"עוד זה מדבר וזה בא"

"עוד זה מדבר וזה בא"

סתם משהו קטן. כתבה ב"סופשבוע" של "מעריב", שנושאה "מדינת ישראל נגד הצעירים". על חייהם הקשים של הצעירים במדינת ישראל בהשוואה לכל מדינה מערבית אחרת (טוב לדעת שאנחנו עדיין חושבים את עצמנו למדינה מערבית). בטור צדדי מספר בחור אחד על מסיבה שהיו בה כמה חבר´ה, ואחד מהם אמר שהוא הולך להתחיל עם הבחורה שיושבת שם בצד לבד - עד שגמר לספר להם את תכניותיו, הגיע החבר שלה והתיישב לידה. אחד החבר´ה צחק ואמר, "עוד זה מדבר וזה בא". ואומר הבחור המספר (במלים שלי) - אח"כ חשבתי איזו מדינה מוזרה אנחנו, שהדבר הראשון שקופץ למישהו לראש על סצינה כזו זו שורה משיר עצוב על שכול. ואומר הקורא (אני) - איזו מדינה מוזרה אנחנו, שאנשים לא מכירים תנ"ך בסיסי.
(מצד שני, אולי למי שחיבר את ספר איוב היתה מכונת-זמן והוא סתם פלגיאריסט).
 
ושלא תהיה אי-הבנה: השיר מצמרר אותי

שכחתי את שם השיר... "על מות"?? אבל הוא אחד השירים שהכי נוגעים ללבי מאז ששמעתי אותו, בעיקר בשל הסיפור הנורא שמאחוריו, וקצת גם בגלל שמי-שלי. אבל השורה "עוד זה מדבר וזה בא" נושאת משמעות נוראה קצת מלפני היות השיר...
 

shellyland

New member
יובל או הראל?

"על דעת המקום" מצמרר גם בגלל הסיפור עצמו אבל גם (ובעיקר) בגלל ההקשר המקראי שלו ל"בשורות איוב". השיר משחק על המשמעות הנוראה שהשורה הזאת נושאת. אגב... "ובישיבה של מעלה ובישיבה של מטה" - יש לזה עוד מקור, מלבד עגנון?
 
תמיד צריך להיזהר עם פתגמים ../images/Emo141.gif

סיפר לנו פעם מפקד היחידה, שהוא הכין נאום פרידה לקצין פורש, והתכוון לכלול בו את הפתגם "דע מנין באת ולאן אתה הולך", ובדקה ה-89 מישהו העיר את תשומת ליבו, שזה ביטוי שאומרים כשאדם נפטר.
שוש פרקי אבות
 

גנגי

New member
נזכרתי בסיפור משעשע,

איך פעם בסיום שנת לימודים של אחת מבנותיי הגישו חברי ועד ההורים שי צנוע למורה, וכתבו לה ברכה, והיות שהיא פרשה לשנת שבתון, הם איחלו לה "מנוחה נכונה".... אגב, המורה היתה דתייה, כך שהאסוציאציה שלה היתה אחת בלבד, מן הסתם....
 

עופר ב.ה

New member
מזכיר עוד סיפור משעשע

על משה גרטל, שבאחת האולימפיאדות סיים את השידור ב"לילה טוב לצופים, נוחו על משכבכם בשלום"
 

zimes

New member
בתום איזו תחרות שחיה, לפני כשנתים.

( במו אוזני שמעתי! )
 

רחלב.

New member
לא כ"כ נעים לספר

אבל זה מזכיר לי טקס לזכר יצחק רבין באוניברסיטת ת"א לפני כמה שנים יונתן בן-ארצי (הנכד) דיבר בטקס ותיאר את סבו כאיש שהיה מעורב בעשיה בתחומים רבים ושונים, או במילותיו: "ידו בכל ויד כל בו"
 
ועוד אחד ממלחמת יוה"כ:

ילד אחד, מכתה ´נמוכה´ (א-ד..לא זוכרת) בהתארגנות לשליחת מכתבי ילדים לחיילים, רשם לחייל אלמוני: "מי יתן ו-יקויים בך הפסוק טוב למות בעד ארצנו"
 

zimes

New member
זה מצלצל לי מוכר.

אני חושבת שנתקלתי סיפור כזה בזמן מאוחר יותר. למדת בבית הכרם?
 

עגנון

New member
עגנון?

"בישיבה של מעלה ובישבה של מטה על דעת המקום ברוך הוא הרי אנו מתירים להתפלל עם העברניין" - זו תחילתה של תפילת כל נדרי בערב יום הכיפורים.
 

shellyland

New member
לא עגנון?

אני זוכרת שבשנה א´ למדתי סיפור כזה - הייתי בטוחה שהוא של עגנון. אולי מנדלי? לא נראה לי סביר. אני אפשפש בקלסרי הישנים ואמצא את האמת.
 

shellyland

New member
אכן מנדלי

הרבה אבק ניערתי מהקלסרים, עד שמצאתי את המבוקש: "בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה" מופיע בספר סיפורים קטנים של מנדלי מו"ס, עמ´ קמא (קמאי משהו...) ואגב גילה לי תעלומת באר-שבע וסוד השנאה המשולשת השולטת בה: שנאת יהודי המקום לאחיהם הליטאים, שנאה שבין בני-ברית האדוקים בעלי האמנה ובין בני-ברית קטני-האמנה, ושנאת אותם שאינם בני-ברית לכל הראשונים כאחד. ואיך שהיהודים עולבים זה את זה ומתגאים זה על זה ומבקשים גדולה בינם לבין עצמם, אף-על-פי-כן לגבי אחרים מאומות העולם בעלי מידות טובות הם: נעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, כורעים ומתרפסים בהכנעה יתרה." "שויתי אחרי כן את רבי שמעון מן האדוקים ואת האדון אלבערט מן הלועזים זה לעומת זה והגיתי בכל פעלם ועלילותיהם אחת לאחת, למצוא חשבון ולדעת מה בינהם ומה מהם מגיע אלינו - וראיתי: אף על פי שהם בריות משונות, זה עש וזה סס, אבל הצד-השווה שבהם, ששניהם יחד רקב לבית-יהודה, מבאישים אותו ומסריחים..." "-אחי, בני-ישראל! מה אתם?... מה מעשיכם?... ולאן אתם הולכים?... קורא אני בכח ופורש כפי אליהם באהבה וברחמים רבים. ואחי בני-ישראל מסלדים ונחפזים, פוצים פה ומצעיקים ואין אני מבין... אין מענה ואין דברים ברורים, רק קול-ענות אני שומע מאחרי וסוף דבר - בוביררריק!..." אכן, מנדלי במיטבו. מקווה שעבר לכם הצום בקלות. בשמחות.
 

גרי רשף

New member
שלח ידך מן הנער../images/Emo22.gif

הפסוק שבכותרת, המצוטט גם הוא בשיר, נלקח מסיפור עקדת יצחק שבבראשית. אני חושב שאפשר להיות מרוצים מחצי הכוס המלאה, ומהעובדה שאם לא את המקור- לפחות את הציטוט מכירים. כך גם שלי שאת ´על דעת המקום ועל דעת הקהל, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה´ מכירה מעגנון (אגב, מהיכן?) והנה הוא עצמו מצטט את תפילות יום הדין. גם לי זה קרה וקורה לא פעם- לאחרונה הוזכר כאן יונתן רטוש שמספר מובאות מקראיות שלו הכרתי בהתחלה מתוך שיריו, ורק בהמשך מצאתיהם בדרך מקרה בתנך עצמו; ואני אף זוכר שכשקראתי לראשונה בשיר השירים (אי אז בתיכון) הוא נראה לי מוכר מאוד מכיוון שהוא מצוטט בהרבה שירים שהיכרתי.
 
לא נעים להגיד, אבל

עם כל כמה שהכרותינו את התנ"ך לוקה בחסר, היא עולה עשרות מונים על הכירות האירופאים את התנ"ך, לא ברמת הציטטות, ברמת התוכן (והאמירה הזאת נכונה לשתי ה"בריתות") באירופה אין שעורי תנ"ך אלא שעורי דת. אם בארץ בביה"ס מתחילים להתמודד עם הטקסט בכתה ב´, באירופה מספרים להם סיפורים והם מציירים (מין תנ"ך בתמונות שכזה
)
 
חוץ מזה, שיצא לכם מהאף!!!

המון מטבעות לשון לקוחים מהתנ"ך בלי שאנחנו יודעים (אני עכשיו קורא אותו ומגלה כל פעם חדשים, אני בתהילים - לכל המתענין) וכמו שכתבתי - שיצא לכם מהאף! מי יודע מה המקור? וחוץ מזה גם הבהלתם אותי עכשיו, אבל זה נושא לשרשור חדש
 
במדבר יא, פסוק 20.

הנה כמה פסוקים: ואל העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר כי בכיתם באזני ה´ לאמר מי יאכלנו בשר כי טוב לנו במצרים ונתן ה´ לכם בשר ואכלתם: לא יום אחד תאכלון ולא יומיִם ולא חמִשה ימים ולא עשרה ימים ולא עשרים יום: עד חֹדש ימים עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא יען כי מאסתם את ה´ אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים: משמעות הביטוי: "עד אשר יצא מאפכם" - להראות שטוב ושפע בכמויות גדולות, אינם בעלי ערך לטווח הרחוק. (זו פרשנות אפשרית אחת)
 
למעלה