עדה

hericane

New member
עדה

הרוזנת של לאבלייס, אוגוסטה עדה קינג, בתו החוקית היחידה של המשורר לורד ביירון (וכיום מוכרת יותר בשם עדה לאבלייס), נפטרה בשנת 1852, בגיל 35, מסרטן החצוצרות.
אביה ואמא נפרדו כשהייתה בת חודש אחרי שאביה נורא התאכזב שהיא לא נולדה בן. כשהייתה בת 4 חודשים עזב לורד ביירון את אנגליה לתמיד וכשהייתה בת 8 אביה נפטר - והיא מעולם לא הכירה אותו למעשה.
בהיותה ביתו, ובת אצולה, היא זכתה בחינוך - מה שרוב בנות דורה לא זכו לו.
אמה הייתה ממורמרת כנגד אביה המשורר, ודאגה לחזק דווקא את הצדדים המדעיים והמתמטיים אצל ביתה. כמתבגרת, היא הגדירה את עצמה כמדענית פואטית. עדה לאבלייס, בסופו של דבר, נקברה לצד אביה - אבל כישוריה ותרומתה לאנושות היו דווקא מצד המתמטיקה.

היא התחברה למתמטיקאי בריטי שנקרא צ'רלס באבג', שעבד על פיתוח המנוע האנאליטי. נוסף על המתמטיקה, עדה לאבלייס הייתה מוכשרת מאד גם בתחום השפות, ודיברה איטלקית שוטפת. היא תרגמה מאמר של מהנדס איטלקי בשם לואיג'י מנברה (שלימים גם הפך לראש ממשלה), גם הוא בתחום המנוע האנליטי. מלבד התרגום היבש של המאמר, היא הוסיפה הערות שוליים שלה למאמר - הערות שהסתכמו למעשה למאמר נפרד, יסודי ומשמעותי הרבה יותר מהמאמר המקורי. למאמר הנוסף היא קראה בפשטות - הערות. המאמר הנוסף כלל, בין היתר, גם את מה שנודע לימים כתוכנית המחשב הראשונה: אלגוריתם שעובד לקריאה וביצוע על ידי מכונה אנליטית. היא הראשונה שהבינה את הפוטנציאל של אותו מנוע אנליטי לעשות יותר דברים מאשר סתם לעשות חישובים מתמטיים. התרומה של עדה לאבלייס לעולם ההיי טק הייתה כפולה: היא הייתה הראשונה לכתוב תוכנת מחשב מסוג כלשהו, והיא הייתה הנביאה שחזתה את תפקידו של המחשב בעולם המודרני.

המאמר שלה, "הערות", פורסם בספר "הזכרונות המדעיים של טיילור", המחבר(ת) העלום(ה) זכ(ת)ה בראשי תיבות בלבד: AAL .
בשנת 1980, משרד ההגנה האמריקאי המציא את שפת המחשב הרשמית שתשרת אותו. מתוך רצון להוקיר את מי שזכתה להתעלמות במשך כל השנים, הם קראו לשפה הזו - עדה.

בשנת 1990, להק גברים היו כל כך מאוימים מעצם הרעיון שאשה (אשה!) למעשה המציאה את תחום היי טק כפי שאנחנו מכירים אותו כיום, שהם הכחישו וטענו שאת ה"הערות" כתב למעשה באבג', שהוא זה שהיה המתכנת הראשון. הם כמובן התעלמו מהערות של באבג' עצמו, מעל מאה שנים קודם לכן, שהעיד שהערות היו פרי עטה של עדה, למעט תוכנית אחת שנגעה למספרי ברנולי - ששם היא "רק" גילתה ותיקנה באג שלו.

היום, כשאני נתקלת בכיתות שבהן יש 2-3 נשים בלבד, ותמיד, אבל תמיד, יש גם איזה סטודנט שמרגיש צורך להסביר לי באריכות למה גברים טובים וחכמים יותר מנשים - אני מספרת להם את הסיפור הזה, ואז אני גם מלמדת אותם איך כותבים תוכנית מחשב שיודעת לשטוף כלים. ותמיד, השוביניסט התורן (שחושב שהוא נורא חכם) מסביר לי שהטריגר לשטיפת כלים הוא שהחברה צועקת עליו. לפני כמה קורסים, החברה של השוביניסט התורן שלחה לי דואל תודה. מסתבר שבמהלך הקורס (קורס בתחומי היי טק, כן?) החבר שלה למד:
א. שאפשר לבדוק לבד מתי צריך לשטוף כלים ולא צריך לחכות לצעקות מהחברה (במכתב היא אמרה שהוא עדיין לא הפנים לגמרי את השלב הזה..)
ב. ששטיפת כלים כוללת בקרת איכות ווידוא שהכלי הנשטף אכן נקי
ג. ששטיפת כלים אינה מסתיימת עם סיום ניקוי הכלים אלא רק לאחר שגם הכיור עצמו נקי.

ביום שמי שמנהל את משק הבית יקבל משכורת השווה ברמתה למשכורת של מי שמתאפשר לו לצאת לעבודה מחוץ לבית בזכות הידיעה שהבית מנוהל אפשר יהיה להתחיל לדבר על שוויון.

ועוד כמה דברים קטנים - חופשות לידה. היום גבר יכול לקחת חופשת לידה במקום האשה. אני גם מכירה מספר גברים שבחרו לעשות זאת.
בעניין קבלה לעבודה - מדובר בבדיחה של ממש. לאשה בארץ, במיוחד בעבודה משמעותית וריווחית, יש בממוצע 2.3 ילדים, מה ששקול במונחי חופשת לידה ל-7 חודשים, או ל-7 שנות מילואים של הגבר המצוי. חלק ניכר מהנשים דוחה את כניסתן לעולם העבודה (וזו טעות שאני נתקלת בה כשאני מלמדת קורסים בהם הנשים הן אמהות ל-2-3 ילדים ומנסות לחזור לשוק העבודה) לטובת הגבר. בוודאי בעולם ההיי טק שבו קשה למצוא עבודה לאחר גיל לא באמת מבוגר (נאמר 35). מה שמצחיק הוא שגם נשים אלו עדיין נתקלות באותו טיעון מפוקפק של "חופשות לידה", למרות שלידת הילדים כבר מאחוריהן ואילו המילואים של הגברים עדיין בשיאם. אני גם לא הכרתי ולו גבר אחד שאולץ לחתום על מסמכים (לא חוקיים, דרך אגב) שבהם הוא מתחייב לא להביא ילדים לעולם, מסמכים די נפוצים בקרב משרדי עורכי דין שמחייבים עורכות דין צעירות לחתום עליהם.
בנוגע להפלות - למרות שאני יחסית מאד בעד הגישה שזכויות האב צריכות להיות קרובות לשוות, צריך לשאול כמה שאלות לפני הזעקה על זכויות רמוסות של גברים -
א. האם לאנס יש זכות על הילד-כתוצאה-מאונס? (לדעתי - לא)
ב. האם כאשר מדובר בהריון שמסכן את בריאותה וחייה של האשה - האם עדיין זכויותיהם על ההריון שוות? (כאן - לדעתי לא)
ב. מה המשמעות של "זכות"?
אני לגמרי בעד שזכותו של האב, בהינתן הריון רגיל (לא בסיכון גבוה, לא מתוך אונס) היא לקחת אחריות על הילד. אם אחד הצדדים מעוניין בהפלה - לדעתי זכויות הילד קודמות וממש לא משנה אם זה האב או האם שמוכנים לקחת אחריות ולגדל את הילד (מתוך הבנה שמדובר באחריות לכל החיים, ובתפקוד כהורה יחיד) - גם אז לדעתי יש לכבד את זכויותיו של האב, כמו גם את אלו של האם. במקרה כזה תהיה, לדעתי, אחריות כספית של הצד שאינו מגדל את הילד לתמוך במי שבחר שכן. למעשים בחיים יש תוצאות, וצריך לדעת גם לקחת אחריות על תוצאות אלו, גם אם זה לא מתאים כרגע לתוכניות.

מניסיוני, רב הגברים שזועקים על זכויותיהם הרמוסות מתכוונים למשהו אחר לחלוטין. הם מתכוונים לזה שזכותם לשכב עם מי שבא להם, ולא לקחת אחריות לתוצאות מעשיהם - או במילים אחרות הם מתכוונים לזה שזכותם להכריח את האשה לבצע הפלה. כפי שציינתי קודם - לדעתי זכות הילד לחיים קודמת לזכותם להתנהל חסרי אחריות בעולם. אם הם לא רוצים ילדים - שידאגו לא להביא אותם (ידאגו - לא יסמכו על אחרים שיעשו זאת במקומם. שמעתי גם שהימנעות - מונעת מצב שכזה לחלוטין)
 

יהלום 86

New member
תודה,

החכמתי :)
אני רוצה להתייחס אבל לפסקה האחרונה.
במובן מסויים גם אני חושבת שזכות הילד לחיים קודמת לזכותם של ההורים, אך מה אם כתוצאה מכך שהוא יוולד הוא למעשה יסבול?
נטישה, אלימות, שנאה ותיעוב כלפי הילד - זה לא דברים נדירים לצערי בעולם שלנו.

מה לגבי ילד בעל צרכים מיוחדים?
אני מתכוונת למקרים הממש קשים, המקרים שבו הוא צריך טיפול רפואי תמידי, הוא לא יכול ללמוד בבית ספר רגיל, הוא לא יוכל לפתח חיים רגילים לעולם (נכון למדע שלנו היום), מה במקרה כזה?

ומה לגבי אונס, אם האישה רוצה להפיל, האם עדיין זכות הילד מגיעה לפני הזכות שלה?
 

hericane

New member
כשיש מי שרוצה ומוכן לטפל בילד

אני ממש לא נגד הפלות. כאשר ההריון לא רצוי מצד שני הצדדים - אז אני חושבת שכנראה ועדיפה הפלה.
במקרה אונס - התייחסתי לכך גם קודם, אבל בואי ואחדד - מבחינתי אנס איבד כל זכות להגיד משהו ברגע שהוא אנס. במקרה הזה - ההחלטה היא של האשה ושל האשה בלבד (זכות הילד לחיים מתוך הבנה שהוא יזדקק למישהו שיטפל בו. בעולם אוטופי אולי הדברים היו אחרת, אבל אני מסכימה איתך לחלוטין שבמקרה זה אם האם אינה מעוניינת - הסיכוי כי הילד יסבול ויוזנח הוא רב, וגם הסיכוי כי האשה תפגע אף יותר כתוצאה מהאונס הוא רב - ולכן עדיף להמנע).

אין נביאים, וכל מה שנוגע לילדים - הם מגיעים בלי תעודת אחריות. יש היום המון בדיקות שעושים בנוגע להתפתחות תקינה של עובר, ומצד שני ילד יכול להיוולד נורמלי לחלוטין ולהפגע מתאונת דרכים בדרך מבית החולים הביתה שתשאיר אותו נכה לכל חייו, ועם צרכים מיוחדים. אין אחריות. אם מישהו סיפר לך אחרת - תבקשי את הכסף חזרה כי הוא שיקר.
ובכל זאת, אם ידוע מראש כי הילד יהיה בעל צרכים מיוחדים - אני חושבת שאותו כלל אצבע של אם יש רק אחד מבין ההורים שמוכן לקחת אחריות ולטפל בילד, על פי צרכיו (מתוך הבנה שהוא לבדו יעשה זאת) - שיעשה זאת. אין ספק כי במקרה זו ההחלטה תהיה הרבה יותר קשה.

אף פעם אי אפשר לדעת מה באמת צופן העתיד. הורי הילד יכולים למות בתאונת דרכים בהיותו בן שבוע מה שישאיר אותו נטוש וסובל, כך שהשאלה היא תמיד מה לעשות ברגע נתון בזמן, עם האינפורמציה שיש לך באותו הרגע. אי אפשר באמת לחיות ולקבל החלטות שקולות בהתבסס על שיקולי
"מה היה \ יהיה אילו".
 

יהלום 86

New member
אוקיי, תודה על התשובה :)

שאלה אחרת - מה את חושבת שצריך לקרות אם האם לא רוצה את הילד אבל האב כן רוצה?
 

hericane

New member
אני תמיד בעד לקחת אחריות

וכן מתכוונת לזה שזכויות הילד קודמות.
נכון שהאשה (בכל מקרה) תשא בתוצאות הרבה יותר מהאב, אבל אני חושבת שמה שתקף לו תקף גם לה. אם האשה לא רוצה ילדים שתדאג לא להכנס להריון. אם היא נכנסה להריון בטעות, והאב מוכן לקחת אחריות על הילד ולגדלו כאב יחיד, אז אני בהחלט בעד שהיא תלד את הילד ותתן אותו לאב (וגם תדאג כספית לילד).

הבעיה המרכזית היא שאם האב יעלם במהלך ההריון - כי הוא שינה את דעתו, כי הדרישה המקורית לא הגיעה כדרישה אמיתית אלא כרצון לנקמה או מכל סיבה אחרת, מי אז ידאג לילד?

(דרך אגב, אם מדובר בהריון שמקורו לא בטעות, ולא משנה מי רימא את מי - אז, לדעתי, מי שלא רימה שיחליט)
 

יהלום 86

New member
מסכימה לחלוטין עם כל מה שכתבת

בנוגע לשאלה שלך, אני אתן לך את התשובה שענית לי.
אי אפשר לנחש מה יהיה בעתיד, באותה מידה (כמו שכתבת לי) יתכן וההורים ידרסו למוות חודש אחרי הלידה.

האמת שבכל המקרים האלו אני בעיקר מרחמת על הילדים ולא על ההורים, בסופו של יום הם הסובלים העיקריים.

יש כאלו שטוענים שצריך להתחיל לתת רישיון להורות, אני יחד עם זאת, לא מסכימה עם זה.
אני חושבת שהרבה אנשים נפלאים שקיימים בעולם שלנו לא היו מגיעים אם היינו מציבים את עניין רישיון להורות.
אבל פה כבר גלשתי לנושא אחר :)
 

hericane

New member
יצא לי קצת לחשוב על זה מאז אתמול

והגעתי למסקנה קצת משונה, אבל שעלולה לעבוד איך שהוא.
את צודקת שלעולם אי אפשר לדעת מה יהיה בעתיד, הבעיה במקרה בו האב מכריז שהוא מוכן לגדל את הילד כאב יחיד ואז משנה את דעתו (בעיה שלדעתי, העצובה, תהיה הרבה יותר נפוצה ממה שאפשר היה לקוות) היא שהבעיה היא לא בעתיד אלא בהווה.

ואז חשבתי על משכנתא. כן אני יודעת, אסוציאציה הזויה משהו. אבל הרעיון הוא כזה: מה זו בעצם משכנתא? הלוואה מאד גדולה לטווח מאד ארוך. הבנק שנותן את ההלוואה מודע לסיכון שהוא לוקח על עצמו, כי מה יקרה למשל עם לוקחי ההלוואה יחליטו פתאום לא להחזיר את הכסף, או חו"ח יקרה להם משהו במהלך 30 השנה שימנע מהם להחזיר את ההלוואה?
כדי לוודא שההלוואה תוחזר נעשים שני דברים -
א. הבית ממושכן עד לסיום החזר ההלוואה (ואז אם הלווה מפסיק לשלם - תמיד הבנק יכול לדרוש את הבית, למכור אותו ולקבל את תמורתו כנגד החזר ההלוואה)
ב. מכריח את הלווה לבטח את עצמו בביטוח חיים. ביטוח חיים למשכנתה לא נועד למבוטח אלא לבנק - במקרה ויקרה משהו למבוטח והוא לא יהיה מסוגל להחזיר את ההלוואה, חברת הביטוח תחזיר את ההלוואה במקומו לבנק.

הפתרון הראשון לא לגמרי ישים למקרה של הריון - כי ה"רכוש" המדובר הוא התינוק, ובמצב בו האם אינה מעוניינת לגדל אותו - זה שהאב יחליט שפתאום לא בא לו לגדל את הילד ישאיר אותה תקועה עם ילד שלא רצתה. מה שכן - אפשר כן לדבר על פיקדון כספי, ועל ערבים.
הפתרון השני, יכול גם לעבוד -
אב שמעוניין בילד כאשר האם אינה מעוניינת בו, יבטח את עצמו בחברת ביטוח, יפקיד ערבון ויחתים ערבים. במידה והוא לקח את הילד לאחר הלידה - הפיקדון יוחזר לו. במידה ושינה את דעתו - הילד ילך לערבים וערבון ילך לאשה (עגמת הנפש, ההוצאות הנלוות (כי הריון זה לא רק בדיקות רפואיות, זה גם בגדי הריון בזמן, וטיפולי שיניים וכושר אחרי וכו')). במידה והאם תחליט להשאיר את הילד אצלה ולא למסור אותו לערבים - הביטוח ידאג לכסות את צרכי הילד (ובמקרה זה לדעתי גם האב יידרש לשלם מזונות כפולים, ולו בשביל היראו ויראו). חברות ביטוח אלופות בהערכת הסיכון שהם לוקחים ולהחליט מה גובה הפרמיה שתכסה פוליסת ביטוח כזו. כאמור, לצערי, לדעתי הפרמיה תהיה גבוהה מאד. (ולשאלה המתבקשת ללמה ביטוח בנוסף למזונות - זה פשוט כי מדובר במצב קיצוני בו האשה הייתה עושה הפלה אילולא הגבר אמר שהוא רוצה ואז חזר בו. ילד משנה חיים ללא הכר, מוריד את סיכויי ההשתכרות של האם החד - הורית בהרבה מאד, מונע ממנה התמקצעות לעתים קרובות, פוגע בחיי החברה ועוד. מזונות הוגנים, ועוד כפולים - היו לכאורה צריכים להספיק, אבל במדינת ישראל, 70% מהגברים שחייבים במזונות - לא משלמים אותם, וביטוח לאומי לא עושה יותר מדי בתחום. אז אם האשה נשארה תקועה כי אגו של איזשהו גבר עבד שעות נוספות - לפחות שהיא תקבל סיוע הולם וודאי)
 
ושוב זהו פוסט ששווה קריאה


וחבל שהוא פשוט נעלם במעמקי האשכול הוותיק וממש בטעות הגעתי אליו.
חשוב שיקראו זאת כל אלה שחושבים שזכויותיהם הגבריות מקופחות לעומת הנשים שממש "נהנות" מכל העולמות.
 

poseidon111

Active member
ממה התלהבת, יחפה? מהעובדה שטרוניה

לגיטימית של גברים הפכה בעיניה במחי קולמוס לעניין של סיפוק
תאוות מיניות, וזאת על סמך "ניסיונה" העשיר עם גברים?
הרי היכולת הזו של הגחכת טענות כואבות של אחרים, והפיכתן
למקור של דיבורים שבשקר יסודן, משיג עבורה מטרה כפולה:
1. "הכאב של הגברים הוא מעושה".
2. הגברים רוצים רק סקס ולאחר מכן להשאיר את האישה במערה,
בזמן שהם הולכים לנקבה הבאה...
אף דיבור על העובדה שזרע האב מקנה לו זכות להחליט מה הוא
מתכנו עבורו. אף דיבור שהאישה נהנית בכל מצב: ברצותה, תהרה
ואם לא זה רצונה, תפיל. והאב? עשה את שלו בדיוק כמו האישה, אך
פה נגמרה הריבונות שלו להחליט על העתיד של זרעו. האישה מחליטה עבורו.

מתק השפתיים שנכתב כ "זכות הילד לחיים", מסתיר בחובו טרגדיות
נוראיות שנכפו על אבות בעל כורחם. האחריות שלהם? בדיוק כמו של האישה, אך כאמור, האישה יכולה להחליט עבור מאן דהו אם יהיה אבא, בעל כורחו. הגבר, טוב הוא לא יכול להחליט לאחר מעשה אם
הוא רוצה שהיא תהיה אימא. זה שמור למין "החלש".
דוגמא לדיכוטומיה הרעיונית היא המשפט הבא בעניין הגברים:
" הם מתכוונים לזה שזכותם להכריח את האשה לבצע הפלה".
את מבינה? "הם מכריחים". האישה אינה מכריחה, מה פתאום.
היא רק כופה עליהם להיות אבות.
אבל בעניין זה, הס מלדבר.
"מגיע לו", כי היה חסר אחריות.
והיא?
 
סליחה??


זרע האב מקנה לו זכות להחליט על הפלה כן או לא?
ממש שיא הצדק והשיוויון. האב זורע והוא גם מחליט אם לקצור כן או לא. אז לא. זה לא עובד ככה. כי הגבר רק זרע אבל האישה היא זאת שצריכה לשאת בתוצאות של הזריעה הזאת. היא צריכה לגדל את העובר בבטנה ואם הוא רוצה שהיא תפיל את העובר אז היא זאת שצריכה לעבור את ההרדמה ואת האקט של ההפלה וכן את כל מה שכרוך בכך כולל סיכונים לגבי הריונות נוספים בעתיד.
האישה לא מחליטה בשבילו מה הוא רוצה או מה הוא לא רוצה. האישה מחליטה בשביל גופה. ברגע שהגבר הפרה אותה, הרי היא אחראית לגופה ולגורל העובר. אתה נשמע לי ממש אוי אוי אוי, הכריחו את הגבר לשאת בתוצאות מעשיו


נכון שתמיד תהיינה נשים שתנצלנה את המצב ותעמדנה את הגבר האבא בפני עובדה מוגמרת. אבל לא פעם ולא מעט גברים נוטשים נשים בהריון והולכים לחפש להם מרעה אחר והאישה נשארת לבדה להחליט אם להסתכן ולבצע הפלה או להשאיר את ההריון וללדת את התינוק. בדרך כלל, בזוגות נורמאליים עם יחסים טובים אז בדרך כלל מחליטים ביחד מה לעשות. הבעיה בדרך כלל נעוצה במקרים שבהם האישה נכנסה להריון כתוצאה מאיזו הרפתקה חולפת או סטוץ מזדמן ואז באמת יש לה בעיה.
 

poseidon111

Active member
את לא מבינה את האבסורד שבדבריכן. החלטה משותפת

לסקס, עם אחריות משותפת, מקנה רק לצד אחד את הזכות להחליט כיצד זה יסתיים.
אם האחריות למעשה מתחלקת בין שניהם, הרי גם האחריות לתוצאות צריכה להתחלק באותה דרך.
ואנא, כל סיפורי "ההרדמה" היו נכונים לפעם.
להזכירך, או שלא, היום זה דורש הליכה לסופרפארם הקרוב, והופ. נגמר הסיפור.

יתרה מזו, את אומרת שלהחלטה כל כך קרדינאלית, כמו להיות אבא או לא, אין לגבר שום זכות
להחליט עבור עצמו או במשותף איתה. האישה תחליט. הרי הוא עשה זאת. האישה היתה סבילה
בעניין ושישלם רק הוא על "חוסר אחריותו"...
ואם את מדברת על תוצאות מעשיו של הגבר, מה עם תוצאות מעשיה של האישה?
היא לא היתה צד בעניין? היתה, באופן שווה.
מה עם האחריות למעשיה?
כמו משל לוותר על ההריון אם הוא לא רוצה? נכון שזה נשמע אכזרי?
גם להכריח מישהו להיות אבא, אכזרי באותה מידה.
נראה לי שבעיניכן יש רק צד אחד שיכול להיפגע פה (מה שאינו מפתיע כלל).
 

יהלום 86

New member
פוסידון,

אתה דיברת על קבוצות והכללות והאלימות של אותן הקבוצות בפוסט הקודם שלך.
יחד עם זאת גם אתה ממהר לשים את כל הנשים בקבוצה אחת.
אוטומטית כל הנשים חושבות שלגבר אין זכות להחליט לגבי ההפלה.

אני במקרה הזה לא מסכימה עם יחפה,
אבל שוב, זה גם תלוי בהמון נסיבות.
איך קרה אותו היריון? (סקס בהסכמה או לא?)
האם הגבר נטש את האישה לאחר מכן לכמה חודשים ורק אז חזר ונזכר לומר שהוא לא רוצה את הילד?
מה לגבי גבר ששיקר שהוא לא יכול להביא ילדים כי זה יותר מגניב ונעים לעשות את זה בלי קונדום? ואז האישה נכנסת להיריון, האם אז יש לו זכות יותר גדולה ממנה בהחלטה? (תתפלא, דברים כאלה מתרחשים)

המקרה שאתה מתכוון אליו, שני הצדדים נפגעים.
ובוא לא נשכח את הלחץ שהמשפחות מוסיפות לפעמים (משני הצדדים).
אבל עקרונית, במקרה כזה, אני חושבת שגם לגבר וגם לאישה צריך להיות שוויון בהחלטה.
ואי אפשר להתעלם בהמילה של הגבר (שוב במקרה הזה) כפי שאי אפשר להתעלם מהמילה של האישה.
 

poseidon111

Active member
לא יהלום. אני ניסחתי את הודעתי כתשובה לניסוח

שלהן. שימי לב שדיברתי על העיקרון של מעשה משותף-אחריות משותפת,
כמעט כל הזמן.
לא דיברתי על כל השים או חלק מהנשים, כפי שלא דיברתי על כל הדברים.
שוב, דיברתי על העיקרון שבעניין.
והעיקרון, מה לעשות, הוא כללי בעיני לגבי כולם.
 

יהלום 86

New member
ועדיין,

אוקיי,
אז מה בעצם עושים במקרה שבו האישה רוצה ללדת והגבר לא?
או להיפך?
מה אתה מציע?
 

poseidon111

Active member
מה שבטוח שאיני מקבל, אלו החלטות חד צדדיות עם

השפעה לכל החיים לגבי הצד השני.
משתמע שאני מאמין בהחלטה משותפת.
הצד השני למטבע, של מה שהן כתבו, הוא שהגבר
יוכל להיות זה שיחליט עבור האישה אם להיות אימא.
דהיינו לכפות עליה את המשך ההריון למרות רצונה.
היעלה על הדעת? כמובן שלא. בדיוק כמו הכפייה על הגבר להיות אבא.
אבל מה, כל פעם שהגברים באים להסביר את "חולשת האישה",
בעניינים פיזיים שונים, הם נדחים בבוז כ"שובניסטים".
במקרה של הריון, זה כבר לא יתרון פיסיולוגי של האישה בקבלת ההחלטה
הסופית לגבי ההמשך, אלא זהו "סבל". את מבינה? העניין הפיסיולוגי יכול להיות יתרון
"שוביניסטי" של הגבר, או "סבל קשה" של האישה. הגבר תמיד יפסיד בעניין זה,
תלוי לפי הנוחות שלהן.

בכל מקרה, אם אין הסכמה משותפת, והאישה רוצה לכפות הורות על הגבר, שתיקח
את האחריות על החלטתה, ותפתור את הגבר מכל אחריות לגבי הילד.
איך נאמר? היא החליטה, אז שתישא בתוצאות, ללא שום דרישות מהאב.
 

שרוני68

New member
חייבת להודות שכל הדיון הזה קצת מצחיק אותי...

מה, אנשים לא שמעו על קונדום, אמצעי מניעה, משהו...מישהו....הלו ???

למה להגיע בכלל למצבים האלו?
לדעתי, כבר מחטיבת הביניים מדברים על זה עם
התלמידים.
 
מדברים על העיקרון שבדבר


פעם החיים שלנו היו הרבה יותר קשים בנושא הזה. תאמיני לי. אחת שיודעת
 

שרוני68

New member
את יודעת למה זה מצחיק אותי?

כי כשאני לא רציתי להיכנס להריון אבל באותו זמן נתון, לא הייתי
עם אמצעי מניעה...כל הרצון שלי לסקס ירד רק מהלחץ שמא אכנס
להריון בטעות!!!

חחחח....רק אני ככה?
 
חבל שמכל הפוסט הנהדר הזה שהריקן כתבה

בחרת להיטפל דווקא לנושא של ההפלות. אבל לא חשוב. אתה תמיד צודק. מעשה משותף אחריות משותפת כאשר את התוצאות נושאת האישה בגופה. וכן, לפעמים לא חושבים, לא נזהרים, עושים שטויות ואתה דורש שלגבר תהיה גם הזכות לדרוש מהאישה לבצע הפלה כי בסך הכל גם היא נהנתה ולו לא מתאים עכשיו להיות אבא. אני בפירוש ציינתי שתלוי מה המקרה, תלוי מה טיב היחסים בין בני הזוג וברור שבזוגיות נורמלית ובריאה, ההחלטה צריכה להיות של שניהם. אבל בכללי, לא יכול להיות מצב של שיוויון בנושא כזה והסברתי גם למה.
בכלל, כמו שגבר לא יכול ללדת, הוא גם לא יכול לדרוש מהאישה שיוויון בנושא הזה. אולי בחזון אחרית הימים כשיגור זאב עם כבש וגדי עם נמר בדיר יירבץ, רק אז האישה והגבר (הוא ייכנס להריון בתורו) יילדו ילדים ביחד ויחליפו גלגל ביחד. עד אז האישה היא זאת שנושאת את העובר בבטנה ושום גבר לא יכול לאלץ אותה לבצע הפלה בשם העיקרון שבדבר.
אתה לא יכול לדבר על עיקרון במקום שמלכתחילה אין בו שיוויון. לא פיזי ולא נפשי.
כמובן שיש להתקדם ברוח הזמן ולערוך שינויים חוקתיים בבתי הדין למשפחה, והשיוויון צריך לבוא משם.
 
למעלה