עד אתה

aiziq

New member
עד אתה

הָיִיתִי עַרְסָל בָּרוּחַ.
פַּסַּי הַצִּבְעוֹנִיִּים זָרוּ
עַלְוָה מֻשְׁלֶכֶת וְטַל חֲלוֹמוֹת.
בַּשְּׁמָשׁוֹת הִשְׁתַּקְּפָה בָּבוּאָתִי
מִתְנַדְנֶדֶת כִּמְעַכֶּסֶת דֶּרֶך יָמִים,
אֲבָל הַקִּירוֹת עֵדַי,
הִתְנוֹעַעְתִּי כְּלֵילוֹת:
הוֹלֵךְ וְדוֹחֶק בִּי הָלְאָה
אֶת הַתְּכֵלֶת
וְהָיִיתִי עַרְסָּל סְחוּף רוּחַ
דּוֹהֶה וְלֵאֶה בְּלִי תוֹחֶלֶת,
בְּלִי צְחוֹק שֶׁל יֶלֶד.
עַד עַתָּה.
 
איציק .......אבקש מראש את סליחתך.

הדימוים למצבך שאינו יציב דיו.
אם רוחנית או חלילה גם פיזית ברור.
אלא ש..וכאן אני מרגיש עודף מוגזם
הייתי מכנה זאת בבטוים לא מחמיאים
לדעתי העודף פוגם באיכות השיר.
ולא מוסיף
שלך צ'י
 

tagmdd

New member
תהיות

קודם כל, הכתיבה דורשת התעמקות. שזה מאוד יפה ומשמעותי בעיני. אני אוהב שירה הדורשת ממני השקעה.
תהיה ראשונה, אם האמירה חורגת מנפשו של הדובר המושמת לערסל הולך ודוהה? נדמה לי כי הפתרון הוא בצחוקו החסר של הילד ובשורה המסיימת מול הכותרת (אם כי, משהו בשורה המסיימת לא מסתדר לי עד הסוף. קשור מן הסתם לכותרת 'עד אתה', אך קצת חותך את השיר בלי שהקורא יוכל להבין בדיוק מה הוא הדבר שהתרחש בשונה מעד עתה)
השניה, לגבי השמשות, כיוון ששמש יש במערכת שלנו אחת בלבד. כך שיתכן, כי השמשות מסמלות את מקורות האור של הדובר (אנושיים ככל הנראה, אך ניתן לחשוב גם על הרוח, למשל היצירה - השתקפות ביצירה שדועכת, בעשיה רוחנית אחרת שהולכת ודוהה וכו')?
השלישית, הקירות. דבר לקיר וכו', כלומר עדים גרועים למדי. ולכן אין באמת עדות או אין עדות אמיתית? או מה אם כן מייצגים כאן הקירות?
כך שיש מהלך בין ערסל ברוח לבין ערסל סחוף רוח ועד 'עד עתה' (הזהה ככל הנראה ל - אתה), שעורר בי כמה תהיות.
יישר כח!
 

aiziq

New member
תודה רבה בעד התגובה המתעמקת


אפתור רק תהיה אחת: שמשות הן הזגוגיות בחלון. ישנו כאן מרחב מטאפורי די ריאלי, של ערסל התלוי בחוץ וידידיו הקרובים הם קירות הבית בסמוך לו הוא ניתלה ושמשות החלונות הקבועים בקירות הבית, הערסל קולט את עלי העצים (אליהם הוא רתום) הנושרים אליו וזורה אותם הלאה לרוח, הערסל קולט את לחות הטל הנספגת בו ומתאדה ממנו ויש לו תנועה הייחודית לו - וכל זה ברמה הקונרקטית קודם לרמה המטאפורית.
 

שמים1

New member
איציק

בקריאה ראשונה חשתי כפי שחש צי' , שהשיר עמוס מדי בתיאורים .
אבל כשקראתי שוב ושוב הלכתי שבי אחרי המילים , התיאור הציורי של ערסל שנועד בעצם שילדים ישכבו בו , והערסל הזה ללא ילד הוא ערסל סחוף רוח וחסר תוחלת .
עד אתה , עד שאתה הגעת עתה .

מקסים
ושערסל ליבך יכיל תמיד צחוק ילדים, נכדים ונינים .
 

aiziq

New member
תודה רבה שמים:)

קראת נפלא והיטבת לחדור ללבו של השיר. השיר אכן עוסק בהגשמת ייעוד. מסכים עמכם שיש כאן העמסה "לא מתחשבת" על הקוראים, דרישה לתשומת לב והעמקה יותר מהמקובל בממוצע. שמח מאד שהסכמתם להעניקה לשיר :) תודה רבה !
 

דייהטסו

New member
איציק

השימוש בשפה, בדימויים מדוייקים וציבעוניים, בחריזה, לשון נופל על לשון, הכל נפלא. לאמירה בשיר אני מתקשה להתחבר, האם אנחנו כהורים באמת יכולים להגיד שההורות היא המשמעות היחידה בחיינו? אבל השיר כתוב כמיועד לילד, ולכן זה לגיטימי להגזים...
 

aiziq

New member
אני חושב שכן

אני מאמין שזה משהו פנימי שכזה, אתה יכול לשחק אותה כאילו זה אחרת ( לכן אני משווה בין איך שסה נתפס בעיני הזגוגיות הראוותניות, לעומת האמת הנקלטת בקירות השתקניים), אבל סוגיית תכלית הקיום והמשך הזרע מהותית מאד ומי שחווה השתוקקות עצומה לעניין ( בשעה שכל מאמציו עלו בתוהו) יוכל להבין שאין כאן הגזמה. אני מסכים שהולדה היא לא חזות הכל אבל בהחלט בקו הראשון לפני כל האחרים.
וכמובן תודה רבה על הקריאה, ועל התגובה ועל השיח
 

כנרת לי

New member
בקריאות שלי

כשהרגשתי משהו ברור, זה היה כאן:
וְהָיִיתִי עַרְסָּל סְחוּף רוּחַ
דּוֹהֶה וְלֵאֶה בְּלִי תוֹחֶלֶת,
בְּלִי צְחוֹק שֶׁל יֶלֶד.


ואני משתמשת בביטוי שלך - "מכמיר לב"


*כשתצפתתי בגן, הכי אהבתי לערסל ילדים,
שכּמו הרחיבו בי את השקט כאור בשולי הענן,
לקול צחוקם הפעמוני :)
 

aiziq

New member
תודה כנרת :)

שמת לב לעיקר השיר, ומאד אהבתי את המלים" כשהרגשתי משהו ברור"-ניסוח מרגש מבחינתי :)
 

כנרת לי

New member
ת'אמת...מרגישה כיף קיצוני


שכך זה בא לך:) לרוב אנ'לא מבינה ת'שירים המורכבים שלך,
אבל אם לא בשכל, לפחות ברגש הלך לי הפעם
 

moonlihgt

New member
אני אוהבת את האנשה של הערסל

או שזה להפך החפצה של האדם בדמות ערסל , כתוב יפה ושפה עשירה
לא ממש הבנתי את הכותרת עד אתה והסיום עד עתה, אולי זה בא לרמז שהאדם הוא כערסל סחוף עד הרגע שבו אתה הופך להיות אתה עצמך
 

aiziq

New member
תודה אור ירח :)

אני חושב שהמינוח המדויק הוא השלכה, אם כי האנשה/ החפצה מדייק לא פחות. האתה הוא הנמען של השיר, הוא הילד שצחוקו ממלא את הערסל לבסוף :) תודה בעד הקריאה והתגובה! איציק.
 
למעלה