עדכון לגבי הקולג'...
טוב, אז נראה לי שמהרתי קצת להתלהב.. זה עכשיו סוף יום שישי ואני אחרי 5 ימים בקולג'.. אז מסתבר שהדברים בכל זאת לא כאלה מבטיחים כמו שהם נראו לי, ואני אסביר למה... (חלק מהדברים שאני הולכת להגיד אתם כבר שמעתם לפני כן, אבל אני בכל זאת הולכת להגיד אותם..) אז קודם כל, רוב האנשים שם הם רוקיסטים-מאטליסטים כאלה שמתנהגים מוזר ומתבודדים להם, אבל זה בסדר מבחינתי.האחרים הם סתם אנגלים פשוטים כאלה, כמו שהיו לי בבית ספר, שכל מילה שנייה שלהם זה שיט ופאק וקראפ וכל מה שמעניין אותם זה לעשן את הסיגריות שלהם או סתם להתמסטל ולהתבטל.. חצי מהם הם כאלה שנכשלו בלימודים שלהם וזה פשוט לא מזיז להם, בעצם כמו ששום דבר לא מזיז להם או מעניין אותם. אחרים הם יותר נורמלים, אבל הבעיה עם האנגלים האלה שהם כל כך סגורים!! כל כך ביישנים וסגורים ושקטים, וכשאתה מנסה לפתח איתם איזה שהיא שיחה הם עונים לך בחצי מילה ולא יותר ואחרי זה משתררת דממה כזאת של 'אין מה להגיד' וככה אתה פשוט יושב איתם בדממה.. זה פשוט מעצבן ומדכא. זה גרם לי להבין שהשנתיים הבאות כנראהצ הולכות להיות דומות לשלוש שנים הקודמות וזה כל כך מעצבן אותי... גם זה כל כך מעצבן שהם אף פעם לא הולכים אחד לשני הבייתה (אין מה לדבר על לישון אחד אצל השני..) ולבקש ממישהו מספר טלפון זה משימה בלתי אפשרית..והקשרים בינהם כל כך שטחיים שזה מדהים אותי כל הזמן מחדש. הם לא מכירים את האנשים שהם נמצאים ומסתובבים איתם, ובעצם כל החברות שלהם מתבססת על ללכת בהפסקת צהריים לחנות סנדביצ'ים ולשתוק בדרך או לדבר על שטויות. הם לא מכירים אחד את השני בכלל, והקטע הוא שהם לא חושבים שיש בזה משהו מוזר כי הם לא מכירים משהו אחרת! הם אף פעם לא נפתחים ואין ביניהם שיחות גלויות ואמיתיות אז ככה שגם אתה לא יכול לדבר בפתיחות, ואם אתה מנסה לנהל שיחות קצת יותר פתוחות או רציניות הם מסתכלים עלייך מוזר.. והם כל כך מזוייפים!!! זה הכי גרוע. הנחמדות המעושה..החיוכים המזוייפים...והאובר נימוס הזה שלהם...גאד.. והכי הורג אותי, זה התחביבים שלהם....נגיד הסקוטי ההוא, הוא בנאדם חביב (פחות משהו ממה שחשבתי..)אבל נגיד אני שואלת אותו מה הוא הולך לעשות בסוף שבוע, אז הוא עונה 'אממ, הולך לשתות ולהשתכר... לשמוע מאטל ולנגן על הגיטרה, אני מניח..' וככה כולם שם! כל מה שמעניין ומעסיק אותם זה השתייה שלהם ולהשתכר ולהתמסטל כמה שיותר!.. או זה או להיות בבית כל היום ורק לראות טלויזיה, את האופרות סבון המפגרות שלהם... אה, והם ממש עצלנים! נגיד, בישראל ילדים בגיל הזה באמת עושים הרבה ולומדים ועובדים ועושים המון, ועדיין לא מתלוננים וזה נראה להם נורמלי. פה הם לא עושים כלום כמעט ואחרי כל דבר קטן הם ישר מתיישבים ככה עם אנחה גדולה ואומרים 'וואי, אני ממש הרוג..' כשהם לא עשו כמעט כלום! באמת שאפשר להתאמץ הרבה יותר אבל הם לא רוצים או מוכנים בכלל להשקיע, הם רוצים הכל כמה שיותר קל. טוב, מצטערת על ההשתפכות הזאת, נראה לי ההיתי צריכה אותה... אוף, נמאס לי, מתי דברים באמת ישתנו כבר וישתפרו בשבילי?? אני מתלהבת ושמחה מכל שינוי קטן ומכל משהו שנראה לי שיכול לעזור לי קצת ולשנות לי את החיים לטובה, אבל אז אני רק מתאכזבת ורואה שבעצם שום דבר לא שונה..
טוב, אז נראה לי שמהרתי קצת להתלהב.. זה עכשיו סוף יום שישי ואני אחרי 5 ימים בקולג'.. אז מסתבר שהדברים בכל זאת לא כאלה מבטיחים כמו שהם נראו לי, ואני אסביר למה... (חלק מהדברים שאני הולכת להגיד אתם כבר שמעתם לפני כן, אבל אני בכל זאת הולכת להגיד אותם..) אז קודם כל, רוב האנשים שם הם רוקיסטים-מאטליסטים כאלה שמתנהגים מוזר ומתבודדים להם, אבל זה בסדר מבחינתי.האחרים הם סתם אנגלים פשוטים כאלה, כמו שהיו לי בבית ספר, שכל מילה שנייה שלהם זה שיט ופאק וקראפ וכל מה שמעניין אותם זה לעשן את הסיגריות שלהם או סתם להתמסטל ולהתבטל.. חצי מהם הם כאלה שנכשלו בלימודים שלהם וזה פשוט לא מזיז להם, בעצם כמו ששום דבר לא מזיז להם או מעניין אותם. אחרים הם יותר נורמלים, אבל הבעיה עם האנגלים האלה שהם כל כך סגורים!! כל כך ביישנים וסגורים ושקטים, וכשאתה מנסה לפתח איתם איזה שהיא שיחה הם עונים לך בחצי מילה ולא יותר ואחרי זה משתררת דממה כזאת של 'אין מה להגיד' וככה אתה פשוט יושב איתם בדממה.. זה פשוט מעצבן ומדכא. זה גרם לי להבין שהשנתיים הבאות כנראהצ הולכות להיות דומות לשלוש שנים הקודמות וזה כל כך מעצבן אותי... גם זה כל כך מעצבן שהם אף פעם לא הולכים אחד לשני הבייתה (אין מה לדבר על לישון אחד אצל השני..) ולבקש ממישהו מספר טלפון זה משימה בלתי אפשרית..והקשרים בינהם כל כך שטחיים שזה מדהים אותי כל הזמן מחדש. הם לא מכירים את האנשים שהם נמצאים ומסתובבים איתם, ובעצם כל החברות שלהם מתבססת על ללכת בהפסקת צהריים לחנות סנדביצ'ים ולשתוק בדרך או לדבר על שטויות. הם לא מכירים אחד את השני בכלל, והקטע הוא שהם לא חושבים שיש בזה משהו מוזר כי הם לא מכירים משהו אחרת! הם אף פעם לא נפתחים ואין ביניהם שיחות גלויות ואמיתיות אז ככה שגם אתה לא יכול לדבר בפתיחות, ואם אתה מנסה לנהל שיחות קצת יותר פתוחות או רציניות הם מסתכלים עלייך מוזר.. והם כל כך מזוייפים!!! זה הכי גרוע. הנחמדות המעושה..החיוכים המזוייפים...והאובר נימוס הזה שלהם...גאד.. והכי הורג אותי, זה התחביבים שלהם....נגיד הסקוטי ההוא, הוא בנאדם חביב (פחות משהו ממה שחשבתי..)אבל נגיד אני שואלת אותו מה הוא הולך לעשות בסוף שבוע, אז הוא עונה 'אממ, הולך לשתות ולהשתכר... לשמוע מאטל ולנגן על הגיטרה, אני מניח..' וככה כולם שם! כל מה שמעניין ומעסיק אותם זה השתייה שלהם ולהשתכר ולהתמסטל כמה שיותר!.. או זה או להיות בבית כל היום ורק לראות טלויזיה, את האופרות סבון המפגרות שלהם... אה, והם ממש עצלנים! נגיד, בישראל ילדים בגיל הזה באמת עושים הרבה ולומדים ועובדים ועושים המון, ועדיין לא מתלוננים וזה נראה להם נורמלי. פה הם לא עושים כלום כמעט ואחרי כל דבר קטן הם ישר מתיישבים ככה עם אנחה גדולה ואומרים 'וואי, אני ממש הרוג..' כשהם לא עשו כמעט כלום! באמת שאפשר להתאמץ הרבה יותר אבל הם לא רוצים או מוכנים בכלל להשקיע, הם רוצים הכל כמה שיותר קל. טוב, מצטערת על ההשתפכות הזאת, נראה לי ההיתי צריכה אותה... אוף, נמאס לי, מתי דברים באמת ישתנו כבר וישתפרו בשבילי?? אני מתלהבת ושמחה מכל שינוי קטן ומכל משהו שנראה לי שיכול לעזור לי קצת ולשנות לי את החיים לטובה, אבל אז אני רק מתאכזבת ורואה שבעצם שום דבר לא שונה..