עדכונים ושאלות

[אגס12]

ויקה את אומרת מה שחלק מהחברות שלי אומרות

אני לא חושבת שהוא נכנס לתפקיד הקורבן.. שנינו היינו קורבן בזמן האחרון, אבל הוא זה שיכול היה -עובדה- להרשות לעצמו לשבור את הכלים. תאמיני לי שיש לי כעס וטענות כלפיו מפה עד להודעה חדשה, ואם לא היה ילד בתמונה לא הייתי משתדלת. פשוט במצב הנתון שבו אף אחד לא הגיש כלום (ככל הידוע לי, כן), חשבתי מה אני כבר יכולה לעשות שיכול לעצור את התהליך שמוביל חד משמעית לגירושין. ולא אני לא נותנת לו, באותם רגעים אני באמת רוצה את זה גם. בכל זאת יש שם המון רגש, עדיין, לפחות מצדי ומצדו כפי שזה נראה לי. כמובן שייתכן שאניי טועה. מה שבטוח הוא שבדיוק כמו שווידאתי אתמול - אם אני תופסת פוזה, רוצה תשובות, רוצה תאריכים, אז מתגרשים. ובהתחשב בזה שנהיה תקועים אחד בחיים של השני עדיין במשך כל החיים בגלל הילד, נראה לי שאם הוא לא ממהר באמת להתגרש אז גם אני צריכה להירגע קצת. גם אם כרגע אני מקריבה יותר.

יש לך רעיון מה אני יכולה לעשות פרקטית?

 

[ויקה1222]

יש לי הרבה רעיונות

אבל את לא תאהבי אותם כי אני חושבת שונה ממך. ילד זה לא תירוץ להמשיך ולספוג ולא, לא התרשמתי בכלל שיש איזה רגש מצדו.
הוא מחזיק אותך קצר לחלוטין, לא מוכן לשום התחיבות רגשית ונפשית (למה הוא לא מחויב לילד שבתמונה?), לא עושה מאמץ ומרשה לך לעבוד קשה ולהתרפס.
הרעיונות שיש לי הם להחליט שאת אוהבת את עצמך ואת לא כזו גרועה ומגיע לך גבר שיעמוד לצדך וליישם את זה.
זה מה שאני הייתי עושה, לו הייתי במצבך, אבל אני זו אני ואת זו את. אז לפני הטיפול הזוגי (שממילא לא יעזור כי בעלך עושה לך טובה וככה זה גם נראה) אני הייתי מציעה טיפול אישי, משהו שיעזור לך להבין מה את רוצה ומה את מוכנה (או לא מוכנה) לספוג ואם לא טיפול, אז איזו יעוץ עם חברות, אנשים שאוהבים אותך ורוצים את טובתך.
את חייבת למצוא דרך להעלות את הביטחון העצמי שלך ולהבין שזה שהוא לא ממהר באמת להתגרש ממש לא אומר שגם את צריכה להירגע קצת, כדברייך, ממש לא, כי ככה את נותנת לו לקבוע את הכל.
זוג שחוזר לחיות ביחד חייב להיות מחויב לתהליך ולעשות מאמץ משותף ואמיתי. זה לא המצב אצלכם .

 

[אגס12]

הי סתם מנסה להבין

(למה הוא לא מחויב לילד שבתמונה?), - איך הבנת דבר כזה? כלומר במסגרת הגרוש לעתיד הוא מגיע לבקר 3 פעמים בשבוע. זה שלא זה לא מספיק ולא באמת עוזר לי אישית כרגע, זה משהו אחר... כי הפגישות טעונות ואני מחפשת לאן ללכת בכוח, זה לא באמת עוזר לי בשגרה.

בגדול הרעיונות שלך טובים, אבל אני באמת עוד לא שם רגשית... לא יכולה לקחת את הסיכון לשבור את הכלים. הנה אתמול לחצתי והוא אמר אוקיי בואי נתגרש. אם זו לא התוצאה שאני רוצה, אז מה, לעשות את זה מאגו? הרי אחרי זה הוא יופיע לי בחיים פעמיים בשבוע לכל החיים וברור שכבר לא נכעס ויש סכנה שיהיה עוד איזה קשר בינינו... אז כאילו בשביל מה? לפחות שאחד יהיה סגור על עצמו על גירושין. אוף...

 

[lucyjordan]

לנסות לדבר ...

שלום לך, מקווה שבינתיים דברים מתחילים להירגע ... כי מאוד סוער אצלכם...
ראשית נראה לי שהסדרי הראייה של בן זוגך עם הילד מקשים עלייך רגשית , וכדאי לך לשקול לשנות את מיקומם או צורתם. אפשר להביא את הילד אליו או להוריו או למקום אחר שבו לא תצטרכי להיפגש "פגישות טעונות" , או למשל שיאסוף את הילד ישירות מהגן ויחזיר אותו אלייך בלי להתעכב לשיחה טעונה, או להיפגש בקניון, לבצע "החלפה" של מספר שניות וללכת לעניינייך... יש אופציות, צריך לחשוב באופן יצירתי ולא לקבל באופן אוטומטי כל מה שהוא או אחרים הציעו. כל מפגש טעון כזה מעלה את מפלס התסכולים שלך ומוריד את יכולתך לנהוג בצורה הרגועה והכייפית שאת רוצה ויודעת שהיא אפקטיבית , אז צריך לנסות להפחית עד כמה שאפשר את הגורמים המתסכלים.
שנית, זה הזמן לנצל את תקופת הפרידה הזו , אפילו שלא רצית בה, לצורך שיחות רגועות ומועילות במקום ריבים ועימותים. אם היה סקס טוב, וכיף ורגוע לכם, אפשר לנסות ולדבר על מה שאת רוצה ממנו ולא רק מה שהוא רוצה ממך (רק רוצה יותר סקס??? אוקיי , קיבל. אבל זה לא פתר את הבעיה, נכון? אז זו כנראה לא הבעיה היחידה או העיקרית). אפשר גם לקחת את הסוגייה לטיפול הזוגי (אתם יכולים לקבוע את הנושא, לא חייבים ללכת לפי האג'נדה של המטפלת). להעלות לדיון את העניין, מה את רוצה ומה את מקבלת?
זוגיות זה משהו הדדי, ונשמע שרק את היית מעוניינת לתת לו את מה שהוא רוצה, והוא לא היה מעוניין לתת לך דבר. או שאת לא ביקשת ולא אמרת מה את רוצה (למעט תשובה כאן ועכשיו לגבי הגירושין כן או לא).
אילו שינויים את רוצה לראות בזוגיות שלכם והאם הוא מסוגל לעמוד בצרכים /ברצונות שלך? האם הוא רוצה? אלו השאלות שצריך לשאול עכשיו. לדעתי.
חוצמזה כמו שאחרים המליצו, לא להפסיק את הטיפול/ייעוץ הזוגי בשום פנים ואופן! אתם מתחילים להבין את הדינמיקה ביניכם וזה החלק הכי חשוב, אח"כ יבואו הפתרונות... סבלנות ולא להתייאש!
בהצלחה.

 

[אגס12]

הי לוסי, מקסימה

לגבי הסדרי ראייה נוכחיים... תינוק ממש קטן, המשפחה שלו והוא גרים רחוק כרגע אז באמת האופציה היחידה זה אצלי. אבל הוא אוסף מהגן ואני הולכת לאנשהו, מחפשת בכוח, היום התראנו בדיוק רבע שעה.

האמת היא שאני מאוד לא אופטימית כבר, לא הולכים לטיפול יותר, לטנגו צריך שניים. אני רואה איך הטיפשות שלנו הורסת את המשפחה לחלוטין, אבל כבר אין לי איך לעצור את זה. לצערי אני גם מבינה בדיוק את התהליך שלו, שלא איך הוא כביכול הפסיק לאהוב. זה מין אכזבה ענקית מהאדם, וחוסר אמון שאפשר בכלל לדבר איתו ושיבין משהו, וצער, לא נשאר מקום לרגש חיובי. ואז אם זה נמשך לאורך זמן, אין שום אהבה יותר. כרגע אני לגמרי בדרך לשם כנראה ואוטוטו אצטרך לשקוע בצד הפרקטי של העניין

 

[פיסטוק אורגני]

לדעתי את אפילו לא מודעת למצב שאת נמצאת בו

והכוונה במילה מצב היא לבלבול שלך שאת יצרת ונמצאת בו . יש לך מושג מה את רוצה והוא לא להתגרש אבל אין לך מושג איך להתנהג ואת משנה את הטקטיקות במהירות - פעם את חביבה בצורה יוצאת דופן ופעם את כועסת ושוברת את הכלים.
פעם את מציגה אותך כאשמה ופעם את מאשימה.

אי אפשר לתזז ככה ובאופן לא עיקבי וככל שאת שומעת יותר דעות ככה גם הבלבול שלך הולך וגדל.
קחי פסק זמן עם כל השאלות שאת שואלת אחרים והפעולות המשונות שאת פועלת בעקבותיהן ולכי לאיש מקצוע וביחד תעשו סדר , תנתחו את הדברים ותבחרו תוכנית ולפיה תפעלו .
זאת דעתי , ואת תעשי מה בראש שלך.

 

[אגס12]

התייעצתי.. אמרו לי שבשביל הקשר אני צריכה

לפעול כך, ב"חביבות מוגזמת". רק שזה הוצג בתור להחזיר אותנו לשלב ההתאהבות וכו' וכו'. בשביל עצמי אני כרגע צריכה להתנתק, לקחת את הילד ושילך ויחפש את עצמו. רק שלא באמת יכולה לעשות את זה. ובאמת שאם לא הילד, הייתי סוגרת את הדלת הזאת, לפחות בינתיים

 

[פיסטוק אורגני]

השאלה היא עם מי התייעצת?

חברות, פורומים או מטפל ?

לדעתי, מי שאמר לך לפעול כלפיו בחביבות מוגזמת זה בגלל שאת ביקשת עצה שיתנו לך כדי להחזיר אותו אלייך .

ועזבי את הילד בצד כי הכעס שלך כלפיו הוא לא בגלל הילד אלא יותר בגלל שאת נפגעת מכך שהוא עזב אותך.

ושוב, לכי לטיפול בדחיפות!

 

[אגס12]

כן, מטפלת אישרה שבאמת הדרך היחידה

לא לדרדר את זה הלאה ואולי לעצור זה לנסות להתקרב. ואם הוא לא בעניין, אז שאני אעשה את זה, כי יחס גורר יחס... דיברנו על זה מהזווית הזאת. מה שיעשה לי באמת טוב זה נושא שלא הגענו אליו.

 

[פיסטוק אורגני]

אז את מחזקת את דעתי שאת צריכה להתמקד

בבחירות שלך שכרגע הן להחזיר אותו אלייך .

כנראה שהבנת שזה מה שאת רוצה וגם הבהרת לה שהסיבה לעזיבה שלו נעוצה בהתנהגות הבלתי נסבלת שלך כלפיו ולכן זו העצה שהיא יעצה לך . לגבי המינון של הנחמדות , הגבולות והיעילות זה משהו שצריך לדון עליו ולהחליט לגביו.

כמובן שאסור להתעלם מהכעסים שלך ויש להניח שגם לו יש חלק בלתי מבוטל בחירוב היחסים ביניכם וצריך לטפל בכל המכלול שהביא לכך אבל , תפסיקי להתייעץ ולשתף אחרים כי אותך באופן מיוחד זה מכניס לסחרור ולבלבול שגורם לך לשנות את ההתנהגות שלך ולהשיג תוצאות הפוכות ממה שתכננת.

 

[אגס12]

צודקת תודה

 

[אייבורי]

אלימות ריגשית

אני לא מבין איך עדר הפמניסטיות לא צועק פה חמס
על אלימות ריגשית שבו את תופסת עליו קריזה
נובחת עליו.
זה ככה קרוב לאלימות פיזית

חרפה!

 

[אגס12]

תאמין לי, מגיע לו הרבה יותר מזה

כי מסכן ואין יחס ואין סקס זה אחלה, באמת על הפנים. אבל יש פה גם ממד של גבר שלא לוקח אחריות על הילד ועל המשפחה. לא כי הוא גבר וזה תפקידו אלא כי זה מה שאנשים בוגרים עושים. לא חוכמה ללכת לטיפול אחרי שהחלטתי לבד להתגרש, החוכמה לבוא ולדבר ולנסות לתקן *בזמן*. אז חטפתי עצבים פעם אחת (נתקעתי עם האוטו בדרך לגן, בגללו, כי זה אוטו שלו שהיה אמור לתקן). אז נכון שהסתדרתי תוך 3 דקות אבל כל החוסר אונים הזה שפתאום אני מאחרת לילד ועוד בגללו, ובשיחה שלנו הוא לא אמר לשנייה אל תדאגי, מקסימום אני אאסוף, והיינו גיאוגרפית פחות או יותר באותו מרחק), אז זה שוב הכה אותי של כמה הבן אדם חסר כל אחריות. כי גם אם נורא רוצים אי אפשר להפריד זוגיות מאחריות לילד ולמשפחה, ושיסלחו לי כל הגברים הגרושים פה. גבר שבא ומבקר את הילד שלו, זה לא אבא 100%. גם אם הוא משלה את עצמו שכן. אז אי אפשר לחיות כל החיים בשביל ילדים, אבל כשיש לך תינוק פחות מבן שנה, אתה כן יכול ללכת לטיפול ולנסות לתקן לפני שאתה הולך. ואם אתה לא סגור על עצמך ומתלבט עלאק, אז תתלבט בבית בזמן שאתה מחליף חיתול...

שיואו - הכי הוצאתי עצבים סליחה והכל

 

[אייבורי]

תשמעי חמודה, אני מבין שיש לך ילד קטן
ויש לחץ ועומס
אבל את פקעת עצבים ואדם שהוא כלכך עצבני
הוא לא נעים לסביבתו הזוגית, הוא גם לא יכול להיות הורה מוצלח.

יש לך תפקיד להיות צוק איתן לילד, קור רוח היא תכונה נדרשת.
ובכלל, הבן זוג שלך, הותש מזה.
מעשית הוא הלך כי זה בלתי נסבל לחיות עם פקעת עצבים.
וכל מה שנדמה לך שנכון לעשות וראוי לעשות ומה הוא היה צריך לעשות.
ישאירו אותך לבד עם הילד, זה יהיה הרבה יותר קשה לבד.

אני מציע באמת שתחזרי להיות נחמדה ועל הכיפאק
תפסיקי ללחוץ וליבב, לדרוש ולצעוק
כי זה הגורם שמחרבן לך את הנישואים
ואם נדמה לך שיבוא אחר במקומו, אז תדעי שחמוציות עצבניות
לא מוצאות בן זוג.

לכי במקביל לטיפול אישי לשיחרור הלחץ והכעסים

 

[אגס12]

מממ... לא הייתי ככה כן.. אבל זה מה שכרגע

ומי בכלל חושב על בן זוג אחר? בכלל הקונספט של אבא אחר לילדה ואני שמתמודדת עם ילדים של גבר אחר נשמע לי מדע בדיוני. שמע אנחנו בני 30 ופסיק, זה לא באמת מצב רגיל בשבילנו

 

[אייבורי]

אני מאמין לך

רוב ההורים לא היו ככה
וילד (בטח ילד ראשון) זה מלחיץ ומדאיג
ונראה כמו סוף העולם והכל בלחץ.

אני אומר לך, לגדל ילד לבד, זה פשוט יותר קשה
יותר קשה כלכלית
יותר קשה ריגשית
ואין מי שיוריד את הרגשת האחריות.

את צריכה לעשות החלטה, החלטה שאומרת שהזוגיות שלך
חשובה לא פחות מהילד.
שבשביל הזוגיות הזאת, את צריכה לחזור להיות כמו שהיית פעם.
שמחה, מעניינת, סקסית ואחלה אישה.
את הקריז ואת העצבים, תצטרכי למצוא מקום אחר לפרוק אותם
(לפחות עד שהזוגיות תהייה משוקמת ואז תוכלי לשחרר גם שם קצת)

בכל מקרה, לקחת את הרכב של בן זוגך (מה קרה לאוטו שלך?)
לא וידאת שהרכב תקין
הרכב נתקע וזה מעצבן רצח
אבל לזרוק את האחריות עליו ולחשוב שהוא אשם בהכל.
זה חוסר בגרות, ריב מיותר ובטח במצב שבו הבן זוג אומר לך
"קצתי בעצבים שלך"

שיהיה המון בהצלחה

 

[newron26]

מסכנה - גם ילד חדש וגם בעל לא מפרגן ותינוק

איזה בלגאן יש לנשים שלנו, באמת מסכנות

שתצליחי.

 

[אגס12]

תודה

 

[אגס12]

זהו, הוא החליף איתי במכוניות

והאוטו שלו לא נוח ומעצבן! זה לפרוטוקול אבל ברור שאתה צודק ברמת העיקרון. ממש היה מיותר

 

[מריוס זכריה]

טיפ קטן

כשבן זוג או בת זוג מפוצצים מאתנו, התנצלות אפחילו על דבר קטן יכולה לעשות הבדל גדול.

למשל לומר: "יצאתי עליך אתמול וזה ממש לא הגיע לך" יכול לפעמים להמיס משהו. כמובן שלא תמיד זה ישיג את התוצאה המקווה, אבל גם אם לא, איפהשהו זה עוזר.

בדרך כלל אנחנו לא מתנצלים מהחשש שזה ינוצל נגדנו, ויירשם באיזה פנקס לחובתנו. מנסיוני, אין לזה משמעות, ולרוב זה יירשם דווקא לזכותנו. (אני כמובן לא מדבר על זוגות שנלחמים בבית משפט על כל פסיק של ראייה, אלא על זוגות שעוד לא הגיעו לרמה הזאת).