מיכל של עומר ויובל
New member
עדכונים ../images/Emo98.gif
אז אנחנו כבר כמעט בני שלושה חודשים. הילדים כאלה מתוקים. ממש לאכול אותם. עדיין לא ממש מרימים את הראש כמו שצריך. אני משתדלת לעודד אותם, אבל די מזייפת, כי הם שונאים שאני משאירה אותם על הבטן, אפילו אם אני יושבת לידם עם הצעצועים. בשקט בשקט אומר שבשני הלילות האחרונים שניהם ישנו לילה שלם (7-8 שעות). בכמה הימים שעברו הם התעוררו לפחות פעם, ולפעמים גם פעמיים בלילה. קראתי שלפני כל התקדמות יש נפילה. אולי עברנו את הנפילה והם יתחילו לישון לילות שלמים? הלוואי. ליובל נושר השיער. זה כ"כ נורא. היה לו המון שיער ארוך ושחור, ועכשיו יש קרחות. אצל עומר ההתקרחויות לא כ"כ נוראיות כי ממילא יש לו שיער בהיר וקצר והראש שלו שקוף, אז כמעט לא רואים את השיער, אבל אצל יובל... אני בוכה על כל שערה שנושרת. העגלה הפכה להיות הדבר הכי פחות אטרקטיבי בבית. מישהי פעם נתקלה בזה? הם ממש שונאים לצאת לטיול! גם אם הם נרדמים בעגלה, הם מתעוררים באמצע הטיול ומתחילים לקטר ולבכות. חשבתי שהם משתעממים, אז הוספתי קשת צעצועים לעגלה. זה מועיל בדיוק לדקה, ואז הם מקטרים שוב. מייד כשמגיעים הביתה, הם נרגעים ומחייכים באושר. ממש אוהבי בית. זהו מצבינו בינתיים. אני נהנית נורא, ולקחתי עוד כמה חודשי חופש מהלימודים כדי להישאר איתם בבית. מיכל
אז אנחנו כבר כמעט בני שלושה חודשים. הילדים כאלה מתוקים. ממש לאכול אותם. עדיין לא ממש מרימים את הראש כמו שצריך. אני משתדלת לעודד אותם, אבל די מזייפת, כי הם שונאים שאני משאירה אותם על הבטן, אפילו אם אני יושבת לידם עם הצעצועים. בשקט בשקט אומר שבשני הלילות האחרונים שניהם ישנו לילה שלם (7-8 שעות). בכמה הימים שעברו הם התעוררו לפחות פעם, ולפעמים גם פעמיים בלילה. קראתי שלפני כל התקדמות יש נפילה. אולי עברנו את הנפילה והם יתחילו לישון לילות שלמים? הלוואי. ליובל נושר השיער. זה כ"כ נורא. היה לו המון שיער ארוך ושחור, ועכשיו יש קרחות. אצל עומר ההתקרחויות לא כ"כ נוראיות כי ממילא יש לו שיער בהיר וקצר והראש שלו שקוף, אז כמעט לא רואים את השיער, אבל אצל יובל... אני בוכה על כל שערה שנושרת. העגלה הפכה להיות הדבר הכי פחות אטרקטיבי בבית. מישהי פעם נתקלה בזה? הם ממש שונאים לצאת לטיול! גם אם הם נרדמים בעגלה, הם מתעוררים באמצע הטיול ומתחילים לקטר ולבכות. חשבתי שהם משתעממים, אז הוספתי קשת צעצועים לעגלה. זה מועיל בדיוק לדקה, ואז הם מקטרים שוב. מייד כשמגיעים הביתה, הם נרגעים ומחייכים באושר. ממש אוהבי בית. זהו מצבינו בינתיים. אני נהנית נורא, ולקחתי עוד כמה חודשי חופש מהלימודים כדי להישאר איתם בבית. מיכל