מותר לי להיות רגשנית עוד יותר?
כי אני פשוט מרגישה שאני חייבת לכתוב לכם, חברי הפורום הכי מדהימים שרק אפשר לבקש. אתם יודעים שאני טיפוס שהמון פעמים נראה מטורלל על כול הראש,כזאת שמדברת שויות בטונות וכותבת מגילות ארו-כות ומתישות שלרוב אין כוח לקרוא... המון פעמים אני בטח משגעת אתכם לחלוטין- בזה שאני שונאת יובש, בזה שיש לי רעיונות מוזרים(ומה שיותר גרוע שאני לא יודעת להסביר אותם),בזה שאני פשוט מלחיצה אתכם עם הרצון שלי שהכול יהיה מושלם... אבל אני מקווה שאתם יודעים שאני באמת אוהבת כול אחד ואחד מכם!!! אני בטוחה שאני נשמעת אפילו יותר קיטשית ורגשנית מהפעם שעברה(לפני יומיים...),יותר דביקה מדבק מגע,יותר לא יודעת...כמו קארי. אתם יודעים מה?לא איכפת לי, אני מרגישה שאני צריכה להגיד לכם הכול ולא מטריד אותי איך אני אשמע. אני רוצה שתדעו שאפילו אם אני אצטרך להמשיך ולהילחם עם מי שצריך כדי להגן עליכם ולהוכיח את מה שאני כבר ממזמן יודעת שאתם חברי הפורום הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי מדהימים שאפשר לבקש,ולא רק כמנהלת פורום כמו שאמרתי זה רק תואר ואני שווה לכם לחלוטין(מנהל הוא קודם כול חבר פורום רגיל,ההבדל הוא רק בצבע),אלא כבני אדם, כחברים,כשותפים באופן שווה בעובדה שהפורום הוא מה שהוא. אני לא תמיד מוצאת את ההזדמנות להגיד לכם את כול זה,אני יוצאת מנקודת הנחה שאתם יודעים לפי זה שאתם נשארים בפורום,אבל בעצם למה לא להגיד את זה ולהזכיר לכם את זה?ואם אפשר בלי הפסקה. ראיתי בימים האחרונים איך הגנו אחד על השני,איך תמכנו,חיבקנו ואפילו חתמנו להוכחה. הקשר הזה הדהים אותי, עד עכשיו ידעתי(ואפשר שלא?)שאתם מקסימים ומיוחדים,כן, כול אחד ואחת כאן. אחרי מה שקרה ראיתי שאני ממש מוכנה להילחם למענכם, וזה הוכיח לי כמה אני מחוברת אליכם,אני כטיפוס דיי סגור שיש לו לעיתים קושי לקרב אליו אנשים בצורה עמוקה יודעת שהצלחתם לגרום לי להרגיש שכול מי שחבר בפורום הזה הוא קרוב שלי. קרוב כמו בן משפחה. התרגשתי ואני עדיין מתרגשת לגלות את האחווה בין החברים כאן וביני,מין קשר יותר עמוק ממה שהאינטרנט מציע המון פעמים, אני אודה שאני ששונאת להיות יותר מידיי רגשנית לא יכולה להישאר אדישה כלפיכם, וממה שכתבתם(ולא רק כאן...)אני יכולה לנחש שגם אני הצלחתי להתקרב בדרך כולשהי אליכם. אני בטוחה שאני לא טועה,אני מרגישה את זה. אני לא משקרת,אני לא יודעת לשקר כמו שצריך(אני גם לא אוהבת למען האמת),ואני גם לא שחקנית. אני שמחה כששמח לכם וכואבת לצערי גם את כאבכם,לא תמיד אני יכולה לעזור ואני ממש מבואסת בגלל זה,אבל מה שבטוח שאני תמיד מוכנה להקשיב וגם זה משהו,גם אם לא ענקי לפחות משהו. זהו,אני יודעת שזה ממש דביק,הקסם של החברות,תיראו איך אתם משפיעים עליי,אני מחייכת כולי כרגע(אחרי שקראתי את השרשור שוב ושוב ובכול פעם הצטרפה עוד הודעה של אדם מיוחד)ועם זאת יש לי מרוב התרגשות יש לי דמעות בעיניים,לא דמעות של עצב חס וחלילה, דמעות של קשר חזק במיוחד,ואתם יודעים מתי לאחרונה היו לי כאלו?אני בעצמי לא זוכרת. בכול אופן אתם, בזכות מה ומי שאתם מוציאים ממני את הצד הרגיש שבי ואני לגמרי לא מצטערת על זה! אוהבת אתכם הרבה יותר ממה שאני יכולה לתאר בעזרת מילים והן הלא דרך הביטוי הכי מוצלחת שיש לי(הייתי מציירת לכם משהו אבל המטרה היא לא הבריח אתכם אחוזי אימה ופאניקה למראה הדברים המעוותים והלא מזוהים...),ולמרות הכול אני יכולה רק לקוות שתקראו את ההודעה הזאת עד הסוף ותגיעו לחלק הזה,אני לא רגילה להיות רגשנית ואם כבר אז עד הסוף... והינה עוד
נתרם לאוסף(על חשבוני
)
(כנסי גם לפורום "המכתב שלא נשלח" ותיראי עוד קצת מהערכה העצומה שלי אלייך
