סימנים לתחילת הנסיגה
קודם כל אני רוצה להעיר שעצם השאלה מי הולכת להיות האימפריה המובילה של העולם ב-2100 מגרה את העונים על הסקר לומר שזו לא תהיה אמריקה. אם להמחיש את זה בצורה גרפית, זה כמו לתת לילדים (אנשים) מבחן אנסין עם ספייסים לתשובות ולציין שאסור להשתמש באותה מילה פעמיים. לא שזה לא בסדר. להפך. אני בעד
. אני רק אומר שזו הסיבה לכך שאמריקה לא מככבת. מה לעשות אנשים נולדים עם מודעות. זו הברכה וזו הצרה בקיום האנושי. על אותו משקל אני יכול גם להתייחס לשאלה עצמה: אמריקה חיה כבר יותר מחצי מאה, ואולי קרוב למאה שנה, עם המודעות שהיא אימפריה. רואים את המודעות הזו בכל דבר בתרבות האמריקנית, המודעות לגודל והמודעות למודעות. סרטים כמו רקוויאם לחלום, המציגים את הקצב המהיר של החיים והמחשבה באמריקה, הם סרטים שמעבירים תחושה שישנה באמריקה, שהלוואי שהיה אפשר לעצור את הקרוסלה אבל אי אפשר. להיות האימפריה של העולם זה חתיכת נטל. You can only carry it so much. התחושה הזו של הקרוסלה התחילה לקבל ביטוי רציני בתרבות האמריקנית בשנות השישים, לדעתי. תרבות הפרחים והאהבה החופשית, הניסיון לברוח אל הטבע והחופש - דברים שהם לא רלוונטיים לאורך זמן לאומה שהיא אימפריה. היכן אני רואה את הירידה בהיבט הפוליטי-בינלאומי? אמריקה היום מבודדת למדי, אין לה כמעט ידידים שהיא יכולה לסמוך עליהם (ישראל ובריטניה כרגע). השנאה לאמריקה נפוצה מאוד בעולם, מה שלא היה לפני מלה"ע ה-2. יש מדינות שלמות שקיומן מושתת עליה. איך בדיוק תבוא הירידה? נראה שעכשיו, בראשית שנות ה-2000, אמריקה מנסה לסבך את עצמה במלחמה ממושכת באיזור גדול, ששוכנים בו כמה גורמים עוינים לה (ושהיא עוינת להם). אם ההגדרה של ציר הרשע היא מחייבת עבור בוש ועבור מי שייבחר אחריו (ויש הצדקה לראות אותה כמחייבת מאחר והפיקוד המרכזי של הצבא האמריקני נמצא היום, שימו לב, במזרח התיכון ולא באמריקה - צעד מהפכני) - אז אמריקה עשויה להסתבך במלחמות ממושכות עם אירן, פקיסטן (אומה של 140 מיליון, צבא מהגדולים בעולם) וצפון קוריאה (הצבא החמישי בגודלו). מלחמה כזו יכולה להחליש מאוד את אמריקה ולהתיש אותה כלכלית, לעשות לה מה שעשו שתי מלחמות העולם לאירופה. אינני מבין הרבה בכלכלה, אבל ידוע לי שהמערב עדיין לא התאושש למעשה מהמשבר של 73'. המשבר האחרון של ההיי טק עדיין לא נפתר, ולא נמצאו תחליפים שישמשו את המשק בצורה רחבה בינתיים. אבל בכל זאת אמריקה נבדלת מאירופה מבחינת יכולת התגובה התרבותית שלה. אני מתכוון למה שאמר שמעון פרס בעיקום אף "אמריקה משחימה". האמירה הזו רק מראה כמה שפרס מושפע מחבריו בשבדיה. ההיפ הופ שולט באמריקה, רוב הסיטקומים על משפחות מציגים משפחות שחורות כמשפחה האמריקנית, וגם מקומם של ההיספנים והגל הלטיני בכלל אינו נפקד. זה שינוי כביר, שהתחולל באמריקה ב-70-50 השנים האחרונות. הג'אז נהיה פופולרי בשנות ה-30, הג'אז הקובני ומוזיקה לטינית החלו לקבל במה בשנות ה-50. היום ג'ניפר לופז היא המלכה הראוותנית של אמריקה. השינוי הזה הוא שיגונן במידה רבה על היבשת האמריקנית, בזמן שהצבא יסתבך יותר ויותר באסיה המרכזית.