וואלה, לא מבין את שתיכן.
אם נתרגם את השיר ללשון ימינו, הוא ייראה כך:
'סתובב, 'סתובב, 'סתובב (אתה, האחד).
ופתאום פנייה לרבים: במעגל נסתובב.
נסתובב בו כל היום וגו'.
ותמיהתי: פונה הגננת לינוקא אחד, ומבקשת ממנו להסתובב.
ומיד בהמשך היא מדברת ומספרת על כמה יצורי אנוש: נסתובבה, נחוגה.
ואם תמצא לומר, כל הגן מורכב משני בני אדם: הינוקא והגננת. היא אוחזת בידו ואומרת לו כהאי לישנא:
"אתה, סוב, סוב , סוב וביחד שנינו נסתובבה", לכאורה הכל אתי שפיר - מבחינה לשונית - אך ההיגיון מה יהא עליו.
מה גן הוא שיש בו עולל אחד?!
ואם נלך לפי מידת ההיגיון, ונאמר שיש כמה ילדים בגן, כמאמר המאייר (וכאן אפנה לטריליאן: הלא שמת לב שחומד אני לצון?),
הלוא ראוי היה לשורר: עוגו, עוגו, עוגו (שהלא פונה הגננת לכמה ילדים, כמתחייב על פי ההגיון), ולא עוגה, עוגה וגו'.
ובעיניי לפחות, חידה היא ותהי לחידה.