צוללת עם כל העידוד שהייתי רוצה
להפיק מדברייך, הייתי רוצה לשאול אותך האם כשהיית ילדה ממש לא סבלת מתופעות הלוואי של הטוראט???? (אני יודעת שבמקרה שלך לא ממש ידעת שזה טוראט) אני מסכימה עם המשפט האחרון שלך. שילדינו יוכלו להיות מה שירצו כשיגדלו, אבל הבן שלי למשל, לפעמים מאוד סובל מהטיקים שלו. אם מכאבים ואם ממבוכה כשהוא תחת מתקפת טיקים קשה. הוא בעצמו אמר לי לא פעם: "אמא אני מרגיש שילדים קטנים בוהים בי..." ברור שהלב שלי כאם קצת נצבט, אבל הכאב שלו בטוח גדול יותר. לפני כחודשיים בן-דודי התחתן. בדיוק באותה תקופה שי היה תחת מתקפת טיקים קשה ביותר. הוא פשוט לא הפסיק לזוז לרגע.. אני לא חושבת שמישהו בחתונה הזו פספס שמשהו לא בסדר עם הילד שלי. בשלב מסוים הוא אמר לי : "טוב די אמא אני רוצה לצאת, אני מתבייש". יצאנו החוצה, וקצת דיברנו לנו, ואז הוא אומר לי: "טוב אמא תיכנסי אני לא רוצה שתפסידי את כל החתונה.." אז אמרתי לו שאני אשמח להישאר איתו בחוץ, וגם להיכנס איתו, מה שהוא יבחר, אבל שידע שאני לחלוטין לא מתביישת בו!!! הוא יכול להישאר לידי, אני גאה בו מאוד וכל אמא היתה גאה אם היה לה בן כזה מקסים. אז נכון, כואב לי. אבל אני מבטיחה לך שלשי כואב יותר. והוא סובל! אין מה לעשות, לא צריך ליפות את זה. אם זה יש גם לנו כהורים קושי והקושי הוא לא רק בסבל שאני רואה שהוא חווה. הקושי גם נובע מכך שכל הזמן צריך להיות עם יד על הדופק. לשים לב!!!! למצוא את הבעיה עוד לפני שהיא התחילה לגדול... ודאגה, האם באמת הקשיים שהוא עובר ימנעו ממנו להגשים את הפוטנציאל המאוד גבוה שלו??? הלוואי, הלוואי שיתרגל כדברייך. הלוואי שלא יסבול. הלוואי שיגדל להיות איש טוב תורם והכי חשוב- מ א ו ש ר ! ! !
