עדכונים ותגובות --->

mykal

New member
מותר לחלוק עלי, תמיד,

בדיוק בשביל זה קיים הפורום.

בלי קשר לאיצו תרצה ותתרצה--זה לא פוסל את כל השאר.
הוא בריחוק ממנה,
הוא שוקל לעבור לגור עוד יותר רחוק.
והוא חושב על טיפול חיזוק לעצמו.
עד כאן אני בהחלט איתו וחושבת שזו הדרך.

לגבי ההצעה שלך לניתוק--מצטערת אני בהחלט נגד.
ניתוק אומר ויתור על הכל, גם משפחתו המורחבת. זה בכ"ז הבסיס של מה שהוא קשור אליו.
אני מנסיון יודעת שיהיו בריתות,בר מצוות, ארועי חתונה ועוד.
לא נוח ולא רוצים משפחה אישית ממודרת ונעדרת.
מותר להפגש מבלי להפגע. וכן יש דרכים לקורקטיות,
זה לוקח זמן להרגיל ולחנך. וכן יש מחיר, וההחלטה והאמירה וההצעה של כולם על ניתוק,
היא נוחה ברגע הכעס, ולא לאורך החיים.
במיוחד שהוא אומר--שאלה מחוזות ילדותו--שלא היו רעים לו.
קורים דברים--וצריך גם לבנות גשרים.
אם יקבל את החיזוק לעצמאות וריחוק' מצד אחד ובלי ההרעלה' המאסיבית ,
יתבגר ומשפחתו שהקים תהיה בסיס טוב,
יוכל להתגבר גם על אמא אובססיבית ולטעמי 'חולה' שחיפו על מחלתה.
(טעות שעושים בהרבה משפחות).

אבל זו אני--ואני מקוה שימצא מה נכון לו.
 
רב הנשים

לא יסכימו להיות חלק מקשר שבו טוחנים לבעלים שלהם את המוח כמה הן רעות,גרועות ושצריך לזרוק אותן.
לא ברור לי איך את יכולה במודע להמליץ לו להישאר בקשר עם אמא שאי אפשר לדבר איתה בהגיון ושכל הזמן אומרת לו כמה הוא צריך להתגרש.
 

mykal

New member
נראה לי שיש מרחק גדול

בין להשאר בקשר , בשם כולל בלי להגדיר איזה.
כשאני בהחלט הגדרתי--לא טלפונים יומיומיים, לא מפגש שבועי או דו שבועי,
אבל כן בארועים, ואז לא מוכרחים לשבת יחד, אבל אומרים שלום ומזל טוב. ושואלים שתי אלות נימוס.

לבין ההמלצה ה'סוחפת' לנתק
שזה אומר, שגם כשנפגשים בארועים--מתעלמים.
שזו הרגשה 'מגעילה' בלשון המעטה. (הייתי שם ועודני, ואני יודעת כמה זה נורא)

המינון ומה היא כן תוכל לומר מבלי ש'יסתום' לה--זו בחירה שלו,
שאם יתחזק, ויהיה בטוח במקומו --לא יאפשר. אגב בשבילו יותר מבשביל אשתו.

מלבד זה שנתק כמו שהומלץ לו, זה לותר גם על דודים ואחים.--למה זה נכון?
למה זה טוב?
הכאן ועכשיו כמה שהוא גרוע, יגרום לעוד יותר ניכור ושנאה.
אני לא שם. ונראה לי שכבר כתבתי על כך הרבה.
ואת יודעת--זו היתה הבחירה שלי--וההחלטה שלי, והמעשה שלי,
ואני עדין חושבת שטעיתי.
הייתי צריכה לנהוג אחרת. היום זו עובדה שלא ניתנת לשינוי.
 
אבל אף אחד לא אמר לו

לא להגיד לה שלום כשנתקלים בה ולשאול לשלומה. אני אפילו אמרתי לו להמשיך להתעניין אצל הקרובים ולהגיד לה שאם יש משהו דחוף שתפנה אליו.
יחד עם זאת אי אפשר לקרוא לזה לשמור על קשר. אפשר להגיד שהוא לא מחרים אותה. אבל אם הוא לא מתקשר אליה מיוזמתו, לא מקבל שיחות חולין שלה, ולא מבקר זה לא נקרא "לשמור על קשר"

לגבי הדודים- אם הם מרעילים אותו נגד אשתו כמו האם, בהחלט צריך לנתק גם איתם.
למה זה טוב? נו באמת.
את באמת מעודדת מישהו להישאר בקשר עם האנשים שכבר תקופה ארוכה עושים הכל כדי שיפרד מאם ביתו?
 

mykal

New member
נראה לי, שאנחנו מגדירות שונה

את המינוחים של קשר ונתק.
ואולי הדבר המרכזי שבענין הוא 'האיך'
האם התרחקות סתמית של לא מדברים בטלפון,
וגרים רחוק--זה נתק, בעיני לא--ואת רואה בכך כן נתק..
בעיני זה ריחוק. שהוא מתבקש. לטובת כולם.

וניתוק בא עם הכרזה וגם בלי שלום בכל פגישה.
לכן יתכן מאוד שאנחנו מתכונות לאותו דבר ומשתמשות באותם מינוחים לצורה אחרת.

ועוד משהו--הוא כתב מפורש, שהדודים מושפעים מאימו,
(כבר כתבתי, שנראה שיש הסתרה על מחלת אימו ואופיה הנגזר ממנו,
אולי בגלל זה גם האב מורחק גם מילדיו, מה שברוב מקרי גרושין זה לא כך)
והעובדה שהוא יבנה עצמאות משפחתית הם יפסיקו עם הדיבטר הזה,
כשיראו שהוא מסתדר מעולה בעצמו.
ולהם הוא יוכל לומר, סליחה, לא מדברים על זה.
לא חושבת שצריך לקרע את כל החיים הקודמים, על אי נוחות בתחום ספציפי--שהוא מודע לו ויכול לבלום אותו.
 
התרחקות במקרה הזה

בכל מקרה היא לא סתמית. אבל כן, אני רואה הבדל בין נתק לבין חרם. - הגדרת המושגים על ידי.
מבחינתי נתק זה לא להתקשר אליה, לא לבקר אצלה, לא לדבר איתה, אלא אם כן קורה משהו. זה לא סותר את זה שאפשר להנהן לעברה ולהגיד לה שלום כשנפגשים באירועים. אני מאמינה שזה לא יקרה אגב. כי אם היא תבין שיש שיח כשיש עוד אנשים באיזור היא פשוט תנצל את זה לעלהום משפחתי בזמנים האלו - מה שיהרוס לבעלי השמחה וכמובן, לזוג המדובר.
ואני כן חושבת שאם צריך לעשות חרם אז צריך לעשות חרם.
כי אין סיכוי שיהיה מקובל עלי שבמשך שנים אמא שלו משכנעת אותו לזרוק את אשתו וזה בסדר כי היא אמא שלו (או כי יש לך נסיון רע עם חרמות ולכן את חוששת לעוץ כזו עיצה)

מסכימה מאוד עם הפסקה האחרונה שלך.
אב שעזב כשהילדים היו יחסית בוגרים ו2 הצדדים לא שמרו על קשר (שכבר לא כולל את האם בכלל) בהחלט לא רגיל.

אני באמת חושבת שאת צריכה לעצור רגע ולחשוב אולי את מציעה לו להשיאר איתה בקשר בגלל נסיון רע ולא בגלל שזה מה שטוב בשבילו בסיטואציה הזו.
 

mykal

New member
כל אחת מאיתנו

אומרת את דבריה, מתוך הנסיון שלה,
וגם הגיון סתמי שמלוה אותנו.
אני נגד חרם (משתמשת בגדרה שבחרת , וזה בסדר) נכון שמהנסיון שלי,
אני בכלל לא חושבת שהאם שם מתנהגת בסדר, ולא רק לא בסדר, אלא גרוע.
אמא שלא מתחשבת ברצון של הבן שלה,
שמוכנה לאמלל את אשתו, ואת נכדתה. (או שלא מבינה שגם ילדיה סובלים בלי אב)
פותח השרשור בהחלט היה הגבר בבית מגיל די צעיר, אבל היא מנסה 'לחנוק' אותו ואת חייו.
כך שאני בהחלט חושבת שהקשר איתה גרוע ולא טוב--הצעתי לו להתרחק.

כן לא הצעתי לו להחרים--נכון שמהנסיון שלי. כי הבנתי שיש סיטואציות שהחרם הזה פוגע בהמשך החיים.
וגם בגלל דברים שהוא כתב. לפעמים כשמבינים שצריך ריחוק, קל יותר מאשר כשמחרימים --שזו טריקת דלת.

ואומר עוד משהו--תראי כמה את מוכנה לספוג כדי לא להחרים ערוץ,
של הילדה שלך, כשאת נפגעת לא מעט. ואת גם לא תשמחי אם היא תגדל ותחרים,
אולי תשמחי אם יבוא ריחוק.
להיות אסיר של מצב (גם אם בחרתי בו, גם אם הוא מוצדק) עדין זה כלא.
כן, שילמתי מחיר לא פשוט על ההחלטות שלי.--זו האמת הכואבת.
למרות שאני בטוחה שצדקתי בהחלטה.
ואת אפילו הגדלת ואמרת, שאם לא היה קורה אז, היה קורה מצידה בזמן אחר.
מקבלת--בל התחושות שלי הן האמת של החיים שלי--הרצון ל'סדר' מחדש--לא יצליח לעולם.

הבחור השואל, רגיש כלפי אשתו, מודע 'לסכנות'
רוצה לבחור איך נכון. ואני חושבת שהוא קרא, ולמד ויבחר מה שהכי יסתדר לאישיות שלו וליכולות שלו.
והוא האחרון שירצה לותר על אשתו, ובטח שלא ירצה שאשתו תותר עליו.
אז סוף מעשה במחשבה תחילה.
 
אשאל אותך כך

הוא מספר שנעשה לאחרונה תהליך התרחקות הדרגתי, וכבר אין את הארוחות שישי, ושלאט לאט הם עברו למפגשים באירועים
בלבד וגם שיחות הטלפון ירדו.
יחד עם זאת הוא מציין שאין שינוי. נכון, הוא מן הסתם שומע ממנה פחות בנושא, אבל כשהוא שומע, זה על זה.
בנוסף, ההתרחקות הזו גרמה לכך שהיא דואגת שאנשים אחרים שחשובים לו יציקו לו על כך. ז"א, אפילו ההתרחקות היחסית שהצאת (וגם אני בעבר) לא באמת עוזרת.

ולכן השאלה: מה את מציעה תוך ראית הנישואים שלו והבת שלו כקשר החשוב והמשמעותי בחיו כרגע -
1. האם הוא צריך להמשיך להישאר באוירה שמתחילה לחדור אליו שהוא צריך להיפרד מאשתו, תוך סיכון שבסוף הוא יעזוב אותה (שלא נדבר על זה שהיא תעזוב אותו ברגע שהיא תבין מה המציאות או תגדל עמוד שדרה)

2. הוא צריך ליצור הרבה מעבר לריחוק יחסי ופשוט לחיות תוך התחייבות לאשתו - שזה אומר לא לנהל כל דיון בנושא שלה ושלהם כזוג. דבר שהוא לא מסוגל לו (לפי ההצעות שלנו בעבר,לקום וללכת,לטרוק את הטלפון) ולי נראה שזה בגלל שהוא ממש אוהב את השיחות האלו, שהוא המרכז, וכולם רודפים אחריו, והוא מתיסר והופך בדבר שוב ושוב ושוב.


אני חושבת שההבדל בינך לבינו הוא קודם כל האדם שבו פוגעים. בבן שלך או בבן הזוג של הבן שלך.
שנית, אמא שלו משכנעת אותו להתגרש ולוותר על הבת שלו ועל אשתו. במקרה שלך ככל שידוע לך חמותך לא חופרת לבעלך תעזוב אותה תעזוב אותה תעזוב אותה כשיש לך תינוקות בבית.

וכן, אני נשארת בדעתי שבמקרה שלך זה היה בלתי נמנע כי חמותך חיפשה את זה.
במקרה שלו אני מאוד מקוה שאמא שלו, אם באמת יהיה ניתוק, תבין שהיא צריכה לשתוק. לשנות כיון מחשבה היא לא תשנה אבל לפחות שתשתוק.

ולא, אני לא חושבת שהבחור ששואל רגיש כלפי אשתו. אני מסכימה עם מה שכתבה לו אסתי בנושא הזה. הוא לא מספיק רגיש אחרת המצב הזה לא היה נמשך מעל 3 שנים. (כשאבא שלי ניהל איתי שיחות שנסובו רק סביב להפרד מבן זוגי, לא להתחתן איתו, לא להביא איתו ילדים, הוא מודר. אם אני נשואה אני לא אתגרש רק כי אבא שלי מאמין שזה הדבר הנכון, אלא כי *אני* מאמינה בזה)
אני גם לא מסכימה עם המשפט שהוא האחרון שירצה לותר על אשתו. וזה כי הוא כתב שהדברים מחלחלים לתוכו, שהוא שוקל אותם, שהוא במצב רוח עגום בגללם (ניסוח שלי) ושמתפתחות מריבות איתה על הרקע של הדברים האלו.
 

mykal

New member
אשתדל לענות לפי סדר כתיבתך,

שאלת מה אני מציעה, ובכן--
1)הדבר הראשון, ללכת לקאוצר או אי מי שיחזק אותו ויתאים לו תגובות נכונות,
מול כל סוג מבני החמולה שלהם.
2)שיעבור דירה ויגור רחוק מהם.
מי שירצה לראות אותו/אותם, יצטרך לעמוד בדרישות שהוא יציב.
בדבור אליו/איתו/ועל אשתו.
3)ישקיע את כל כולו במשפחה שהוא מקים, באהבה, בשמחה וביחס יפה לאשתו ביתו וכל מי שיולד לו.
4)ישמור על קשר עם אחיו אחותו בהם השקיע וטיפל ודאג,
וימנע מהם אפשרות להיות 'מכונית הסיפורים על אמא וממנה',
5)יבוא לארועים, יתנהג בנימוס גם כלפי אימו, ויזוז ממנה אם תתחיל ולו ברמז
לחפור עליו ועל אשתו.

לא צריך הכרזות, לא טריקות דלת, לא חרמות.
אלה דברים שמנפחים את האנטי ולא באמת עוזרים,
ויותר מזה--הוא בעצמו יתיסר מהמהלך, שישבור אותו.

דבר נוסף שכתבת, הוא אוהב את השיחות האלה?
לא בעיני, הן העיקו עליו, הפריעו את מנוחתו, ולכן כתב את הדברים כדי להתיעץ כאן.
הוא ביושר הודה שהם מחלחלים--אחרים לא מודים בכך, ואני רואה דוקא כנות והמון אומץ בהודאה הזו.
ויכולת תודעתית משמעותית--שזה מפריע לו ולמהלך חייו וחייהם.

אני לא מסכימה עם דברי אסתי שהוא לא רגיש כלפי אשתו,
הוא כן, ולכן גם לא שיתף אותה בכל האנטי נגדה. 'חסך' ממנה.
הוא יודע ששם מקום השפיות שלו.

אני מעריכה מאוד את היכולת שלו--לשרוד בתוך בית מעורער שמחפים על הבעיתיות שבו.
מסכנה אמא שלו--החולה, וחולה אנוש, בשליטה, ברוע, בלראות רק את עצמה, ועוד,
וכל 'המשפחה הטובה' שלא טיפלה בה, רגע לפני שהפכה למפלצת.
ולפני שתכה בעוד ילדיה.

ולגבי--אני בהחלט בטוחה והיו לכך סימנים,
שהיתה הסתה נגדי, בשיחות עם בעלי, ולא רק נגדי,
גם נגד ילדי--ולאחרונה אחותו הקטנה 'פתחה' פה על הבנות שלי (הן רק שלי)
והוא 'הגיב' להן, רק שאנחנו נשים דעתניות, ומודעות,
והבנות שלי--הגיבו לו בתקיפות על אחותו. שחבל"ז,
אני לא עניתי--לעיתים הגבתי בלעג משפטים שלא יכלו להתפתח לכלל ריב.
(אתן טענתן שזו חולשה--ואני חושבת שזה מעמדה מאוד בטוחה וחזקה)
זה גם לא משנה--עכשיו הכל משתנה--ואני מגיבה בחריפות רבה.
לסיכום--כן, זה חרם, שנאה וכעס כלפי צד אחד-לא תורם לחיי נישואין.
שוב אומרת--אם היהלי אז, השכל והנסיון של היום--הייתי עושה דברים אחרת.
 
ההצעות שלך מתנגשות

מגורים רחוקים או קרובים לא משנים אלא אם כן האמא מתנחלת אצלם בגלל הקרבה-מה שלא קורה. אם עפ המלצה שלך הוא אמור להמשיך להגיע לכל אירוע, שלדבריו מתרחש אחת לשבועיים, אין קשר אם הוא גר בעפולה והם בבאר שבע. עדין הוא יפגוש אותם באירועים כמו היום.
אין לו את הכח לסעיף 3+4 כפי שהוא הוכיח בהווה. לגבי סעיף 1, אני לא חושבת שהוא הטיפוס שיתן למטפל לחדור ובאמת לעשות שינוי (כי שוב, אני לא חושבת שהוא רוצה שינוי)
אני מסכימה עם סעיף 5 שלך, שהוא כאמור מה שאני מציעה.

אני חושבת שהוא לא שיתף את אשתו, מלבד אי הרצון לפגוע בה, כי הוא לא צריך סצנות גם מהכיון שם. אם הוא היה רגיש לאשתו הוא לא היה מחכה 3 שנים של השפלות שלה מבלי לעצור את זה.

כל עוד בעלך לא השתתף בנתק שלך ושל אמא שלו כי לא רצה להכנס באמצע הסכמתי עם הדרך. אם היו שם נסיונות להפריד בינכם והוא המשיך לשתוק זה הרבה מעבר לסתם חולשה. ואני לא היתי מקבלת התנהגות כזו. יתרה מכך, לא היתי מקבלת התנהגות שבה משפילים ילדים שלי ואבא שלהם שותק. גם כילדה, לא היתי מוכנה לקבל התנהגות כזו.
ראי את ההתנהגות של גיסתך לפני כשבוע כשהזמינה אותך לאירוע במרכז וחצי כעסה למה את לא יכולה באבל, להגיע למרחק ולשמוח איתם - זה לא בא משום מקום. זה החינוך שקבלה מאמא שלה. ולכן אני לא חושבת שהית יכולה לשנות משהו. את והרגשות שלך, לא נספרים מבחינתם. כן, הית יכולה להתעלם. יש אנשים שמסוגלים לספוג. אני אישית מאוד מתקשה להבין אותם, אבל ברור שהם ישנם.
 

mykal

New member
רועים, הם לא מפגשים

דו שבועיים או חודשיים.
ארועים הם בד"כ ימים בהם יש התכנסות לרגל ארוע, בר מצוה, חתונה, יום הולדת וכו'.
ממילא לפעם בשבועיים כבר מידרו אותם.
לגור קרוב או רחוק, משנה מאוד, כי ההרגשה של נוחכ נפקד,
היא תסכול והרגשה לא נעימה בעליל.

3 שנים, כי מי שה'בית' היה על ה'כב' שלו.
ומי שהיה אחראי כלפי המשפחה, משאיר קשר ומחויבות.
הוא גם כתב--שבעיקרון, הוא קיוה שכשתראה שזו עובדה--תשלים עם הענין ותפסיק.
יש תמיד איזו תקוה--שיהיה טוב ויסתדר, וכך חלף זמן.

לכן, לא סתרתי את עצמי--אלא רואה סצנריום שונה לתפקוד.

לגבי בעלי, אנה אח"כ, פשוט הגיעו אורחים.
 
מסכימה עם ההגדרה שלך.הוא לא.

גם אני חשבתי שבאירוע הוא מתכוון לאירוע כמו חתונה, ברית, בר מצווה. מסתבר שלא. הוא טוען שכל שבועיים שלושה הם נפגשים באירוע.

כמובן שיש תקוה שזה יפסק, אבל 3 שנים הם זמן מאוד ארוך כדי לראות שזה לא נפסק. מה עוד שצימצום המפגשים והקשר איתה קרה בחודשים האחרונים. במשך כשנתיים לפחות הוא לא צמצם שום דבר ובאופן קבוע (יומיומי בשיחות טלפון) ובמפגשים שבועיים היא טפטפה לו רעל. תקראי את ההודעות הקודמות שלו.

כשנוח לך. אפשרי כמובן גם במסר.

אני לא מבקרת אותך חלילה, אני פשוט לא מצליחה לתפוס את זה.האופי שלי יותר לוחמני.
 

mykal

New member
כשנוח לי?

הנה עכשיו כולם הלכו, שקט מספיק כדי להיות בפורום.

היתה נגדי הסתה, וזה בא לידי ביטוי, במציטוטי משפטים,בסוג של התנהגויות--ניואנסים,
שאני הרגשתי בהם. או תגובות למשפטים שאני אמרתי סתם , ונתפסו למשמעות 'נסתרת' שלא היתה.
זה גרם לי ללעוג, ו'להראות' הקטנה' והקנטה, זה לא הפריע לי ברמת 'ההסתה'.
נגרם לי עלבון, בענין מהותי אחד--בכל מקום שאלו הגעתי הייתי מקובלת.
ואהודה, אני בן אדם נוח, ולא רבתי עם אף אחד אף פעם.(סליחה עם זה נשמע גאותני, זה לא זה רק כדי להסביר)
המקום היחיד בעולם, בו נתנו לי להרגיש--מיותרת, לא נחשבת,
מנוצלת, זה היה בית חמי וחמותי, שלקחו לצד שלהם, את בנותיהם.
זה כאב גדול, כשהילדים קטנים ואין להם פרספקטיבה וידע, קשה להסביר.
עמדתי בכל זה, הרגעתי את הבית, אני כן ידעתי שלא ארד לרמה הזו.
ולא נתתי לזה להפריע לי ולבית שבנינו--אפילו התבטאתי פעם--
"לא אספק לאמא שלך את התענוג שאתגרש ממך", וזו הפכה להיות בדיחה משותפת.
הרבה תלוי איך מגיבים--לא רבתי--ולא ויתרתי על מעמדי, על השגי האישיים,
על תפקידי המגוונים.
והיום היא כ"כ עלובת נפש, שזה רק הוכיח את עצמו.
ואם הוא בתוכו לחם במשפטי הסתה--זה שלו, איש גדול, היה צריך להחליט,
עובדה במה בחר.
 
גאוותנות

היא תכונה שלא יאשימו אותך בה. וכשאדם יודע להתבונן על עצמו ולתאר את עצמו זו מעלה. מה עוד שאת מתארת את עצמך בדיוק כפי שאת נתפסת מהצד. אישה שמחפשת להתרחק ככל האפשר מריבים והתנגחויות. זו אחת הסיבות שברור לי למה נושא הנתק עם חמותך כל-כך מטריד אותך ,בעוד שאחרת אולי היתה פשוט מניחה את זה בצד וממשיכה הלאה.

אני חושבת שבעלך כמוך באופי. לכן לא ילחם בהם וגם לא יעזוב אותך, אבל מצד שני גם לא יגן על כבודך. וכמו שכתבתי לא פעם ולא פעמים, לי מציק במיוחד שהוא לא מגן על כבוד ילדיכם.
 

mykal

New member
לגבי הפיסקה השניה,

נראה לי שברבות השנים נעשינו יותר דומים.
כן יש ביניננו תכונות משותפות.

ולענין כבוד ילדינו--אומר כמה דברים.
1)הוא מגן על ילדינו מאוד, מול משפחתו גם אם כועס--שותק, ומחליק.
2)הוא אבא נפלא ואכפתי וגם הילדים מרגישים ויודעים זאת,
לגבי שפחתו--לא מתעמתים מולו, השיח הוא איתי--ולמדנו לחיות כך--בנחת.
3)כשדברים נעשים 'קשים' במיוחד--הם אומרים לו קצר ולענין ודי חד.
הוא שומע--ולא מעיר על האמירות. ונגמר.

יש בחיים מצבים מורכבים--לומדים לחיות איתם.
לפעמים מה שנראה ויתור--הוא הרבה כח. וכן בחירות למכלול הנושאים שנפגשים בהם במהלך החיים.
 

TalTal1983

New member
תגובה --->

האמת שאחרי שנפרדתי יפה מהפורום, לא חזרתי אליו והופתעתי לגלות את הדיון הזה.
מאחר ומדובר (גם) בענייני, אשמח גם להרחיב.

1. בראש ובראשונה - בחרתי במשפחתי שלי ולא בשום משפחה אחרת. מדובר בהחלטה חד-משמעית ושאינה משתמעת לשני פנים.
2. @רחליקה הקטנה - בהחלט השינוי צריך להיעשות ברמה הרגשית. בתקופה האחרונה, אני הופך פחות ופחות רגיש ליחס (או לחוסר היחס) מכיוון משפחתי. פשוט פחות אכפת לי.
3. @mykal - תודה. אימי לא תתרצה. לדעתי, כל הסיפור רק גורם לה להרגשת חיות ושליחות. עם הזמן הבנתי שאמא שלי מגדירה את עצמה דרכנו, הילדים. לכן, העובדה שאחד הילדים (הראשון) אינו לצידה יותר, גורם לה לתחושות הקשות ("נחטף", "נלקח ממני"...), אשר התחילו את הסיפור מלכתחילה. אני בהחלט חושב שבניית "גשר" הוא הפתרון. רק השאלה מה מחכה מהצד השני של הגשר? זרי פרחים או רובים?...
4. @BlueDevil - למרות המסקנה שדברים לא ישתנו, אינני חושב שגישה של נתק מוחלט תשרת את המטרה. פשוט כי נתק מוחלט עשוי דווקא ליצור "תגובת נגד" בדמות הצקות נוספות ומעבר לכך, יש כאן שאלה של איזה חינוך אני מעוניין לתת לילדיי? עם כל הקושי, אינני רוצה לילדיי (כרגע אחת, אבל מי יודע..) יחיו עם חצי משפחה (חוויתי זאת בעצמי). "הודעות" והצהרות כאלו ואחרות לא ישרתו את המטרה שלי - אני מתמודד כאן עם גישה שאומרת: "הבחור מסכן, אם הוא אומר דברים שאינם מקובלים עלינו כנראה הוא "מושפע" ולכן אנחנו עוד יותר צריכים "לעזור" לו".

לסיכום - בחודשיים האחרונים החלה התרחקות מוצהרת שלי, בעיקר מאימי וגם מן המשפחה המורחבת.
ההתרחקות באה לידי ביטוי באי-השתתפות באירועים משפחתייים (גם לא מזמינים) ומיעוט שיחות טלפון. גם שיש שיחות טלפון, הן מאוד אינפורמטיביות.
אני יודע שלצערי הפכתי להיות מוקד שלילי ושההתרחקות רק "משרתת" לכאורה את המטרה לשמה מנסים להפריד ביני לבין אשתי.

בנימה יותר רגשית - זה נושא קשה וקשה מאוד. בתור אדם שעמד (רגשית ונפשית) במצבים לא פשוטים (כילד-הורה מגיל מאוד צעיר; על רקע פרידה מאוד מאוד לא פשוטה של ההורים), ציפיתי שאקים משפחה ואוכל להתחיל לחיות חיים שלוים ונוחים עם אישה תומכת וטובה (למרות שזה נשמע שוביניסטי, זו לא הכוונה).
צר לי מאוד על המצב, אבל כנראה החיים מורכבים ממה שחשבתי שהם.

שוב, תודה על ההקשבה וההשתתפות.
 
נק' למחשבה

אתה חושב שזה טוב להשאיר את הילדים שלך בסביבה שבה אומרים להם אבא עשה טעות שהתחתן עם אמא. אמא שלכם היא מזל רע. אבא צריך לעזוב את אמא ועוד ועוד
רק בשביל שלא יגדלו עם חצי משפחה?
בחירה מוזרה...
שאל את עלה לא נידף מה דעתה על בחירה כזו.
 
תקשורת בין זוגות

מהדברים שכתבת עולה שאתה מנהל כל כך הרבה דיונים עם הרבה אנשים שונים על היחסים בין אימך לבין אשתך ועל הבעיות של אימך ושל המשפחה המורחבת עם אשתך ועל הבעיות שלך ביחסים שלך עם אשתך (למשל, היחס שלך לחלוקת הנטל) והגורם היחיד שאתה לא מדבר איתו על כל המצב הזה הוא האדם הכי חשוב לעניין - אשתך.

מהדברים שכתבת עולה שאולי הבעיה היא עמוקה יותר מאשר ההתנהלות שלך מול המשפחה שלך. אתה לא רואה את אשתך בתור שותפה לחיים, בתור פרטנרית, בתור בת זוג שווה. האינטואיציה שלי, מקריאת הדברים שלך היא, שדווקא עם אשתך יש לך קצר בתקשורת. יכול להיות שאני טועה, אבל העובדה שמתרחשים כלכך הרבה דברים ולמעשה אשתך לא מודעת אליהם (או מודעת אבל בוחרת שלא לדבר איתך על זה) ואתה בוחר "לגונן" עליה ומסתיר ממנה פרטים מהותיים בקשר ליחסים שלך עם המשפחה שלך - היא בעיני בעייתית מאד.

בזוגיות אמורים להיות פתוחים אחד עם השני. הבסיס לזוגיות טובה היא היכולת של בני הזוג לדבר ביניהם - באופן ישיר, לא ברמזים. אשתך יודעת שמשהו קורה אבל לא מדברת איתך על זה. יש לה ניחושים מושכלים על מה שקורה ואינטואיציות - אבל היא לא יודעת כמה הבעיה עמוקה! אתה בוחר לגונן עליה אבל אתה בעצם מעמיק את התהום ביניכם. יכול להיות שיום אחד אשתך תגלה את כל הפרטים שאתה מסתיר ממנה ואז תצטרך להתמודד עם הפגיעה באמון שלה בך. בעיני, בזוגיות צריך להיות בגישה של "הכל פתוח". בן זוג צריך להיות שווה לך ולא "ילד קטן" שמגוננים עליו.
 

TalTal1983

New member
תודה

תודה על התגובה.

העובדה שלא שיתפתי את אשתי במכלול הדברים הוא פשוט מתוך רצון לגונן עליה ולחסוך ממה את מה שאני עובר. כמו כן, אמרתי את זה קודם איפשהו, חשבתי לתומי שמדובר באפיזודה חולפת על רקע קושי הסתגלותי לקבל מבנה חדש במשפחה (צריך לזכור שאשתי ומשפחתי לא מכירים מאתמול אלא למעלה מ-10 שנים).
אציין כי אנחנו מדברים על זה כבר לא מעט זמן. הנקודה שלא שיתפתי אותה היא כל נושא המיסטיות והאמונה באלוהים-יודע-מה כדי למצוא תירוצים למה לא טוב לי ובנוגע לעומק המשבר (לדעתי).

עניין חלוקת הנטל הוא נושא שכמובן עלה בשיחות ביננו לא פעם והוא לא עלה כאן בהקשר של התייעצות אלא כדוגמה/התלבטות לכך שלפעמים לא הכל שחור-לבן. אמי ומשפחתי לוקחים דבר שמבחינתי הוא לא קריטי והופכים אותו לדבר מהותי (בעניין חלוקת הנטל, ככלל לא אכפת לי לעשות קצת יותר או לפעמים הרבה יותר; אבל מהכיוון השני קוראים לזה "ניצול").
כמו כן, זו היתה דוגמה לשימוש בסדקים בינינו כדי להרחיב אותם וליצור משבר.

בתקופה האחרונה, החלטתי שדי - התחלתי לערב את אשתי בכל נוגע ליחס של המשפחה באופן ברור, לשים דברים על השולחן ולראות מה לעשות.
אשתי אמרה שהיא מוכנה לעשות כל דבר (בגבולות הכבוד וההיגיון וכו') בכדי לשפר את המצב.

ובאמת - יש כאן נקודה - כיצד אנחנו (כזוג/משפחה) פונים למשפחתי ובאמת מנסים ליישר את ההדורים.
לצערי, העובדה שמשפחתי נסמכת על אמונות וכו' מקשה מאוד על האפשרות לבצע "סולחה".

מורכב.
 
אתחיל מהסוף

ממה שכתבת על אימך, נראה לי שלנסות ולהפנות אותה לטיפול לא יהיה אפקטיבי. אימך מרוצה מהמצב, היא לא רואה איך עליה להשתנות ולא מעוניינת להשתנות. במובן זה, אני לא רואה איך טיפול או ייעוץ יכול לסייע לה. בדרך כלל, אדם לא יכול לקבל עזרה אם הוא רוצה להישאר באותו מקום בו הוא נמצא.

לעומת זאת, אולי שווה לך לשקול ללכת לייעוץ מסוג כלשהו (יהיו כאן בטח מי שיתנו המלצות). ייעוץ שיעזור לך להבין איך אתה, בהתנהגות שלך, יכול לשלוט במצב ולנהל את המצב שנכנסת אליו, במקום שהמצב הזה ינהל אותך.

מה שאני הולכת להגיד אולי לא ימצא חן בעיניך - אבל לדעתי, אתה מאפשר חלק גדול מהמצב הקיים. כל עוד אתה תסכים להיות "שחקן" במשחק הזה, המשחק הזה לא יפסק.
ואני אסביר. אם אתה בטוח במערכת היחסים שלך ורוצה לשמר אותה - לקבל עצות לענייני זוגיות מקרובי משפחה קרובים או רחוקים זה רעיון גרוע. גם לדסקס את היחסים וטיבם עם קרובי משפחה זה רעיון לא מוצלח. אא"כ ממילא אתה מתכנן להתגרש. בזה שאתה מסכים לנהל את השיחות ולהיות חלק מהשיחות - אתה נותן לבני המשפחה שלך לגיטימציה להמשיך ולנהל איתך את השיחות האלו. בשביל לנהל שיחה צריך שני אנשים - ובזה שאתה שם ואתה מקשיב - אתה מאפשר את זה.

לכן, למענך ולמען כבודה של אשתך עליך להודיע - איני מוכן לקחת חלק בשיחות האלו. ויותר מכך, ברגע ששיחה כזו מתחילה, אתה מנתק את הטלפון, קם מהכיסא ויוצא מהחדר וכו'. ברוגע, בלי להתעצבן פשוט מודיע - זו לא שיחה שאני מוכן לנהל.

עכשיו אתה בעצם זורק את הכדור לבני המשפחה שלך והכדור בידיים שלהם. אם הם מעוניינים לראות אותך, הם יפסיקו עם "השיחות". אם השיחות לא יפסקו - אתם פשוט לא תתראו.

ועוד נקודה קטנה- עצם זה שאתה נותן לדברים שנאמרים להשפיע עליך והם נכנסים אליך לתודעה -ממחיש את היקף הבעיה.
אתה בחרת באשתך להיות בת הזוג שלך ואתה החלטת להתחתן איתה. בני המשפחה שלך בחרו אנשים אחרים כבני זוג וזה זכותם. לא כל מה שמתאים להם מתאים לך ולהיפך.
לכן, בכל הכבוד למשפחה שלך - הם לא יודעים מה טוב לך.
 
למעלה