מוקדש לך, באהבה,
לפני כמה לילות, דיברתי עם איש אחד, שהיה לי חכם נורא. דיברנו הרבה, על אהבות אכזבות וחתולים אמרתי לו שהתכונה שאני הכי אוהבת מעריצה אצל חתולים וקצת גם בי זה שלא משנה מאיזה גובה הם יפלו או מאיזה גובה יזרקו אותם תמיד הם ינחתו על הרגלים יחייכו חיוך חתולי אדיש ומתנשא וימשיכו ללכת כאילו כלום לא קרה. ואף אחד לא נפל ובטח לא הם. כשאמרתי את זה לאיש שהיה לי חכם נורא הוא שתק רגע ואחר כך ענה שזה בכלל לא ככה. אלא אחרת לגמרי. שבעצם החתולים עושים רק כאילו שכלום לא כואב להם והם נפלו על הרגליים בעצם הם נופלים על הגב ונשברים כל פעם מחדש לרסיסים אבל- הם חתולים ויודעים שזה חלק מהתדמית שלהם ושכולם מצפים שהם תמיד יפלו על הרגלים אז הם לא מראים לאף אחד שזה בכלל לא ככה באמת. האיש הזה לא ראה את הפנים שלי בלילה ההוא, כשאמר את המילים האלו וטוב שלא ראה כי אם היה רואה את הפנים שלי, בטח שהוא היה מוריד ת´עיניים ורואה ת´רסיסים שלי על הרצפה ורד מוסינזון, מתוך "דברים שצריכים לעבור" אהבהתי את השיר הזה אהבה גדולה בתקופה שהוא יצא, ויש לי העונג להיזכר בו היום. חיבוק גדול, טוליק מרב