עדה
הרוזנת של לאבלייס, אוגוסטה עדה קינג, בתו החוקית היחידה של המשורר לורד ביירון (וכיום מוכרת יותר בשם עדה לאבלייס), נפטרה בשנת 1852, בגיל 35, מסרטן החצוצרות.
אביה ואמא נפרדו כשהייתה בת חודש אחרי שאביה נורא התאכזב שהיא לא נולדה בן. כשהייתה בת 4 חודשים עזב לורד ביירון את אנגליה לתמיד וכשהייתה בת 8 אביה נפטר - והיא מעולם לא הכירה אותו למעשה.
בהיותה ביתו, ובת אצולה, היא זכתה בחינוך - מה שרוב בנות דורה לא זכו לו.
אמה הייתה ממורמרת כנגד אביה המשורר, ודאגה לחזק דווקא את הצדדים המדעיים והמתמטיים אצל ביתה. כמתבגרת, היא הגדירה את עצמה כמדענית פואטית. עדה לאבלייס, בסופו של דבר, נקברה לצד אביה - אבל כישוריה ותרומתה לאנושות היו דווקא מצד המתמטיקה.
היא התחברה למתמטיקאי בריטי שנקרא צ'רלס באבג', שעבד על פיתוח המנוע האנאליטי. נוסף על המתמטיקה, עדה לאבלייס הייתה מוכשרת מאד גם בתחום השפות, ודיברה איטלקית שוטפת. היא תרגמה מאמר של מהנדס איטלקי בשם לואיג'י מנברה (שלימים גם הפך לראש ממשלה), גם הוא בתחום המנוע האנליטי. מלבד התרגום היבש של המאמר, היא הוסיפה הערות שוליים שלה למאמר - הערות שהסתכמו למעשה למאמר נפרד, יסודי ומשמעותי הרבה יותר מהמאמר המקורי. למאמר הנוסף היא קראה בפשטות - הערות. המאמר הנוסף כלל, בין היתר, גם את מה שנודע לימים כתוכנית המחשב הראשונה: אלגוריתם שעובד לקריאה וביצוע על ידי מכונה אנליטית. היא הראשונה שהבינה את הפוטנציאל של אותו מנוע אנליטי לעשות יותר דברים מאשר סתם לעשות חישובים מתמטיים. התרומה של עדה לאבלייס לעולם ההיי טק הייתה כפולה: היא הייתה הראשונה לכתוב תוכנת מחשב מסוג כלשהו, והיא הייתה הנביאה שחזתה את תפקידו של המחשב בעולם המודרני.
המאמר שלה, "הערות", פורסם בספר "הזכרונות המדעיים של טיילור", המחבר(ת) העלום(ה) זכ(ת)ה בראשי תיבות בלבד: AAL .
בשנת 1980, משרד ההגנה האמריקאי המציא את שפת המחשב הרשמית שתשרת אותו. מתוך רצון להוקיר את מי שזכתה להתעלמות במשך כל השנים, הם קראו לשפה הזו - עדה.
בשנת 1990, להק גברים היו כל כך מאוימים מעצם הרעיון שאשה (אשה!) למעשה המציאה את תחום היי טק כפי שאנחנו מכירים אותו כיום, שהם הכחישו וטענו שאת ה"הערות" כתב למעשה באבג', שהוא זה שהיה המתכנת הראשון. הם כמובן התעלמו מהערות של באבג' עצמו, מעל מאה שנים קודם לכן, שהעיד שהערות היו פרי עטה של עדה, למעט תוכנית אחת שנגעה למספרי ברנולי - ששם היא "רק" גילתה ותיקנה באג שלו.
היום, כשאני נתקלת בכיתות שבהן יש 2-3 נשים בלבד, ותמיד, אבל תמיד, יש גם איזה סטודנט שמרגיש צורך להסביר לי באריכות למה גברים טובים וחכמים יותר מנשים - אני מספרת להם את הסיפור הזה, ואז אני גם מלמדת אותם איך כותבים תוכנית מחשב שיודעת לשטוף כלים. ותמיד, השוביניסט התורן (שחושב שהוא נורא חכם) מסביר לי שהטריגר לשטיפת כלים הוא שהחברה צועקת עליו. לפני כמה קורסים, החברה של השוביניסט התורן שלחה לי דואל תודה. מסתבר שבמהלך הקורס (קורס בתחומי היי טק, כן?) החבר שלה למד:
א. שאפשר לבדוק לבד מתי צריך לשטוף כלים ולא צריך לחכות לצעקות מהחברה (במכתב היא אמרה שהוא עדיין לא הפנים לגמרי את השלב הזה..)
ב. ששטיפת כלים כוללת בקרת איכות ווידוא שהכלי הנשטף אכן נקי
ג. ששטיפת כלים אינה מסתיימת עם סיום ניקוי הכלים אלא רק לאחר שגם הכיור עצמו נקי.
ביום שמי שמנהל את משק הבית יקבל משכורת השווה ברמתה למשכורת של מי שמתאפשר לו לצאת לעבודה מחוץ לבית בזכות הידיעה שהבית מנוהל אפשר יהיה להתחיל לדבר על שוויון.
ועוד כמה דברים קטנים - חופשות לידה. היום גבר יכול לקחת חופשת לידה במקום האשה. אני גם מכירה מספר גברים שבחרו לעשות זאת.
בעניין קבלה לעבודה - מדובר בבדיחה של ממש. לאשה בארץ, במיוחד בעבודה משמעותית וריווחית, יש בממוצע 2.3 ילדים, מה ששקול במונחי חופשת לידה ל-7 חודשים, או ל-7 שנות מילואים של הגבר המצוי. חלק ניכר מהנשים דוחה את כניסתן לעולם העבודה (וזו טעות שאני נתקלת בה כשאני מלמדת קורסים בהם הנשים הן אמהות ל-2-3 ילדים ומנסות לחזור לשוק העבודה) לטובת הגבר. בוודאי בעולם ההיי טק שבו קשה למצוא עבודה לאחר גיל לא באמת מבוגר (נאמר 35). מה שמצחיק הוא שגם נשים אלו עדיין נתקלות באותו טיעון מפוקפק של "חופשות לידה", למרות שלידת הילדים כבר מאחוריהן ואילו המילואים של הגברים עדיין בשיאם. אני גם לא הכרתי ולו גבר אחד שאולץ לחתום על מסמכים (לא חוקיים, דרך אגב) שבהם הוא מתחייב לא להביא ילדים לעולם, מסמכים די נפוצים בקרב משרדי עורכי דין שמחייבים עורכות דין צעירות לחתום עליהם.
בנוגע להפלות - למרות שאני יחסית מאד בעד הגישה שזכויות האב צריכות להיות קרובות לשוות, צריך לשאול כמה שאלות לפני הזעקה על זכויות רמוסות של גברים -
א. האם לאנס יש זכות על הילד-כתוצאה-מאונס? (לדעתי - לא)
ב. האם כאשר מדובר בהריון שמסכן את בריאותה וחייה של האשה - האם עדיין זכויותיהם על ההריון שוות? (כאן - לדעתי לא)
ב. מה המשמעות של "זכות"?
אני לגמרי בעד שזכותו של האב, בהינתן הריון רגיל (לא בסיכון גבוה, לא מתוך אונס) היא לקחת אחריות על הילד. אם אחד הצדדים מעוניין בהפלה - לדעתי זכויות הילד קודמות וממש לא משנה אם זה האב או האם שמוכנים לקחת אחריות ולגדל את הילד (מתוך הבנה שמדובר באחריות לכל החיים, ובתפקוד כהורה יחיד) - גם אז לדעתי יש לכבד את זכויותיו של האב, כמו גם את אלו של האם. במקרה כזה תהיה, לדעתי, אחריות כספית של הצד שאינו מגדל את הילד לתמוך במי שבחר שכן. למעשים בחיים יש תוצאות, וצריך לדעת גם לקחת אחריות על תוצאות אלו, גם אם זה לא מתאים כרגע לתוכניות.
מניסיוני, רב הגברים שזועקים על זכויותיהם הרמוסות מתכוונים למשהו אחר לחלוטין. הם מתכוונים לזה שזכותם לשכב עם מי שבא להם, ולא לקחת אחריות לתוצאות מעשיהם - או במילים אחרות הם מתכוונים לזה שזכותם להכריח את האשה לבצע הפלה. כפי שציינתי קודם - לדעתי זכות הילד לחיים קודמת לזכותם להתנהל חסרי אחריות בעולם. אם הם לא רוצים ילדים - שידאגו לא להביא אותם (ידאגו - לא יסמכו על אחרים שיעשו זאת במקומם. שמעתי גם שהימנעות - מונעת מצב שכזה לחלוטין)
הרוזנת של לאבלייס, אוגוסטה עדה קינג, בתו החוקית היחידה של המשורר לורד ביירון (וכיום מוכרת יותר בשם עדה לאבלייס), נפטרה בשנת 1852, בגיל 35, מסרטן החצוצרות.
אביה ואמא נפרדו כשהייתה בת חודש אחרי שאביה נורא התאכזב שהיא לא נולדה בן. כשהייתה בת 4 חודשים עזב לורד ביירון את אנגליה לתמיד וכשהייתה בת 8 אביה נפטר - והיא מעולם לא הכירה אותו למעשה.
בהיותה ביתו, ובת אצולה, היא זכתה בחינוך - מה שרוב בנות דורה לא זכו לו.
אמה הייתה ממורמרת כנגד אביה המשורר, ודאגה לחזק דווקא את הצדדים המדעיים והמתמטיים אצל ביתה. כמתבגרת, היא הגדירה את עצמה כמדענית פואטית. עדה לאבלייס, בסופו של דבר, נקברה לצד אביה - אבל כישוריה ותרומתה לאנושות היו דווקא מצד המתמטיקה.
היא התחברה למתמטיקאי בריטי שנקרא צ'רלס באבג', שעבד על פיתוח המנוע האנאליטי. נוסף על המתמטיקה, עדה לאבלייס הייתה מוכשרת מאד גם בתחום השפות, ודיברה איטלקית שוטפת. היא תרגמה מאמר של מהנדס איטלקי בשם לואיג'י מנברה (שלימים גם הפך לראש ממשלה), גם הוא בתחום המנוע האנליטי. מלבד התרגום היבש של המאמר, היא הוסיפה הערות שוליים שלה למאמר - הערות שהסתכמו למעשה למאמר נפרד, יסודי ומשמעותי הרבה יותר מהמאמר המקורי. למאמר הנוסף היא קראה בפשטות - הערות. המאמר הנוסף כלל, בין היתר, גם את מה שנודע לימים כתוכנית המחשב הראשונה: אלגוריתם שעובד לקריאה וביצוע על ידי מכונה אנליטית. היא הראשונה שהבינה את הפוטנציאל של אותו מנוע אנליטי לעשות יותר דברים מאשר סתם לעשות חישובים מתמטיים. התרומה של עדה לאבלייס לעולם ההיי טק הייתה כפולה: היא הייתה הראשונה לכתוב תוכנת מחשב מסוג כלשהו, והיא הייתה הנביאה שחזתה את תפקידו של המחשב בעולם המודרני.
המאמר שלה, "הערות", פורסם בספר "הזכרונות המדעיים של טיילור", המחבר(ת) העלום(ה) זכ(ת)ה בראשי תיבות בלבד: AAL .
בשנת 1980, משרד ההגנה האמריקאי המציא את שפת המחשב הרשמית שתשרת אותו. מתוך רצון להוקיר את מי שזכתה להתעלמות במשך כל השנים, הם קראו לשפה הזו - עדה.
בשנת 1990, להק גברים היו כל כך מאוימים מעצם הרעיון שאשה (אשה!) למעשה המציאה את תחום היי טק כפי שאנחנו מכירים אותו כיום, שהם הכחישו וטענו שאת ה"הערות" כתב למעשה באבג', שהוא זה שהיה המתכנת הראשון. הם כמובן התעלמו מהערות של באבג' עצמו, מעל מאה שנים קודם לכן, שהעיד שהערות היו פרי עטה של עדה, למעט תוכנית אחת שנגעה למספרי ברנולי - ששם היא "רק" גילתה ותיקנה באג שלו.
היום, כשאני נתקלת בכיתות שבהן יש 2-3 נשים בלבד, ותמיד, אבל תמיד, יש גם איזה סטודנט שמרגיש צורך להסביר לי באריכות למה גברים טובים וחכמים יותר מנשים - אני מספרת להם את הסיפור הזה, ואז אני גם מלמדת אותם איך כותבים תוכנית מחשב שיודעת לשטוף כלים. ותמיד, השוביניסט התורן (שחושב שהוא נורא חכם) מסביר לי שהטריגר לשטיפת כלים הוא שהחברה צועקת עליו. לפני כמה קורסים, החברה של השוביניסט התורן שלחה לי דואל תודה. מסתבר שבמהלך הקורס (קורס בתחומי היי טק, כן?) החבר שלה למד:
א. שאפשר לבדוק לבד מתי צריך לשטוף כלים ולא צריך לחכות לצעקות מהחברה (במכתב היא אמרה שהוא עדיין לא הפנים לגמרי את השלב הזה..)
ב. ששטיפת כלים כוללת בקרת איכות ווידוא שהכלי הנשטף אכן נקי
ג. ששטיפת כלים אינה מסתיימת עם סיום ניקוי הכלים אלא רק לאחר שגם הכיור עצמו נקי.
ביום שמי שמנהל את משק הבית יקבל משכורת השווה ברמתה למשכורת של מי שמתאפשר לו לצאת לעבודה מחוץ לבית בזכות הידיעה שהבית מנוהל אפשר יהיה להתחיל לדבר על שוויון.
ועוד כמה דברים קטנים - חופשות לידה. היום גבר יכול לקחת חופשת לידה במקום האשה. אני גם מכירה מספר גברים שבחרו לעשות זאת.
בעניין קבלה לעבודה - מדובר בבדיחה של ממש. לאשה בארץ, במיוחד בעבודה משמעותית וריווחית, יש בממוצע 2.3 ילדים, מה ששקול במונחי חופשת לידה ל-7 חודשים, או ל-7 שנות מילואים של הגבר המצוי. חלק ניכר מהנשים דוחה את כניסתן לעולם העבודה (וזו טעות שאני נתקלת בה כשאני מלמדת קורסים בהם הנשים הן אמהות ל-2-3 ילדים ומנסות לחזור לשוק העבודה) לטובת הגבר. בוודאי בעולם ההיי טק שבו קשה למצוא עבודה לאחר גיל לא באמת מבוגר (נאמר 35). מה שמצחיק הוא שגם נשים אלו עדיין נתקלות באותו טיעון מפוקפק של "חופשות לידה", למרות שלידת הילדים כבר מאחוריהן ואילו המילואים של הגברים עדיין בשיאם. אני גם לא הכרתי ולו גבר אחד שאולץ לחתום על מסמכים (לא חוקיים, דרך אגב) שבהם הוא מתחייב לא להביא ילדים לעולם, מסמכים די נפוצים בקרב משרדי עורכי דין שמחייבים עורכות דין צעירות לחתום עליהם.
בנוגע להפלות - למרות שאני יחסית מאד בעד הגישה שזכויות האב צריכות להיות קרובות לשוות, צריך לשאול כמה שאלות לפני הזעקה על זכויות רמוסות של גברים -
א. האם לאנס יש זכות על הילד-כתוצאה-מאונס? (לדעתי - לא)
ב. האם כאשר מדובר בהריון שמסכן את בריאותה וחייה של האשה - האם עדיין זכויותיהם על ההריון שוות? (כאן - לדעתי לא)
ב. מה המשמעות של "זכות"?
אני לגמרי בעד שזכותו של האב, בהינתן הריון רגיל (לא בסיכון גבוה, לא מתוך אונס) היא לקחת אחריות על הילד. אם אחד הצדדים מעוניין בהפלה - לדעתי זכויות הילד קודמות וממש לא משנה אם זה האב או האם שמוכנים לקחת אחריות ולגדל את הילד (מתוך הבנה שמדובר באחריות לכל החיים, ובתפקוד כהורה יחיד) - גם אז לדעתי יש לכבד את זכויותיו של האב, כמו גם את אלו של האם. במקרה כזה תהיה, לדעתי, אחריות כספית של הצד שאינו מגדל את הילד לתמוך במי שבחר שכן. למעשים בחיים יש תוצאות, וצריך לדעת גם לקחת אחריות על תוצאות אלו, גם אם זה לא מתאים כרגע לתוכניות.
מניסיוני, רב הגברים שזועקים על זכויותיהם הרמוסות מתכוונים למשהו אחר לחלוטין. הם מתכוונים לזה שזכותם לשכב עם מי שבא להם, ולא לקחת אחריות לתוצאות מעשיהם - או במילים אחרות הם מתכוונים לזה שזכותם להכריח את האשה לבצע הפלה. כפי שציינתי קודם - לדעתי זכות הילד לחיים קודמת לזכותם להתנהל חסרי אחריות בעולם. אם הם לא רוצים ילדים - שידאגו לא להביא אותם (ידאגו - לא יסמכו על אחרים שיעשו זאת במקומם. שמעתי גם שהימנעות - מונעת מצב שכזה לחלוטין)
