עובדים זרים

על סיעוד ודברים אחרים

א- ראשית, היחס לסיעוד לא צריך להיות שונה מאשר "מוצר" אחר. אין סיבה לתמוך בעיוות של השוק רק בגלל שהנושא קרוב ללבך. אתה בעד עיוותים של השוק בגלל שזה חשוב לסעוד זקנים. אחרים בעד עיוות השוק בגלל שהם אוהבים דגים. ב. אפשר להחליט החברה עוזרת לאנשים לשלם עבור שרותי הסועד שלהם (היות והדבר כרוך לפעמים בשאלות של חיים ומוות). ג. צמצום של עוול אחד , אינו יכול לבוא על חשבון יצירת עוול למישהו אחר, כך שהצמדת עובדים זרים למעביד, תחת כל תרוץ שהוא לא צריכה להיות מקובלת. ד. אם נכה אחד יעסיק 2 או 3 אנשים (לא עובדים בכל יום, או עובדים במשמרות וכו') וישלם להם משכורת הוגנת (שממנה אפשר לחיות), אז בעקרון השכר בענף הסיעוד ירד - היות ושעות הפנאי של העובדים יגדלו, והם יצטרכו פחות פיצוי על שעות פנאי אבודות. ה. במום סיעוד פרטי אפשר ללכת לפתרון הקהילתי - משפחתי - שמירה על ידי בני קהילה אחרים, או בני משפחה מורחבת, או לפתרון של מדינת רווחה או מערכת של מוסדות מטעם החברה \ קהילה - ובצורה זו - גם הנכה יקבל סיוע והשגחה (שכן הוא לא צריך עזרה 24 שעות, אלא יכול לחלוק אותה עם אחרים), וגם העובדים יקבלו שכר הוגן. "לכן ישראלים לא מתאימים לענף הסיעוד הפרטי, תתן להם מה שתתן" - זה לא מסתדר עם העובדות שיש עדיין ישרלאים, ובעבר היו יותר שעבדו בסיעוד. "עבודה מסביב לשעון, בלי חיים פרטיים, אינה חביבה על ישראלים." - היא אינה חביבה על איש. איש אינו אוהב להפסיד את חייו רק כדי שיוכל להכניס דבר מזון לפיו. חיים אינם מסתכמים בשרידה.
 

רון סי

New member
סיעוד אישי

הוא ענף שבו אנשים פרטיים שוכרים לעצמם מטפל שנמצא איתם בביתם 24 שעות ביממה עקרונית. אפשר לחסל את הענף הזה, שהוא חדש יחסית, ולשלוח את אותם חולים סיעודיים למוסדות למינהם. אני מציע לך לקרוא כאן על חולה סיעודית כזו, ולחשוב בעצמך אם מוטב היה לו היתה מאושפזת במוסד. מימון של 24 שעות ביממה, בשכר מינימום, פירושו תשלום של למעלה מ-13,000 ש"ח. סכום זה אינו להערכתי בכוחם של מרבית החולים הסיעודיים כיום. החברה עוזרת לחולים אלה כבר עכשיו באמצעות קצבאות שונות, והאוצר מדבר על העול הגבוה שהם מטילים עליו. בודאי שישראל לא יכולה להגדיל משמעותית את הסיוע הזה, ע"י מימון של עזרה פרטית. יש ישראלים שעובדים בסיעוד: בודאי. הם עובדים בבתי חולים, בבתי אבות ובבתי שיקום. הם לא היו מוכנים בשום אופן לעבוד מסביב לשעון אצל אדם אחד, שאצלו יצטרכו לעשות עבודות נוספות מלבד הסיעוד עצמו. שום דבר שתעשה בענין הסיעוד האישי לא ישנה את העובדה שרק העובדים הזרים, שעשו מלכתחילה החלטה שהם לא חיים את חייהם (שהרי עזבו את ארצם ומשפחתם) אלא עובדים נטו, מתאימים לתחום הזה לפחות.
 
למען ההגינות אומר

שלא קראתי את המאמר. ברור לי שיכול להיות מצב שבו אנשים מעדיפים להיות בטיפול בבית, - מי לא רוצה להיות בביתו ולא באיזה מוסד? ברור גם שיכול להיות מקרים של טיפול מזעזע במוסד (כבר שמעתי לדוגמא על מקרים בהם סיממו את החולים הזקנים כדי שלא יתלוננו). השאלה היא כמה החברה צריכה לשלם על כך? מה יהיה בעתיד לדגומא, כאשר יהיו יותר זקנים כחלק מהאוכלוסיה? מה יהיה אם במדינות שכיום שוחלות מטפלים זולים אלינו יעלה השכר - או אז לא יהיו מטפלים זולים כמו שיש היום בנמצא. כבר היום אנשים במדינות יותר עניות צריכים לקבל טיפול אחר - שכן אין להם "פתרונות קסם" מהסוג שאתה מסדר כאן. במסגרת של כלכלת קהילות אנשים אלו יכולים לקבל סיוע מבני הקהילה שלהם. מכל מקום - מה קרה שדווקא בתחום זה החלטת שהתערבות המדינה היא בסדר? מה קרא לססמאות בדבר שוק חופשי? קפיליסט טוב היה צריך להגיד שהכל השוק יסדר, ושמיח שלא עבד וחסך כשהיה צעיר, אין סיבה שהמדינה או החברה תעזור לו כשהוא זקן. העובדים הזרים החליטו לבוא לעבוד בישראל, לא שחייהם אינם חיים. (אחרת אולי גם אפשר פשוט להרוג אותם לא?), במסגרת זאת, אפשר לתת להם תנאים טובים יותר - כמו היכולת לעבור למעסיק שיתן להם משכורת גבוה יותר - דבר שימנמע גם את העיוותים של ההצמדה. כמו כן - הבאת עובדים אלו פרושה - גזילת פרנסה מאנשים אחרים - אין כאן שחור ולבן.
 

tookmy

New member
אם החברה

תסבסד מוסדות כאלה והם יהיו ברמה גבוהה, זה יכול להיות לכולם. חוץ מלמדינה שבונה את עצמה על קשר של הון ושלטון, והזקנים לא מעניינים אותה.
 

רון סי

New member
החברה לא משלמת על אשפוז בבית

יותר משהיא משלמת על אשפוז במוסד, ולמעשה הרבה פחות. העובדים הזרים ממומנים ע"י החולה עצמו, בניגוד לעובדי הסיעוד (הישראלים) במוסדות שממומנים ע"י החברה (מתקציבי הבריאות). החולה גם מממן את המיקום, חשמל מים וכולי. המדינה לא רק לא מתערבת - אחריות עצומה יורדת ממנה (האחריות לטיפול בחולה עוברת לכתפי קרוביו). האשפוז בבית יש לו יתרון עצום גם ברווחתו של החולה עצמו. בדוגמה שהבאתי (שהוא סיפור אנושי ראוי לקריאה גם מבחינות אחרות) מדובר באשה צעירה, חולה סיעודית, שיש לה ילד קטן ויש לה בן זוג. אשפוזה במוסד (אם תקרא מההתחלה תראה שהדבר הוצע ע"י שלטונות הבריאות) היה מונע ממנה, מהבן שלה ומהחבר שלה את הקשר הנורמלי (במרכאות, אבל בכל זאת) שלהם. אני חושב שרווחתם של אזרחי המדינה, ובעיקר החלשים שבהם, היא מטרה ראויה. הפיליפינים (בעיקר) עובדים בתחום חדש, שהישראלים לא מעוניינים בו. אם לא תאפשר אותו לפיליפינים, זה לא שהוא יתפנה לישראלים. הוא לא יהיה בכלל. העובדים בתחום הזה, ולדעתי גם בשאר התחומים, לא גוזלים את פרנסתו של אף ישראלי, אלא של עובדים זרים אחרים (כמו הפלשתינים).
 
אני לא אמרתי שאני נגד

העסקת עובדים זרים, זה תחום מורכב, שלא כל כך ברורה לי העמדה שלי בו. בכל מקרה, העסקה כזו אינה צריכה להתבצע בדרכים שמעודדות פשיעה. היות והסיעוד האו רק כ 10 אחוז מהעובדים הזרים, יש טעם לדבר גם על העובדים האחרים. "אני חושב שרווחתם של אזרחי המדינה, ובעיקר החלשים שבהם, היא מטרה ראויה. " יופי - אז השאלה היא איך עושים את זה- על ידי שוק חופשי לחלוטין? - על ידי מעורבות של המדינה? מתי המדינה צריכה לעזור ? למי? מיהו נזקק אמיתי ומי אחראי למצבו? - על ידי קהילות? לדוגמא , אולי מעורבות מינמלית של המדינה, תגרום לזה שאנשים ירווחיו יותר ועל ידי זה גם המעט שיקחו מהם, יספיק למימון האנשים החלשים? בנוגע ספציפית לסיעוד ולשרותי בריאות. א. באמת אנשים צעירים רצוי שיחיו באופן אצמעי ככל האפשר כי כל חייהם לפניהם. ב. לעומת זאת רוב עצום של הזקוקים לסיעוד הם זקנים. מה עושים? מצד אחד ברור היתרון של שהיה בבית. מצד שני יש אילוץ כלכלי- לדוגמא 2 עובדי סיעוד יכולים אולי להשגיח על 10 מטופלים במוסד, לעומת 10 עובדים שיצטרכו לטפל באותם זקנים - ההוצאה - פי 5. (זה לא באמת נכון היות ובמוסד יש הוצאות נוספות). אפשר לראות לדוגמא, שארה"ב - אחת המדינות העשירות בתבל סובלת מתוחלת חיים נמוכה - יחסית למערביות אחרות - אחת הסיבות - הפרטת יתר של מערכת הבריאות וכתוצאה מכך כפל תשתיות ואי יעילות. פתרון שלישי יכול להיות טיפול במסגרת קהילה תומכת. פתרון רביעי- שילוב של כל הדברים שהוזכרו.
 
למעלה