שירני שירני שירני.....
אוקיי, אז נתחיל עם הקטע של הפאבים. שירן, את זוכרת איך התנהגת לפני שהשתכרת ואחרי שהשתכרת? לפני שהשתכרת היית ממש סגורה, את לא דיברת כמעט עם אנשים ולא עשית שטויות. אבל אחרי זה, רק כשהיית שיכורה התחלת פתאום לעשות שטויות ולשיר ברחוב ולדבר עם אנשים ולעבוד עליהם. את היית עושה את זה אם לא היית שיכורה? לא נראה לי. כי עד כמה שאת ילדה חמודה וחברותית והכל את גם דיי ביישנית כשזה מגיע לאנשים חדשים ובעיקר אנגלים, וגם את לא בדיוק מתחילה לעשות שטויות סתם ככה ואת יודעת את זה ואני יכולה לתת לך דוגמאות. עכישו, אני בניגוד אלייך לא השתכרתי אז אני לא התחלתי לעשות שטויות (מה לעשות שהייתי צריכה להחזיק אותך שלא תפלי פתאום ברחוב או משהו..)אבל בכל זאת דיברתי עם אנשים והייתי פתוחה, כי ככה אני, אני בנאדם פתוח ואני לא צריכה שתייה שתעזור לי להרגע ולהיפתח, אז זה עונה לך על השאלה. ועם איזה אנשים בדיוק התחלת לדבר? תגידי לי בנאדם אחד. כל מה שעשית היה לדבר עם כמה מבוגרים (שהתחילו איתנו) ולעבוד עליהם שאת מניו-יורק, ואם כבר את זאת שרצית להמשיך ללכת בזמן שאני המשכתי לדבר איתם. anyway.. בקשר ללכתוב על האנגלים.אז ככה. את ההודעות האלה אני כותבת בשביל עצמי, בשביל לעזור לעצמי להירגע וזה מין תראפיה כזאת בשבילי, תראפיה בכתיבה (יש כזה דבר דרך אגב). אז את ההודעות הארוכות האלה שבהם אני מקטרת על האנגלים אני כותבת בשביל עצמי ובשביל להוציא מעצמי רגשות שליליים, ולא בשביל אף אחד אחר. כמו שכבר אמרתי, מי שלא מעניין אותו-שלא יקרא. בקשר לעניין האופי, אני דווקא לא מסכימה איתך. אני חושבת שאני בנאדם מאוד חברותי ופתוח, אבל בניגוד אלייך לי לא יצא כזה מזל להיות בחברה שהיא יותר פתוחה כמו החברה הסקוטית (ואת בעצמך אמרת שהסקוטים הם יותר פתוחים וחברותיים) אלא אני נתקעתי בחברה עם מאנטליות סגורה ומאופקת, וככה יצא שנדפקתי. לעומת זאת, כשהייתי למשל בגייטסעד, שיש שם קהילה יהודית גדולה מאוד ופגשתי המון בנות יהודיות דתיות מכל מיני מקומות בעולם, וגם מישראל, התחברתי עם מלא בנות והיו לי שם ממש כמה חברות טובות (שלצערי כבר עזבו את המקום). אבל זה רק להראות לך שכשאני נמצאת בחברה עם אנשים נחמדים וחברותיים אז סוף סוף היכולת שלי להתחבר והכל ממצה את עצמה. זה פשוט תלוי באיזה חברה אתה נתקע. תאמיני לי שאני משוחררת וצחוקת המון.הקטע הוא שכשאני נמצאת עם האנגלים מהקולג' אני כל הזמן צוחקת ומחייכת והכל, אבל זה לא מה שעוזר לי. יש לי שם כבר המון אנשים שנאי מכירה והייתי קוראת להם ידידים, אבל לא חברים! זה הקטע, שבשבילי, לקרוא למישהו חבר או חברה אני צריכה להרגיש באמת קרובה לבנאדם הזה ולדעת עליו הרבה ולא סתם לדעת מה השם שלו ועל מה הוא מנגן ולאכול איתו צהריים ובזה מסתכם הקשר שלנו. אז באמת בזכות זה שאני פתוחה וחייכנית וזה כבר הכרתי שם הרבה אנשים, אבל מה שכל כך הורג אותי זה שאי אפשר להתקרב אליהם! שאי אפשר לצאת ממעגל הידידות ולהיכנס לתוך קשר של חברות אמיתית! את מבינה? אז כמו שאמרתי, אני מחייכת המון, וצוחקת משטויות ונחמדה והכל, אבל זה לא מה שעוזר לי! ואם גם את לא מסוגלת להבין אז באמת שאין לי יותר אפילו סיבה לדבר. ונכון, אני יותר בוגרת מגילי, מה לעשות, כזאת אני. תמיד הייתי בוגרת וגם עברתי כל מיני דברים שעוד יותר ביגרו אותי אז ככה שאני פשוט כזאת ואני לא יכולה פתאום להתחיל להתיילד. מה לשות, יש אנשים שתמיד יהיו ילדים, גם כשהם יהיו בני 40, ויש כאלה שתמיד יהיו בוגרים לגילם, גם בגיל 8. אולי בגיל 40 אני אשתנה והתחיל להתנהג כמו בת 20, מי יודע. ונכון, אני ילדה טובה ואין לי ממש רצון להתחיל להתפרע, ואני לא מתכוונת להתחיל לעשות שטויות רק כדיי שאנשים יחבבו אותי או מה שזה לא יהיה (וגם, אם זה מה שיגרום להם לחבב אותי אז אני לא צריכה את חיבתם..) זה הכל, מקווה שעכשיו קצת יותר הבנתם אותי. בה-ביי, ליבי
. ולחיות ביציאות יום יומיות ועם חברים טובים, חברה וכו....זה אפשרי וגם לי היו חיים כאילו בארץ ואני לא ארגע עד שגם פה יהיו לי חיים כאילו!!! שתיכן חיות במציאות.אבל במציאות שונה. לה מתאים משהו (שגם לי מתאים) ולך מתאים משהו אחר...