסתם שואל שאלה, או אומר משהו כללי. וכמו שאמרתי בשרשור אחר, שים לב לשפת הגוף שלך. האם אתה הולך עם הראש שפוף, מכונס בעצמך? האם אתה נמנע מלהסתכל בעיניים? אלה הדברים שמשדרים לסביבה אם אתה מעוניין בקשר או מעדיף להישאר לבד.

 

[ענן שובב]

רואים שאת מבינה מה שאני מדבר עליו..

 

[שרית הכפית]

קודם כל קבל חיבוק

דבר שני אני מספיקה עם התגובה שהמנהלת רשמה לך, לי א]ילו אמרו בעבר שאני משדרת דיסטנס אנחנו לא מכירים באופן אישי אבל אני כן מכירה את הביקורת הקשה שאנחנו נותנים לעצמנו ואני מתארת לעצמי שאתה עושה עוול עם עצמך דבר נוסף, לגבי המאמץ נכון זה דורש כוחות נפשיים אבל אולי כדאי להתליל בקטן וגם למתן את הציפיות. למשל ראית שהבחור הצטרף אליהן וכבר עשה איזה סיפתח לישיבה משותפת יכולת פשוט לקום ולהגיד אני אצטרף גם ולשבת ולאט לאט להשתלב בשיחה. לגבי הציפיה- אני למשל מרוב רצון לקשרים הייתי כל מקום מקווה למצוא חברה או אהבת חיי ולמדתי להנות אפילן מסתם שיחות חולין אקראיות או מזה שמספיק שאני אומרת למישהי שלום שלום וכשאצטרך סיכומים יהיה לי ממי לבקש. תלמד להנות מההצלחות הקטנות ותן לעצמך קרדיט על הפעמים שהצלחת לעשות צעד עם אנשים. אני בטוחה שיש לך מה להציע, לכל בן אדם יש את המאפיינים שלו ובטוח יש אנשים שימצאו עניין בייחודיות שלך.

 

[ענן שובב]

תודה

 

[X יו יו S]

אתה מזכיר לי את עצמי אבל מעניין אותי

איך אתה מגיב במצבים כמו שהציעו לך פה שאחרי שבן הצטרף לבנות שגם תצטרף היית פעם במצב כזה? אם ברגע שאתה כן מצטרף לאיזה קבוצה או מפתח עם מישהו אתה עדיין עם אותו מחשבות?

 

[Kutaly]

יש לי תרגיל קטן בשבילך

כשאתה פוגש אנשים בבוקר אתה אומר להם שלום? תנסה ואם אתה יכול, תפנה לבחורה שאתה הכי מעוניין בה מהכיתה ותפנה אליה בשם פרטי כשאתה אומר לה בוקר טוב. זהו. פעם ביום ולא צריך יותר. בשאר הזמן תמשיך להתנהג כרגיל. בסופשבוע אני רוצה שתספר איך היה.

 

[ענן שובב]

בעבודה אני דווקא חברותי

בחדר כושר/בלימודים יש קושי

 

[Kutaly]

ממש לא מפתיע

בעבודה אתה מכיר את האנשים והם מכירים אותך

 

[ענן שובב]

אכן