עדכון EXALTED

רמץ

New member
עדכון EXALTED ../images/Emo42.gif

החלטתי להפסיק לנבוח ולהתחיל לנשוך... להלן קורותיהם של חבורת ה-Solar Exalted (להלן - שועי השמש (או סולאר אקזולטד)) מ-Nexos (להלן נקסוס וכן הלאה...), הלא היא העיר הגדולה והססגונית ביותר בבריאה כולה. אני, סייטו סנג'אשי, רופא מוכשר בבית החולים באגף המערבי של נקסוס ושוע שמש מכת הדמדומים (ה"קוסמים" של Exalted, אבל לא בדיוק...) חזרתי אל המסתור שלי ושל חבורתי, היכנשהו בנבכי נקסוס, עם חדשות מעניינות ששמעתי בעת שלמדתי את כישוף 'מסע ללא מרחק' מהמנחה הרוחני שלי, זן הידאמה, המשתייך לשועי הכוכבים הנאורים (רק אל תסקלו אותי באבנים - זה לא כאילו אני מוציא ספר או משהו...) באותו עולם אפרורי ומוזר שבו הם מתגוררים. בכל אופן, סיפרתי לחברה' על עיירה צפונית להחריד בשם רנגלרז-נוב, עליה שמעתי, (הצ'ופצ'יק של רנגלר) שבה אחת מדודניות הדרקונים האצילות (הנה לכם משחק תפקידים שלעולם לא יתורגם לעברית. לכו תתרגמו Dragon-Blooded), עם פמלייתה וקוסמיה, מצאה עתק מהעידן הראשון שנמכר בשוק של רנגלרז במחיר מעשה אומן רגיל(!!!). לאחר חקירה קצרה, היא גילתה שהשוק של רנגלרז מוכר אותם בעשרות! השמועה קפצה מפה לאוזן ועשתה דרכה גם לנקסוס - מה שמסביר את הנהירה החשודה צפונה שהתעוררה באחרונה. שרידים אלו מהעידן הראשון - ראוי שתשאם ידם של שועי השמש, הסכמנו כולנו (במיוחד אני, שכבר ראיתי לנגד עיני את המפעל לייצור המוני של חפצי קסם שיבנה ברגע שרק יפול לידי הידע...). במקביל, היוגו, מתנקש שוע שמש מוכשר מכת הלילה, גם הוא חבר במעגל שועי השמש הקטן שלנו, מקבל את פרטיה של מטרה נוספת שצפויה להמצא על הדרך לרנגלרז-נוב. על מנת לחסוך זמן יקר, יצאו כולם מנקסוס לשממה קטנה וסמוכה, ותפסנו טרמם על שד אבק קטן שזימנתי בכישוף 'רוכב רוח-סער' (כשפים כרוכים תמיד בהרבה מאוד רעש, צבע, ברקים, רעמים, הבזקים ופיצוצים - באופן שמאוד לא תואם את הדיסקרטיות המעיקה הדרושה לשועי השמש בעידן זה של בורות ורדיפות, ולכן הוחלט לבצעו במרחק הולם מהעיר. ריחפנו כך יום יומיים. בדרך נתקענו בדב ענק וקשוח שסיים את חייו בשני חלקים לאחר שפגש את חרבו הענקית ובה בעת הזריזה מאוד של אורקוס, ושמענו שמענו שמועות על פיצוצים מוזרים ביערות ועל אחד מעממי הפיות ששאב את נשמותיהם של כל האורחים בפונדק זה או אחר. לבסוף הגענו לרנגלרז-נוב. בלוויה של שועת שמש נוספת (הלא היא - ביצה). אורקוס ואוס - שועי שמש מכתות הליקוי והלילה, זוממים ותככנים כהרגלם, הצילו את אשת ראש הכפר מציפוניו של ינשוף מפלצתי ונורא אשר היה לא אחר מאשר סטייקס, חיית המחמד הפקחית של אוס, אשר בסה"כ צייטה באופן עקבי להוראותיו המנטליות של אוס, וכך זכו בקבלת אורחים מכובדת בביתו של ראש הכפר וכן בהבטחתו לסייע להם בכל, אם יסייעו בהצלת העיר ממעלליו של דודן דרקונים רודני מבית משפחת סזוס האמיד והעמיד, אשר גמר בדעתו לצוד את הוונדיגו - הרוח השומרת של רנגלרז-נוב (רוח של קור ורעב אשר דאגה להגן על רנגלרז מפגעי מזג האויר והדלדלות המזון בעיירה צפונית וקפואה זו - בתמורה לכך שכל אדם מבני הכפר אשר הגיע לגיל 50, ימסור עצמו לוונדיגו.) - הבטחה שקודשה ביכולתו הממזרית של אורקוס כחבר בכת הליקוי, ברגע שלחץ את ידו של ראש-הכפר. ביצה ואני יצאנו לשוק בתקווה למצוא כמה מאותם עתקים ששמענו עליהם. היא גמרה את היום עם 'פגיון הטופר המושלם' ואני גמרתי את היום עם מפה מקושקשת של רנגלרז במחיר מציאה. תהרגו אותי, אני לא מבין איך נפלתי לזה... עם זאת, הפגיון החדש של ביצה מילא אותי בהתרגשות בעת שסקרתי אותו. עתק אמיתי מהעידן הראשון בשם השמש! כולנו יכולנו לחוש במשיכה מסתורית צפונה - ללא ספק קריאתם של עתקים רבי עוצמה אשר ידם של סוחרי האוצרות בשוק של רנגלרז לא צלחה להם. או אולי עיר מקדש לשמש הבלתי מנוצח, עשויה כולה אוריקלטיום, או מפעל ליצור המוני של עתקים וגלמים שאיתם יכבשו שועי השמש את מעמדם הנכון מחדש, ויהוו חומת מגן איתנה לעולם חשוף ופגיע זה (עתה כשהקיסרית נעלמה...) - סליחה, נסחפתי מעט... על כל פנים ניתן להבין את מורת רוחי לנוכח העיקובים המיותרים של שאר חברי. היוגו והקורבן שלו... אורקוס ואוס עם תככיהם ומזימותיהם לסכסך בין שני בתי דודני דרקונים שהתיישבו בעיירה: בית סזוס מתחום האש ובית וניף מתחום היערות (למיטב זכרוני). אני עדיין לא לגמרי בטוח מה בדיוק קרה, אבל בדיוק בזמן שאורקוס ואוס ניסו לשכנע אותי ואת ביצה להשתתף בנסיונות הסכסוך, פרץ היוגו לאוהל כשהוא פצוע, חבול וחסר אויר ומשך את כולנו החוצה לאחד האוהלים - משהו בקשר לקורבן שלו, שאכן מצא את מותו ושומר הראש שלו שהוא ללא ספק שוע מסוג כלשהו - כנראה שלא שוע שמש ושגוון עורו תכול. הגענו למקום ומצאנו שוכן-תהום (Abyssal) מרשים, מנופח וקנטרני (הוא די עלה לי על העצבים, אם להיות כנה לגמרי, ועם זאת, לא יכולתי שלא לחשוש מעט...) שניסה לבסוף לחתוך איתנו עיסקה מוזרה - הוא לא יפריע לנו ואנחנו לא נפריע לו. אנחנו קיוינו להשיג מעט יותר שיתוף פעולה, אולם בסיום המפגש אני חושב שכולנו קיוינו לפגוש אותו שוב בעתיד, רצוי בלי השריון המאסיבי שלו, ואם אפשר אז גם כפות, מכוסה עיניים וישן. לא סגרנו שום עיסקה (וטוב שכך). כשחזרנו לישון, גילינו שהאוהל שלנו נגנב על כל תכולתו - מה שהיווה סיום עגום ליום עגמומי (למעט הפגיון יקר הערך, שאותו גם נתנה לי ביצה לפני שפנתה לענייניה כשועת שמש שלא מהמעגל שלנו). - סוף היום שלי, בכל אופן... אוס הצליח לבסוף, בעזרת קסמיו המעניינים, להפנט חיילים פשוטים משני בתי האצולה לעורר מהומות האחד במחנה האחר, ובגישה אופטימית זו, יצאנו למחרת סוף סוף לדרך צפונה בחיפוש אחר שרידים מהעידן הראשון ואחר אותו וונדיגו מסתורי שמצוי בסכנה רצינית. כשועי השמש, זכינו בחסינות חסרת פרופורציות לפגעי מזג האויר בהשוואה לבני התמותה הפשוטים שהיינו לפני ההיתעלות (Exaltation). חרף זאת, גם מבעד לשכבות הבגדים המסורבלים שלנו - היה קר. ונראה שהקור רק מחמיר עם כל צעד נוסף לכיוון קצה הצפוני של הבריאה. האזור המיוער הקרוב לרנגלרז-נוב לא היווה בעייה של ממש. העצים עזרו בשמירה על טמפרטורות סבירות - מעניין היה למצוא מכתש חרוך ועגול חשוף מעצים עם עקבות שיצאו ממוקד הפיצוץ... לבד מזאת האזור היה מיוער לגמרי וכלבי הבשורה המטרידים שנטפלו אלינו לא היו מאוד קשים להבסה. באחד המפגשים עמם, הצלנו משלחת של מחפשי אוצרות. חלקם נפצעו והתפניתי לטיפול בהם. דוקא עכשיו הפגינו שאר בני החבורה קוצר רוח וחוסר סבלנות לעיקובים - משהו בקשר לכך שהיוגו התביית על אותו שוכן-תהום מצמרר, אולם התעקשתי להמשיך ולטפל בנפגעים, וכך בילינו את הלילה במחנה הקטן שלהם. באותו לילה התגנבה למחנה חוליית שודדים עלובה - מחפשי אוצרות שנותרו רעבים, מוכים וחסרי כל. אורקוס והיוגו הרגו שניים ושבו את השלישי לפני שהשודדים העלו על דעתם שמישהו שמע אותם, והביאו את השבוי עלוב הנפש - אדם מגודל ומטונף אל האוהל שלנו. אוס, שנשאר באוהל תחת טיפולי לאחר שספג נשיכה אחת יותר מדי מכלבי הבשורה, העביר לברנש שטיפת מוח על טבעית שעתידה להפוך אותו מפורע חוק מטונף וגועלי לאדם נדיב, טוב לב ואכפתי. כל זאת, כמובן בתנאי שישרוד את הדרך חזרה לרנגלרז, מה שלא נראה מבטיח במיוחד בהתחשב בפצעיו הדלוקים מטינופת והנמק השחור המתפשט ברגלו הימנית. בעוד אוס שיפץ את נשמתו, גמרתי בליבי לתקן את הברנש ולמשחו לנביא הראשון שינבא את חזרתם של שועי השמש. כשאוס סיים איתו והוא הופקד לטיפולי, הפעלתי עליו את 'מגע הרווחה המבורכת' ועשית זאת תוך הפעלת סימן הכת שלי, הטבוע על מצחי - עיגול שחציו מלא וחציו ריק (סימן כת הדמדומים של שועי השמש) אמרתי לו שהוא מטופל בידי שוע שמש ושעליו לדעת כי אנו שבים לטבוע את חזקתינו על הבריאה, אשר ניתנה לנו בשם השמש הבלתי מנוצח, ולהושיעו מגורל מר. הקסם, אשר בדרך כלל טשטש את מטופלי הנעלים, הרדים את הבחור ואפשר לי לחטות את פצעיו ולכרות את רגלו הנמקה מבלי לייסר אותו. בבוקר שלחנו אותו עם מחנה המחפשים שהצלנו והמשכנו את הדרך צפונה.
 

רמץ

New member
המשך... ../images/Emo42.gif

כשעברנו את היערות, התחילו הגבעות החשופות. מעולם לא חשתי בקור שכזה. למזלינו היוגו הינו שורד מיומן, ובזכותו עברנו את הקטע המושלג ומוכה הסופות מבלי לאבד אצבעות ואפים. יש לו גם כישרון יוצא דופן לאתר מערות ומקומות מסתור. אם לא הייתי יודע יותר טוב, הייתי חושב שהוא כרה אותם בעצמו והוביל אותנו אליהם אחר כך. באחת המערות מצאנו דב ישן. היה קצת חבל, אבל ככל שהצלחנו לדחות את השימוש במנות המזון שקנינו - כך גברו סיכויינו לחזור חיים מהשממה הקפואה. אין ספק שהציד יצומצם לכדי כלום ביום יומיים הקרובים. אף אחד לא יכל לסרב להזדמנות להתחממם קצת מול אש בוערת (היוגו הביא כבר את העצים בזמן שרק השתעשנו ברעיון). נשארנו לנוח ולאגור כוחות במערה כאשר היוגו, סקר את האזור מדי פעם. באחת הפעמים הוא רץ אל המערה ודיווח על שלוש דמויות שמתקרבות אלינו. לאחר שמצמתי שמתי לב שכולם נעלמו. הם מתחבאים לא רע, החברה' האלה. נשארתי לשבת מול המדורה עם הברדס על ראשי והמתנתי לאורחים. הם היו זהירים מאוד ולא נכנסו אל המערה. יצאתי החוצה בנונשלנטיות, ידעתי שהם מתחבאים שם איפהשהו, אמרתי כנראה במשחק מוגזם מעט שכנראה שהייתה זו רק הרוח. החוליה המתגנבת הסתלקה מהאזור בריצה. התקבל הרושם שמדובר בחוליית סיור של צבא גדול יותר שאותו לא ממש רצינו לפגוש. החבורה התקדמה צפונה בזריזות ואוס התעקש שאתקדם מערבה כדי להטעות אותם, ואז אדביק את החבורה בכישוף 'מסע ללא מרחק'. לא הייתי מרוצה מהתוכנית. לא רציתי לבזבז כוחות על הטעיות עלובות. כוחות שודאי אזדקק להם כשהצבא הענק שמאחורינו כן ידביק אותנו, אבל הוא בכל זאת המנהיג, והוא ממש התעקש... האמת שגם הייתי קצת סקרן לנסות סוף סוף את הכישוף הזה... ובכן זה עבד. הכישוף בכל אופן. המשכנו לחצות ולהקיף גבעות והופתענו מאוד להתקל אף באף עם אותו שוכן תהום ושני חברים אחרים שלו כל אחד מחברי הפך למנגנון מלחמה משוכלל - אוס מתפתל כנחש, ידיו חוסמות להבים, אורקוס מסית מתקפות במהירות שלא הצלחתי לעקוב אחריה והיוגו מופיע כל פעם במקום אחר במתקפת הפתע שהפתיעה גם אותי. הטלתי את כישוף 'גוף מצבור הנשק שאין שני לו' (Incomparable Body Arsenal) והפכתי מילולית למכונת מלחמה בעצמי. לצערי גיליתי שבעוד הברזל השחור שממנו היה גופי עשוי ומצבור הלהבים הבלתי נדלה שלי, היו מגוננים וקטלניים מאוד, אני לעומת זאת, לא הפכתי ללוחם טוב יותר. אולם כשאחד מחבריו של שוכן התהום הטיל ארצה חפץ קטן ומוזר כנגד מחאותיה מלאות האימה אך הקצרות של שותפתם השלישית, ופיצוץ שלא מן העולם הזה הטיח את חבריי לכל עבר ולא הותיר דבר למעט גופתה המרוטשת של אותה שוכנת תהום אומללה, די שמחתי על גוף הפלדה שלי - לא הייתי רוצה לעבור את הוויה הזאת עם בשר רך. ניצלתי את השפעת הכישוף עוד קצת ותוך זמן קצר כרינו ארקוס ואני -הוא עם חרבו האימתנית ואני בזרועות ברזל מעוצבות כאתי חפירה ושרשרת מכושי כריה פראיים שצימחתי, קבר לאותה שוכנת תהום. והטמנו אותה שם לאחר שניקינו ממנה את כל הציוד המעניין - והיה הרבה ממנו ^_^ . המשכנו במסעינו וכבר ראינו לפנינו את האיזור ההררי האחרון המציין את הגבול הצפוני הקפוא שבין הבריאה לבין הפרא חסר הצורה שמחוצה לה. בין ההרים היה מעבר מוכר שאליו התקדמנו ושוב הופתענו למצוא את שוכן התהום וחברו, וכבר לא היינו בטוחים אם לחסל אותם או להניח להם. הוא מצדו ניסה לשכנע אותנו שנניח זה לזה. אוס החל להעלות רעיונות מסמרי שיער על התערבות שתקבע מי יתקדם ומי ישאר וכמעט הוקל לי כשראינו הרחק מלפנינו את שוכנת התהום המנוחה (התברר ששמה הוא צילה של אש, שמו של ידידינו הכחלחל הוא צילו של לילה, ושמו של ידידם השמן הוא צל של ספק) רצה וצועקת: "הם מגיעים! דודני הדר..." צילו של לילה אחז לפתע מתוך רפלקס בחץ שנורה לעברו. כשיירינו את מבטינו אל ההרים מצידינו, זכינו בעוד מקלחת של חצים וגשם של דמויות במדי בית וניף. זה נראה לי כמו הזמן המתאים ביותר לכישוף 'מותם של פרפרי השהם' שנועד לנקות אזורים נרחבים מאנשים, חיות, עצים וכל דבר אחר שהוא לא פלדה מוצקה או אבן מוצקה מאוד, אולם אוס, שקיווה שנוכל להמנע מן הקרב הזה ואולי אף לפתח יחסים עם בית וניף, משך אותי ואת אורקוס אחורה. צילו של לילה, במקביל, חצה שלושה חיילים בעודם צונחים באויר והוא וחבריו החלו במלאכת טבח מפרכת הכרוכה באפקטים קוליים וויזואליים יוצאי דופן. כשחבורת לוחמים אנושיים רצה אלינו, הצליח אוס להעביר להם את הרעיון שלישועתם חיכינו ותודה רבה להם. הם הרגיעו אותנו ושבו אל הקרב מלפנינו אולם כשקצין דודן דרקונים וחוליית חיילים אנושיים רצה לעברינו, כפתה את כולנו בקנוקנות ענפים ירוקים שבקעו כהרף עיין מן הקרקע (אני באופן אישי נקברתי לחלוטין בזוועות הירוקות), וכל נסיונותיו הדיפלומטיים של אוס כשלו, משהו בקע בתוכי - משהו שכבר לא יכולתי יותר לכלוא. בלתי נראה מתחת למסה הירוקה, התרכזתי היטב, הזמן האט את מהלכו והוקפתי כולי באור ירוק בוהק. וכשפתחתי את עיני הסגולות מבעד לקנוקנות העבות, נשמע זמזום חזק וגובר באויר - הוא גבר עד שלא ניתן היה עוד לשמוע דבר מלבדו - ונחיל עצום של פרפרים על כנפי שהם חדות כתער שטף את האזור וניקה את כולו מהענפים הירוקים, הלוחמים הקרובים, שדה הקרב מלפנים - לא נותר מהם דבר שניתן היה עוד לזהות. בשניה האחרונה בעט אוס את דודן הדרקונים אל מתחת לשצף הפרפרים ואת עצמו בעט אל צידו השני. וכך נותר עוד דודן הדרקונים, נאבק עדיין, אך מוכרע במהירות מסכינו של היוגו שניסה עדיין להבין את שרשרת המאורעות האחרונה. לא בזבזנו הרבה זמן. חטפנו ממנו מה שנראה מעניין ורצנו הלאה דרך המעבר, דורכים על שאריות השוהם הפריכות. בין חפציו, הייתה גם חרבו. חרב ירקן כבירה - קסומה ללא ספק - אלא שהיא לא תאמה את סגנון הלחימה של איש מאיתנו מלבד ארקוס שהעדיף את חרבו הקסומה הקיימת. המשכנו במעבר בקור המקפיא, מהר ככול שיכולנו. אורקוס, בראיית הרוחות המסקרנת שלו, ראה רוחות רבות נעות אלינו והלאה באדישות. המשכנו ללכת. המסלול היה מסוכן ומפחיד ובאחד הסדקים שבהר, באיזור הפרא הקפוא הזה שבסוף העולם, אבודים ורדופים ומלאי שאלות, החליטו אורקוס ואוס שעתה הוא הזמן לקרוא לרוח הפטרונית של חבל ארץ זר ומוזר זה, ולבקש את עצתה ועזרתה. זה נשמע מעניין ומלהיב בהתחלה. לאחר שהבנתי שהעניין כרוך בהקרבת חרב הירקן שבה זכינו זה עתה, זה נשמע רק מעניין. ברוב טקס זרק אורקוס את החרב הירוקה אל מעמקי התהום האינסופית שמתחתינו בקריאה מהדהדת. הוא שב אל הסדק הגדול שבו עמדנו כולנו בצפייה ונראה שדבר לא קרה. התחלתי להספיד את העתק האבוד אולם הפסקתי כשראיתי שמבטו רואה הרוחות של אורקוס פונה אל תקרת המערה ברצינות מצמררת...
 

Ferenheit

New member
מעולה! נשמע כמו חתיכת הרפתקאה

אבל אני לא מאמין שגילית לאותו ברנש מסכן קטוע רגל שאתה אחד מהנשגבים ! למה ? חבריך יודעים שסיכנת את כולם בצורה כזאת ? מתי הספקת להעביר פתק לשה"ם ? אך אולי הכל לטובה, ייתכן ש"דודני הדרקונים" יטעו ויזהו את שלושת לוחמי האופל כשלושת הנשגבים של השמש.... אילו רק לא היית מטיל את לחש הקסם ההרסני שלך...כעת עליכם לבטוח ברוחות שידריכו אתכם ויעכבו את אויביכם, ולציית ללא עוררין למנהיג שלכם. אחדות היא כוח. בהצלחה. על החתום: עובר אורח אובייקטיבי.
 

Gilgam69

New member
אני אל../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

נשמע כל כך טוב למרות שהיה קצת חוסר דיוק... כשיחררת את "מוות פרפרי הבזלת" ואוס והקצין היה בנתיב הפגיעה, אוס בעט בצידו של הקצין והעיף אותו לצד הצידה תוך כדי שהוא משתמש בו גם כדי לקפוץ לצד השני. לאחר מכן, הרים אוס את הקצין באויר תוך כדי שהוא מחזיק בו כשתי ידיו אוחזות בצווארון שלו והוא תלוי למעשה באויר. אוס ניסה להפנט ולכופף את רצון הקצין תוך כדי שתילת הודעה תת-הכרתית שאנחנו למעשה ידידיו ולא מי שהם מחפשים. לצערנו, הקצין היה בעל כוח רצון עצום וקלט מייד שאוס מנסה להשתלט על מחשבותיו, צעק "לא תוכל לשלוט בי, שד!!!" והחל להזיז ידיו כאילו מטיל קסם. באותו הרגע בעט אוס בעיטה עוצמתית בבטנו של הקצין אשר חדרה את השיריון וביקעה את גופו. תוך כדי שהקצין עף מעוצמת הבעיטה וקרביו מתפזרים לכל עבר הצליח לשחרר כדור של אש על אוס. כדור האש פגע באוס אך זה לא הרגיש בדבר!!!!! אנחנו אלים!!! בכל מקרה, כן שמענו שזן היקר אמר (ברוב טיפשותו!!!) שאנחנו נשגבי השמש!!! אולי פשוט תירה בנו וזהו?!
 

רמץ

New member
סייטו

זן הוא המנחה הרוחני שלי (החלפתי לפני שתי פגישות). ואיך אתם מתכוונים אי פעם להדיח את דודני הדרקונים העריצים ממושבם הלא צודק ולתפוס את המושכות על גורלה של הבריאה, כשאנחנו ממשיכים להסתתר במחילות האדמה כמו עכברוני שדה עלובים? אנחנו נצבור לעצמינו מוניטין, אנחנו נצבור לעצמינו תהילה, בבוא העת נצבור גם קהל מאמינים ונאמץ שועי שמש נוספים למסדר שלנו, וכשיקראו כולם לדגל, יבוא הקץ לרודנות שועי האדמה ויתחיל עידן שועי השמש השני! אני כבר רואה את זה קורה... והפעם זה גם הולך להשאר ככה - אם רק אניח את ידי על מפעל גלמים...
 

ננסק

New member
עכשיו -זה- Visionry

קבל נקודת XP על כל העסק הזה, רמץ!! היה ג-ד-ו-ל!
 

רמץ

New member
המממ...

נשגבים נשמע קצת יותר טוב משועים... נשגבי השמש נשגב שמש שועי השמש שוע שמש... מה אתם חושבים? בכל אופן... לציית למנהיג אתה אומר?
 
לכבוד האחד שהכל בצילו ../images/Emo129.gif

נכבדי, המסע התקדם בדרכים לא צפויות. כפי שחזיתי, נעשה ניסיון להתנקש בחיי. עם זאת, ובאורח מפתיע, היה זה "כדרך אגב", ובמהלך רציחתו של בן-התמותה בו השתמשתי ככיסוי (אותו נרצח עבר היטהרות על ידי, והוא כעת משרת בצבאו של אדוני). אירע מזלו של הנרצח למות בידיו של מתנקש מכת הלילה. כפי שחשדתי, המתנקש לווה במעגל סולארי מלא, אם כי לא שלם. בהתאם להוראותיך, והשכל הישר, באתי עימם בדין ודברים. אך הם נשארו אטומים וגאים, וסירבו להגיע איתי להסכם באשר למסע צפונה. נאלצתי לעוזבם מאחור, בעודי מקווה כי לא נתקל בהם שוב. המעגל שלנו המשיך צפונה, אל עבר המבצר. מלבד מספר התקלויות קצרות ביער, דבר לא עצר בעדנו. עברנו בין העצים כנחש חלקלק על פני הטחב. אני מצטער לדווח כי נעשה שימוש בעוד אחד מרימוני הנפץ הסולאריים. עם זאת, תהליך המרתם של הנותרים מתמשך בהצלחה, וצילו של הספק מבטיח לי כי התוצאות יעלו על המשוער. במהלך מעברנו בגבעות טיהרנו שני תריסרים של תושבי הבריאה; הם וכל רמחיהם הצטרפו אל צבאו של אדוני. בנוסף, ניתקלנו שוב במעגל הסולרי. כבפעם הקודמת, ניסיתי להגיע עימם לברית רעועה, אך כמסתבר, היא היתה רעועה עוד מכפי שחששתי. המפגש הפך לקרב, על אף מאמצי העילאיים, אדוני. מבוטחני לך כי עשיתי כל שביכולתי למנוע התפתחות אירועים מצערת זו! הלכתי לקראתם ככל האפשר, אף הצעתי להם מכשירים רבים שברשותי, והבטחות נעימות לאוזן. ויתורים רבים שטחתי בפניהם. אך קללתם של הסולארים היא תשוקתם העזה, והם התנהגו כפראים שאנו יודעים שהם. עלי להבהיר זאת עד כמה שאוכל: הקרב היה באשמתם, ולא באשמתי! הרי זכורה לי פקודתך אדוני, ואני הוא משרתך הנאמן. במהלך הקרב נטשנו את צילה של להבה, כשנאלצתי להשתמש ברימון נפץ נוסף. מה רבה היתה הפתעתי כשלאחר מספר ימים נתקלנו שוב באותו מעגל סולארי, ומיד לאחר מכן גם בצילה של להבה. המפגש הכפול הפך למשולש, כאשר הותקפנו על ידי עדר של כבשי בית ו'ניף. רבות יסופר אודות אותו הקרב, ומעשה יפה עשה בשבילנו סנג'שי הצעיר, מכשפם חסר הניסיון של הסולארים, ששלח את פרפרי הבזלת לחתוך בבשרם של הכבשים. כעת אנו נמצאים במכסה, על גבול הכניסה אל ההרים. צילה של להבה כועסת עלינו שנטשנו אותה לאנחות. הכיצד היא מעזה?! לשיקול דעתי, ידעתי כי כת החצות יכולה לשרוד בכל מצב, ואילו הקשה ביותר, ואפילו לא לרגע אחד קינן בי הספק שמה היא תשוב אלינו. הרי אני הוא זה שצריך לכעוס עליה, וכעס זה הבעתי בעוצמה רבה! את כל תכשיטיה היא איבדה, את אבני הכוח, את נשקיה - הכל לידי אותו מעגל של שועי שמש. בין השאר גם רוסנה הוסר ממנה, ועל כן היא מרשה לעצמה לצעוק עלי חזרה. אילולא הייתי נזקק לכישוריה הרבים, היא היתה מוצאת את עצמה כלואה בתוך מערה מרוחקת, לנצחי נצחים. אני מוצא שמפכפך בי הספק. דברים רעים בפי, ואילו חדשות טובות אין. האם להגיש את הדו"ח, או להשאירו אצלי ולטעון כי נהרס תחת פגעי הטבע? הו, אביר-מוות אדיר שאני משרתו הכנוע, דבר לא יוכל לחמוק ממבטך החודר.
 

Gilgam69

New member
טוב בסדר... אוס צדק...

היינו פשוט צריכים לערוף את ראשה של תפלצת הליל הזו... אני צריך לשנות את הטבע שלי ל-Psychopath.
 

Ferenheit

New member
הצללים יורדים על מחשבותי

הרוחות נושבות נגדנו, ועד כה לא הצלחנו להטות את כיוונן. כוחות עליונים מעורבים כאן, אין לי ספק בכך. תוכניותנו לא עלו יפה מהרגע הראשון. עלינו להישאר רגועים וקרי רוח. הכוכבים טווים את רשת הגורל סביבנו, וכוונתם אינה טהורה. למרות כל זאת, אני אוביל את אנשי להתמודדות בנחישות שתפיח בהם אומץ ותקווה. אני הנחש בעשב השפיפון הנושך בעקבי השוורים הם המניעים את עגלות המלחמה המתרסקות לקרקע שממנה באו. אני הצפע בין ענפי הצפצפה הלוחש באזני העוברים בדרך בלשונו המפוצלת המטה את ליבם לעשות כרצוני. אני הקוברה המלכותית הפורשת את דגלי הקרב וקוראת תיגר אבדון אויבי יגיע כשליבם יכשל ורוחם תישבר. אני הנשגב.
 
הא. ../images/Emo129.gif

אתם חוזרים ומוכיחים את דברי לגבי הגאווה הסולארית המגוכחת שלכם. מתי כבר תבינו שמקור האמת והטוהר הוא המוות המזכך?
 

Ferenheit

New member
בקרוב...

המילים שאתה מחלל בלשונך ייבשו על שפתיך ואתה תזכה להבנה המוחלטת של המוות המזכך.
 
למעלה