עדכונים ושאלות
אני נחשפת פה מאוד ולכן אשמח לתגובות עדינות אם אפשר
המצב הוא כזה, בעלי עזב את הבית לפני כשבועיים, אחרי כשנתיים נישואין ועם תינוק בן פחות משנה. יש לנו היסטוריה ארוכה של מעל עשור בסך הכל כבני זוג. בכל מקרה, התחלנו טיפול זוגי כחודש לפני כן, הוא התלבט בינו לבין עצמו, אמר דברים קשים, ולבסוף החליט לעזוב. קדמה לכך תקופה קצרה שבה השתדלתי מאוד לתקתק את הבית ולבשל וכו' משהו שלא באמת טבעי לי, במקום פשוט לעשות איתו אהבה. הבנתי שהנושא של הסקס - או היעדרו - היה הרבה יותר מהותי ממה שחשבתי. הבן אדם פשוט הרגיש לא אהוב לא מוערך, שלא רוצים בו וכו'. זה לא באמת נכון, אבל עם תחושות אין מה להתווכח, ולאט לאט זה הרס לו גם את הרגשות אליי.
אחרי שהוא עזב הלכנו לעוד שני טיפולים, לא התעקשתי, בא מיוזמתו, אבל אפילו למטפלת אמר שזה נראה לו לא יעיל. אחרי שקצת נרגעתי התחלתי להבין פחות או יותר מה הסיבות שלו, איפה המקום שלי שהוביל למשבר וכו'. אני לא פוסלת את זה שהטיפול הזוגי סייע להבנות האלה, כי לנו יש תקשורת דפוקה לגמרי, גם על רצונו להתגרש הבחור לעולם לא הושיב אותי לשיחה בוגרת וברורה. תמיד הוא מעדיף לא להתעמת ולא לריב ולשמור בבטן, וזה מתפוצץ לי בהפתעה. בין היתר כי אני לא מספיק רגישה, והייתי עסוקה מאוד בשנים האחרונות בנושאים של ההריון והלידה.
בכל מקרה שבוע אחרי שהוא עזב סיימתי לאכול לעצמי את הראש ושיניתי גישה. אמרתי לעצמי שהלחץ והחפירות וההאשמות רק יאיצו תהליך גירושין שאני לא מעוניינת בו. אז פשוט הפכתי לחיובית, נעימה, הראיתי חיבה, התעניינתי בעבודה שלו, החמאתי. בקיצור מה שצריך כדי שהאדם ירגיש מוערך ואהוב. כמובן במסגרת המצב - בא לבקר את הילד. הדבר הזה עבד כמו קסם, מבן אדם שבקושי היה מוכן לנשיקה בלחי יצא ששכבנו לפני מספר ימים. כמובן שזה לא אומר שום דבר, הוא עדיין מחוץ לבית "חושב" לו. הבעיה העיקרית הוא שהוא לא מאמין שאני אשתנה וכו' וכו'. אבל אני מנסה איכשהו להחזיר אותו, ואותנו, לשלב ההתאהבות, להזכיר לעצמנו את הדברים שאהבנו אחד בשני, כולל טכניקות של דמיון מודרך וכו' (לדמיין דברים טובים, להגיד לו תודה על דברים טובים שהוא עשה בשבילי, זה נשמע חרטה, אבל זה עובד ובפעם הבאה שאני פוגשת אותו אני מקרינה יותר חיוביות, והוא מחזיר לי באותו מטבע.
עכשיו במצב הנוכחי יש לי 2 שאלות:
1. מה עושים עם הסקס? הוא מחוץ לבית שבועיים, הזמין אותי כבר לסרט ולמסעדה ולדירה הזמנית שלו וכו', זה קצת מרגיש כמו רומן על בעלי. מצד אחד הכי בא לי לזרום על זה ולקוות שזה לא סתם געגועים של לשעברים, במיוחד הרי שהוא נפרד ממני בגלל שהוא לא קיבל מספיק אהבה וסקס... או שעם אנחנו כן משחקים במשחק הזוי של חיזור שכזה, אני כן צריכה לשמור על כללים מסוימים. כלומר לא ליצור מצב שהוא יבין שהרבה יותר נחמד להיפגש לפעמים, כי אני נחמדה, עוזרת להיפגש עם הילד, שוכבת איתו ובכלל "מאז שנפרדנו יחסינו רק השתפרו".
2. מה אני עושה עם הטיפול הזוגי. בפעם האחרונה שהיינו שזו בערך פגישה 7 כבר, ניתחנו את מה שאני אמרתי - שאני חושבת שהמון קשור לחוסר מין. אוקיי. עד עכשיו לא זוהתה הבעיה הזו מסתבר... ניתחנו דברים אחרים. בקיצור יוצא שהוא דפוק (סיבות משפחתיות וכו' וכו'), אני דפוקה, יש לנו מלא בעיות בקשר, אבל בכלל לא עבדנו עליהם. עכשיו ברור שמטפל לא יגיד לו טוב תחליט מה קורה אם מתגרשים או לא, אבל הוא רמז, כי או שעובדים על זוגיות או על פרידה מכובדת. לי מרגיש שזה לא יעיל בכלל, ושאנחנו רק יוצאים משם ממורמרים על החיים. בעלי עזב את הבית הוא לא מחפש סיבות למה מערכת היחסים שלנו דפוקה, זה בטח לא יגרום לו לחזור. לא יודעת, הסתבכתי.
תודה למי שהגיע עד הלום..
אני נחשפת פה מאוד ולכן אשמח לתגובות עדינות אם אפשר
המצב הוא כזה, בעלי עזב את הבית לפני כשבועיים, אחרי כשנתיים נישואין ועם תינוק בן פחות משנה. יש לנו היסטוריה ארוכה של מעל עשור בסך הכל כבני זוג. בכל מקרה, התחלנו טיפול זוגי כחודש לפני כן, הוא התלבט בינו לבין עצמו, אמר דברים קשים, ולבסוף החליט לעזוב. קדמה לכך תקופה קצרה שבה השתדלתי מאוד לתקתק את הבית ולבשל וכו' משהו שלא באמת טבעי לי, במקום פשוט לעשות איתו אהבה. הבנתי שהנושא של הסקס - או היעדרו - היה הרבה יותר מהותי ממה שחשבתי. הבן אדם פשוט הרגיש לא אהוב לא מוערך, שלא רוצים בו וכו'. זה לא באמת נכון, אבל עם תחושות אין מה להתווכח, ולאט לאט זה הרס לו גם את הרגשות אליי.אחרי שהוא עזב הלכנו לעוד שני טיפולים, לא התעקשתי, בא מיוזמתו, אבל אפילו למטפלת אמר שזה נראה לו לא יעיל. אחרי שקצת נרגעתי התחלתי להבין פחות או יותר מה הסיבות שלו, איפה המקום שלי שהוביל למשבר וכו'. אני לא פוסלת את זה שהטיפול הזוגי סייע להבנות האלה, כי לנו יש תקשורת דפוקה לגמרי, גם על רצונו להתגרש הבחור לעולם לא הושיב אותי לשיחה בוגרת וברורה. תמיד הוא מעדיף לא להתעמת ולא לריב ולשמור בבטן, וזה מתפוצץ לי בהפתעה. בין היתר כי אני לא מספיק רגישה, והייתי עסוקה מאוד בשנים האחרונות בנושאים של ההריון והלידה.
בכל מקרה שבוע אחרי שהוא עזב סיימתי לאכול לעצמי את הראש ושיניתי גישה. אמרתי לעצמי שהלחץ והחפירות וההאשמות רק יאיצו תהליך גירושין שאני לא מעוניינת בו. אז פשוט הפכתי לחיובית, נעימה, הראיתי חיבה, התעניינתי בעבודה שלו, החמאתי. בקיצור מה שצריך כדי שהאדם ירגיש מוערך ואהוב. כמובן במסגרת המצב - בא לבקר את הילד. הדבר הזה עבד כמו קסם, מבן אדם שבקושי היה מוכן לנשיקה בלחי יצא ששכבנו לפני מספר ימים. כמובן שזה לא אומר שום דבר, הוא עדיין מחוץ לבית "חושב" לו. הבעיה העיקרית הוא שהוא לא מאמין שאני אשתנה וכו' וכו'. אבל אני מנסה איכשהו להחזיר אותו, ואותנו, לשלב ההתאהבות, להזכיר לעצמנו את הדברים שאהבנו אחד בשני, כולל טכניקות של דמיון מודרך וכו' (לדמיין דברים טובים, להגיד לו תודה על דברים טובים שהוא עשה בשבילי, זה נשמע חרטה, אבל זה עובד ובפעם הבאה שאני פוגשת אותו אני מקרינה יותר חיוביות, והוא מחזיר לי באותו מטבע.
עכשיו במצב הנוכחי יש לי 2 שאלות:
1. מה עושים עם הסקס? הוא מחוץ לבית שבועיים, הזמין אותי כבר לסרט ולמסעדה ולדירה הזמנית שלו וכו', זה קצת מרגיש כמו רומן על בעלי. מצד אחד הכי בא לי לזרום על זה ולקוות שזה לא סתם געגועים של לשעברים, במיוחד הרי שהוא נפרד ממני בגלל שהוא לא קיבל מספיק אהבה וסקס... או שעם אנחנו כן משחקים במשחק הזוי של חיזור שכזה, אני כן צריכה לשמור על כללים מסוימים. כלומר לא ליצור מצב שהוא יבין שהרבה יותר נחמד להיפגש לפעמים, כי אני נחמדה, עוזרת להיפגש עם הילד, שוכבת איתו ובכלל "מאז שנפרדנו יחסינו רק השתפרו".
2. מה אני עושה עם הטיפול הזוגי. בפעם האחרונה שהיינו שזו בערך פגישה 7 כבר, ניתחנו את מה שאני אמרתי - שאני חושבת שהמון קשור לחוסר מין. אוקיי. עד עכשיו לא זוהתה הבעיה הזו מסתבר... ניתחנו דברים אחרים. בקיצור יוצא שהוא דפוק (סיבות משפחתיות וכו' וכו'), אני דפוקה, יש לנו מלא בעיות בקשר, אבל בכלל לא עבדנו עליהם. עכשיו ברור שמטפל לא יגיד לו טוב תחליט מה קורה אם מתגרשים או לא, אבל הוא רמז, כי או שעובדים על זוגיות או על פרידה מכובדת. לי מרגיש שזה לא יעיל בכלל, ושאנחנו רק יוצאים משם ממורמרים על החיים. בעלי עזב את הבית הוא לא מחפש סיבות למה מערכת היחסים שלנו דפוקה, זה בטח לא יגרום לו לחזור. לא יודעת, הסתבכתי.
תודה למי שהגיע עד הלום..
