עדכון EXALTED ../images/Emo42.gif
החלטתי להפסיק לנבוח ולהתחיל לנשוך... להלן קורותיהם של חבורת ה-Solar Exalted (להלן - שועי השמש (או סולאר אקזולטד)) מ-Nexos (להלן נקסוס וכן הלאה...), הלא היא העיר הגדולה והססגונית ביותר בבריאה כולה. אני, סייטו סנג'אשי, רופא מוכשר בבית החולים באגף המערבי של נקסוס ושוע שמש מכת הדמדומים (ה"קוסמים" של Exalted, אבל לא בדיוק...) חזרתי אל המסתור שלי ושל חבורתי, היכנשהו בנבכי נקסוס, עם חדשות מעניינות ששמעתי בעת שלמדתי את כישוף 'מסע ללא מרחק' מהמנחה הרוחני שלי, זן הידאמה, המשתייך לשועי הכוכבים הנאורים (רק אל תסקלו אותי באבנים - זה לא כאילו אני מוציא ספר או משהו...) באותו עולם אפרורי ומוזר שבו הם מתגוררים. בכל אופן, סיפרתי לחברה' על עיירה צפונית להחריד בשם רנגלרז-נוב, עליה שמעתי, (הצ'ופצ'יק של רנגלר) שבה אחת מדודניות הדרקונים האצילות (הנה לכם משחק תפקידים שלעולם לא יתורגם לעברית. לכו תתרגמו Dragon-Blooded), עם פמלייתה וקוסמיה, מצאה עתק מהעידן הראשון שנמכר בשוק של רנגלרז במחיר מעשה אומן רגיל(!!!). לאחר חקירה קצרה, היא גילתה שהשוק של רנגלרז מוכר אותם בעשרות! השמועה קפצה מפה לאוזן ועשתה דרכה גם לנקסוס - מה שמסביר את הנהירה החשודה צפונה שהתעוררה באחרונה. שרידים אלו מהעידן הראשון - ראוי שתשאם ידם של שועי השמש, הסכמנו כולנו (במיוחד אני, שכבר ראיתי לנגד עיני את המפעל לייצור המוני של חפצי קסם שיבנה ברגע שרק יפול לידי הידע...). במקביל, היוגו, מתנקש שוע שמש מוכשר מכת הלילה, גם הוא חבר במעגל שועי השמש הקטן שלנו, מקבל את פרטיה של מטרה נוספת שצפויה להמצא על הדרך לרנגלרז-נוב. על מנת לחסוך זמן יקר, יצאו כולם מנקסוס לשממה קטנה וסמוכה, ותפסנו טרמם על שד אבק קטן שזימנתי בכישוף 'רוכב רוח-סער' (כשפים כרוכים תמיד בהרבה מאוד רעש, צבע, ברקים, רעמים, הבזקים ופיצוצים - באופן שמאוד לא תואם את הדיסקרטיות המעיקה הדרושה לשועי השמש בעידן זה של בורות ורדיפות, ולכן הוחלט לבצעו במרחק הולם מהעיר. ריחפנו כך יום יומיים. בדרך נתקענו בדב ענק וקשוח שסיים את חייו בשני חלקים לאחר שפגש את חרבו הענקית ובה בעת הזריזה מאוד של אורקוס, ושמענו שמענו שמועות על פיצוצים מוזרים ביערות ועל אחד מעממי הפיות ששאב את נשמותיהם של כל האורחים בפונדק זה או אחר. לבסוף הגענו לרנגלרז-נוב. בלוויה של שועת שמש נוספת (הלא היא - ביצה). אורקוס ואוס - שועי שמש מכתות הליקוי והלילה, זוממים ותככנים כהרגלם, הצילו את אשת ראש הכפר מציפוניו של ינשוף מפלצתי ונורא אשר היה לא אחר מאשר סטייקס, חיית המחמד הפקחית של אוס, אשר בסה"כ צייטה באופן עקבי להוראותיו המנטליות של אוס, וכך זכו בקבלת אורחים מכובדת בביתו של ראש הכפר וכן בהבטחתו לסייע להם בכל, אם יסייעו בהצלת העיר ממעלליו של דודן דרקונים רודני מבית משפחת סזוס האמיד והעמיד, אשר גמר בדעתו לצוד את הוונדיגו - הרוח השומרת של רנגלרז-נוב (רוח של קור ורעב אשר דאגה להגן על רנגלרז מפגעי מזג האויר והדלדלות המזון בעיירה צפונית וקפואה זו - בתמורה לכך שכל אדם מבני הכפר אשר הגיע לגיל 50, ימסור עצמו לוונדיגו.) - הבטחה שקודשה ביכולתו הממזרית של אורקוס כחבר בכת הליקוי, ברגע שלחץ את ידו של ראש-הכפר. ביצה ואני יצאנו לשוק בתקווה למצוא כמה מאותם עתקים ששמענו עליהם. היא גמרה את היום עם 'פגיון הטופר המושלם' ואני גמרתי את היום עם מפה מקושקשת של רנגלרז במחיר מציאה. תהרגו אותי, אני לא מבין איך נפלתי לזה... עם זאת, הפגיון החדש של ביצה מילא אותי בהתרגשות בעת שסקרתי אותו. עתק אמיתי מהעידן הראשון בשם השמש! כולנו יכולנו לחוש במשיכה מסתורית צפונה - ללא ספק קריאתם של עתקים רבי עוצמה אשר ידם של סוחרי האוצרות בשוק של רנגלרז לא צלחה להם. או אולי עיר מקדש לשמש הבלתי מנוצח, עשויה כולה אוריקלטיום, או מפעל ליצור המוני של עתקים וגלמים שאיתם יכבשו שועי השמש את מעמדם הנכון מחדש, ויהוו חומת מגן איתנה לעולם חשוף ופגיע זה (עתה כשהקיסרית נעלמה...) - סליחה, נסחפתי מעט... על כל פנים ניתן להבין את מורת רוחי לנוכח העיקובים המיותרים של שאר חברי. היוגו והקורבן שלו... אורקוס ואוס עם תככיהם ומזימותיהם לסכסך בין שני בתי דודני דרקונים שהתיישבו בעיירה: בית סזוס מתחום האש ובית וניף מתחום היערות (למיטב זכרוני). אני עדיין לא לגמרי בטוח מה בדיוק קרה, אבל בדיוק בזמן שאורקוס ואוס ניסו לשכנע אותי ואת ביצה להשתתף בנסיונות הסכסוך, פרץ היוגו לאוהל כשהוא פצוע, חבול וחסר אויר ומשך את כולנו החוצה לאחד האוהלים - משהו בקשר לקורבן שלו, שאכן מצא את מותו ושומר הראש שלו שהוא ללא ספק שוע מסוג כלשהו - כנראה שלא שוע שמש ושגוון עורו תכול. הגענו למקום ומצאנו שוכן-תהום (Abyssal) מרשים, מנופח וקנטרני (הוא די עלה לי על העצבים, אם להיות כנה לגמרי, ועם זאת, לא יכולתי שלא לחשוש מעט...) שניסה לבסוף לחתוך איתנו עיסקה מוזרה - הוא לא יפריע לנו ואנחנו לא נפריע לו. אנחנו קיוינו להשיג מעט יותר שיתוף פעולה, אולם בסיום המפגש אני חושב שכולנו קיוינו לפגוש אותו שוב בעתיד, רצוי בלי השריון המאסיבי שלו, ואם אפשר אז גם כפות, מכוסה עיניים וישן. לא סגרנו שום עיסקה (וטוב שכך). כשחזרנו לישון, גילינו שהאוהל שלנו נגנב על כל תכולתו - מה שהיווה סיום עגום ליום עגמומי (למעט הפגיון יקר הערך, שאותו גם נתנה לי ביצה לפני שפנתה לענייניה כשועת שמש שלא מהמעגל שלנו). - סוף היום שלי, בכל אופן... אוס הצליח לבסוף, בעזרת קסמיו המעניינים, להפנט חיילים פשוטים משני בתי האצולה לעורר מהומות האחד במחנה האחר, ובגישה אופטימית זו, יצאנו למחרת סוף סוף לדרך צפונה בחיפוש אחר שרידים מהעידן הראשון ואחר אותו וונדיגו מסתורי שמצוי בסכנה רצינית. כשועי השמש, זכינו בחסינות חסרת פרופורציות לפגעי מזג האויר בהשוואה לבני התמותה הפשוטים שהיינו לפני ההיתעלות (Exaltation). חרף זאת, גם מבעד לשכבות הבגדים המסורבלים שלנו - היה קר. ונראה שהקור רק מחמיר עם כל צעד נוסף לכיוון קצה הצפוני של הבריאה. האזור המיוער הקרוב לרנגלרז-נוב לא היווה בעייה של ממש. העצים עזרו בשמירה על טמפרטורות סבירות - מעניין היה למצוא מכתש חרוך ועגול חשוף מעצים עם עקבות שיצאו ממוקד הפיצוץ... לבד מזאת האזור היה מיוער לגמרי וכלבי הבשורה המטרידים שנטפלו אלינו לא היו מאוד קשים להבסה. באחד המפגשים עמם, הצלנו משלחת של מחפשי אוצרות. חלקם נפצעו והתפניתי לטיפול בהם. דוקא עכשיו הפגינו שאר בני החבורה קוצר רוח וחוסר סבלנות לעיקובים - משהו בקשר לכך שהיוגו התביית על אותו שוכן-תהום מצמרר, אולם התעקשתי להמשיך ולטפל בנפגעים, וכך בילינו את הלילה במחנה הקטן שלהם. באותו לילה התגנבה למחנה חוליית שודדים עלובה - מחפשי אוצרות שנותרו רעבים, מוכים וחסרי כל. אורקוס והיוגו הרגו שניים ושבו את השלישי לפני שהשודדים העלו על דעתם שמישהו שמע אותם, והביאו את השבוי עלוב הנפש - אדם מגודל ומטונף אל האוהל שלנו. אוס, שנשאר באוהל תחת טיפולי לאחר שספג נשיכה אחת יותר מדי מכלבי הבשורה, העביר לברנש שטיפת מוח על טבעית שעתידה להפוך אותו מפורע חוק מטונף וגועלי לאדם נדיב, טוב לב ואכפתי. כל זאת, כמובן בתנאי שישרוד את הדרך חזרה לרנגלרז, מה שלא נראה מבטיח במיוחד בהתחשב בפצעיו הדלוקים מטינופת והנמק השחור המתפשט ברגלו הימנית. בעוד אוס שיפץ את נשמתו, גמרתי בליבי לתקן את הברנש ולמשחו לנביא הראשון שינבא את חזרתם של שועי השמש. כשאוס סיים איתו והוא הופקד לטיפולי, הפעלתי עליו את 'מגע הרווחה המבורכת' ועשית זאת תוך הפעלת סימן הכת שלי, הטבוע על מצחי - עיגול שחציו מלא וחציו ריק (סימן כת הדמדומים של שועי השמש) אמרתי לו שהוא מטופל בידי שוע שמש ושעליו לדעת כי אנו שבים לטבוע את חזקתינו על הבריאה, אשר ניתנה לנו בשם השמש הבלתי מנוצח, ולהושיעו מגורל מר. הקסם, אשר בדרך כלל טשטש את מטופלי הנעלים, הרדים את הבחור ואפשר לי לחטות את פצעיו ולכרות את רגלו הנמקה מבלי לייסר אותו. בבוקר שלחנו אותו עם מחנה המחפשים שהצלנו והמשכנו את הדרך צפונה.
החלטתי להפסיק לנבוח ולהתחיל לנשוך... להלן קורותיהם של חבורת ה-Solar Exalted (להלן - שועי השמש (או סולאר אקזולטד)) מ-Nexos (להלן נקסוס וכן הלאה...), הלא היא העיר הגדולה והססגונית ביותר בבריאה כולה. אני, סייטו סנג'אשי, רופא מוכשר בבית החולים באגף המערבי של נקסוס ושוע שמש מכת הדמדומים (ה"קוסמים" של Exalted, אבל לא בדיוק...) חזרתי אל המסתור שלי ושל חבורתי, היכנשהו בנבכי נקסוס, עם חדשות מעניינות ששמעתי בעת שלמדתי את כישוף 'מסע ללא מרחק' מהמנחה הרוחני שלי, זן הידאמה, המשתייך לשועי הכוכבים הנאורים (רק אל תסקלו אותי באבנים - זה לא כאילו אני מוציא ספר או משהו...) באותו עולם אפרורי ומוזר שבו הם מתגוררים. בכל אופן, סיפרתי לחברה' על עיירה צפונית להחריד בשם רנגלרז-נוב, עליה שמעתי, (הצ'ופצ'יק של רנגלר) שבה אחת מדודניות הדרקונים האצילות (הנה לכם משחק תפקידים שלעולם לא יתורגם לעברית. לכו תתרגמו Dragon-Blooded), עם פמלייתה וקוסמיה, מצאה עתק מהעידן הראשון שנמכר בשוק של רנגלרז במחיר מעשה אומן רגיל(!!!). לאחר חקירה קצרה, היא גילתה שהשוק של רנגלרז מוכר אותם בעשרות! השמועה קפצה מפה לאוזן ועשתה דרכה גם לנקסוס - מה שמסביר את הנהירה החשודה צפונה שהתעוררה באחרונה. שרידים אלו מהעידן הראשון - ראוי שתשאם ידם של שועי השמש, הסכמנו כולנו (במיוחד אני, שכבר ראיתי לנגד עיני את המפעל לייצור המוני של חפצי קסם שיבנה ברגע שרק יפול לידי הידע...). במקביל, היוגו, מתנקש שוע שמש מוכשר מכת הלילה, גם הוא חבר במעגל שועי השמש הקטן שלנו, מקבל את פרטיה של מטרה נוספת שצפויה להמצא על הדרך לרנגלרז-נוב. על מנת לחסוך זמן יקר, יצאו כולם מנקסוס לשממה קטנה וסמוכה, ותפסנו טרמם על שד אבק קטן שזימנתי בכישוף 'רוכב רוח-סער' (כשפים כרוכים תמיד בהרבה מאוד רעש, צבע, ברקים, רעמים, הבזקים ופיצוצים - באופן שמאוד לא תואם את הדיסקרטיות המעיקה הדרושה לשועי השמש בעידן זה של בורות ורדיפות, ולכן הוחלט לבצעו במרחק הולם מהעיר. ריחפנו כך יום יומיים. בדרך נתקענו בדב ענק וקשוח שסיים את חייו בשני חלקים לאחר שפגש את חרבו הענקית ובה בעת הזריזה מאוד של אורקוס, ושמענו שמענו שמועות על פיצוצים מוזרים ביערות ועל אחד מעממי הפיות ששאב את נשמותיהם של כל האורחים בפונדק זה או אחר. לבסוף הגענו לרנגלרז-נוב. בלוויה של שועת שמש נוספת (הלא היא - ביצה). אורקוס ואוס - שועי שמש מכתות הליקוי והלילה, זוממים ותככנים כהרגלם, הצילו את אשת ראש הכפר מציפוניו של ינשוף מפלצתי ונורא אשר היה לא אחר מאשר סטייקס, חיית המחמד הפקחית של אוס, אשר בסה"כ צייטה באופן עקבי להוראותיו המנטליות של אוס, וכך זכו בקבלת אורחים מכובדת בביתו של ראש הכפר וכן בהבטחתו לסייע להם בכל, אם יסייעו בהצלת העיר ממעלליו של דודן דרקונים רודני מבית משפחת סזוס האמיד והעמיד, אשר גמר בדעתו לצוד את הוונדיגו - הרוח השומרת של רנגלרז-נוב (רוח של קור ורעב אשר דאגה להגן על רנגלרז מפגעי מזג האויר והדלדלות המזון בעיירה צפונית וקפואה זו - בתמורה לכך שכל אדם מבני הכפר אשר הגיע לגיל 50, ימסור עצמו לוונדיגו.) - הבטחה שקודשה ביכולתו הממזרית של אורקוס כחבר בכת הליקוי, ברגע שלחץ את ידו של ראש-הכפר. ביצה ואני יצאנו לשוק בתקווה למצוא כמה מאותם עתקים ששמענו עליהם. היא גמרה את היום עם 'פגיון הטופר המושלם' ואני גמרתי את היום עם מפה מקושקשת של רנגלרז במחיר מציאה. תהרגו אותי, אני לא מבין איך נפלתי לזה... עם זאת, הפגיון החדש של ביצה מילא אותי בהתרגשות בעת שסקרתי אותו. עתק אמיתי מהעידן הראשון בשם השמש! כולנו יכולנו לחוש במשיכה מסתורית צפונה - ללא ספק קריאתם של עתקים רבי עוצמה אשר ידם של סוחרי האוצרות בשוק של רנגלרז לא צלחה להם. או אולי עיר מקדש לשמש הבלתי מנוצח, עשויה כולה אוריקלטיום, או מפעל ליצור המוני של עתקים וגלמים שאיתם יכבשו שועי השמש את מעמדם הנכון מחדש, ויהוו חומת מגן איתנה לעולם חשוף ופגיע זה (עתה כשהקיסרית נעלמה...) - סליחה, נסחפתי מעט... על כל פנים ניתן להבין את מורת רוחי לנוכח העיקובים המיותרים של שאר חברי. היוגו והקורבן שלו... אורקוס ואוס עם תככיהם ומזימותיהם לסכסך בין שני בתי דודני דרקונים שהתיישבו בעיירה: בית סזוס מתחום האש ובית וניף מתחום היערות (למיטב זכרוני). אני עדיין לא לגמרי בטוח מה בדיוק קרה, אבל בדיוק בזמן שאורקוס ואוס ניסו לשכנע אותי ואת ביצה להשתתף בנסיונות הסכסוך, פרץ היוגו לאוהל כשהוא פצוע, חבול וחסר אויר ומשך את כולנו החוצה לאחד האוהלים - משהו בקשר לקורבן שלו, שאכן מצא את מותו ושומר הראש שלו שהוא ללא ספק שוע מסוג כלשהו - כנראה שלא שוע שמש ושגוון עורו תכול. הגענו למקום ומצאנו שוכן-תהום (Abyssal) מרשים, מנופח וקנטרני (הוא די עלה לי על העצבים, אם להיות כנה לגמרי, ועם זאת, לא יכולתי שלא לחשוש מעט...) שניסה לבסוף לחתוך איתנו עיסקה מוזרה - הוא לא יפריע לנו ואנחנו לא נפריע לו. אנחנו קיוינו להשיג מעט יותר שיתוף פעולה, אולם בסיום המפגש אני חושב שכולנו קיוינו לפגוש אותו שוב בעתיד, רצוי בלי השריון המאסיבי שלו, ואם אפשר אז גם כפות, מכוסה עיניים וישן. לא סגרנו שום עיסקה (וטוב שכך). כשחזרנו לישון, גילינו שהאוהל שלנו נגנב על כל תכולתו - מה שהיווה סיום עגום ליום עגמומי (למעט הפגיון יקר הערך, שאותו גם נתנה לי ביצה לפני שפנתה לענייניה כשועת שמש שלא מהמעגל שלנו). - סוף היום שלי, בכל אופן... אוס הצליח לבסוף, בעזרת קסמיו המעניינים, להפנט חיילים פשוטים משני בתי האצולה לעורר מהומות האחד במחנה האחר, ובגישה אופטימית זו, יצאנו למחרת סוף סוף לדרך צפונה בחיפוש אחר שרידים מהעידן הראשון ואחר אותו וונדיגו מסתורי שמצוי בסכנה רצינית. כשועי השמש, זכינו בחסינות חסרת פרופורציות לפגעי מזג האויר בהשוואה לבני התמותה הפשוטים שהיינו לפני ההיתעלות (Exaltation). חרף זאת, גם מבעד לשכבות הבגדים המסורבלים שלנו - היה קר. ונראה שהקור רק מחמיר עם כל צעד נוסף לכיוון קצה הצפוני של הבריאה. האזור המיוער הקרוב לרנגלרז-נוב לא היווה בעייה של ממש. העצים עזרו בשמירה על טמפרטורות סבירות - מעניין היה למצוא מכתש חרוך ועגול חשוף מעצים עם עקבות שיצאו ממוקד הפיצוץ... לבד מזאת האזור היה מיוער לגמרי וכלבי הבשורה המטרידים שנטפלו אלינו לא היו מאוד קשים להבסה. באחד המפגשים עמם, הצלנו משלחת של מחפשי אוצרות. חלקם נפצעו והתפניתי לטיפול בהם. דוקא עכשיו הפגינו שאר בני החבורה קוצר רוח וחוסר סבלנות לעיקובים - משהו בקשר לכך שהיוגו התביית על אותו שוכן-תהום מצמרר, אולם התעקשתי להמשיך ולטפל בנפגעים, וכך בילינו את הלילה במחנה הקטן שלהם. באותו לילה התגנבה למחנה חוליית שודדים עלובה - מחפשי אוצרות שנותרו רעבים, מוכים וחסרי כל. אורקוס והיוגו הרגו שניים ושבו את השלישי לפני שהשודדים העלו על דעתם שמישהו שמע אותם, והביאו את השבוי עלוב הנפש - אדם מגודל ומטונף אל האוהל שלנו. אוס, שנשאר באוהל תחת טיפולי לאחר שספג נשיכה אחת יותר מדי מכלבי הבשורה, העביר לברנש שטיפת מוח על טבעית שעתידה להפוך אותו מפורע חוק מטונף וגועלי לאדם נדיב, טוב לב ואכפתי. כל זאת, כמובן בתנאי שישרוד את הדרך חזרה לרנגלרז, מה שלא נראה מבטיח במיוחד בהתחשב בפצעיו הדלוקים מטינופת והנמק השחור המתפשט ברגלו הימנית. בעוד אוס שיפץ את נשמתו, גמרתי בליבי לתקן את הברנש ולמשחו לנביא הראשון שינבא את חזרתם של שועי השמש. כשאוס סיים איתו והוא הופקד לטיפולי, הפעלתי עליו את 'מגע הרווחה המבורכת' ועשית זאת תוך הפעלת סימן הכת שלי, הטבוע על מצחי - עיגול שחציו מלא וחציו ריק (סימן כת הדמדומים של שועי השמש) אמרתי לו שהוא מטופל בידי שוע שמש ושעליו לדעת כי אנו שבים לטבוע את חזקתינו על הבריאה, אשר ניתנה לנו בשם השמש הבלתי מנוצח, ולהושיעו מגורל מר. הקסם, אשר בדרך כלל טשטש את מטופלי הנעלים, הרדים את הבחור ואפשר לי לחטות את פצעיו ולכרות את רגלו הנמקה מבלי לייסר אותו. בבוקר שלחנו אותו עם מחנה המחפשים שהצלנו והמשכנו את הדרך צפונה.
