עגונות או (לא ?) להיות...

[aaa123]

אם זאת ההנחה של בני הזוג אין צורך

בנישואים. במקרה כזה אפשר לחיות יחד בלי נישואים. יש צורך בנישואים רק אם מוסכם בין בני הזוג שאני לא אוהב/ת אותו/ה יותר לא יכול לקרות. כל מה שהוא/היא עושה מעצבן אותי היה צריך להיות ידוע לפני הנישואים אם זה לא נובע משינוי בלתי צפוי בהתנהגות. אם היה שינוי בלתי צפוי בהתנהגות של 1 מבני הזוג אז זה יכול להיות סיבה טובה להפסקת נישואים אבל רק מכיוון אחד.

 

[חנה בית הלחמי]

יש צורך בנישואין משלל סיבות

משכנתא, מחוייבות כלכלית הדדית, סמליות, טקסיות, גישה אישית קונפורמיסטית למשפחה ולחיים, סביבה חברתית ומשפחתית, סתם כי מתחשק. יע"ז הנישואין אינם באים עם תעודת ביטוח שמה שאתה רוצה היום יהיה תקף בעתיד. אז מה - זו סיבה לא להתחתן אם רוצים להתחתן ? הסיבה היחידה שאני רואה בארץ ומוכנה להטיף לה היא עניין הבלעדיות של הרבנות על נישואין וגרושין. כל השאר - איש ואישה בחשקיהם המחלפים יחיו והטקסיות עצמה מוסיפה לא מעט לחלק מהזוגות. גם אם לא לכל החיים.

 

[wasaby]

מה זאת אומרת נלקחה ממנו?

אשתו, מכיוון שהיתה יותר שנים בלעדיו מאשר איתו, יתכן ותבחר לפתח מערכת יחסים עם גבר אחר. זה מאוד עצוב לחזור מהשבי ולגלות שהחיים התקדמו בלעדיך אבל אי אפשר לעצור את כל העולם עד שהוא יחזור גם אם מניחים שהוא חי. ולגבי הילדה, הוא יוכל לראות אותה אם ירצה כמו כל הורה פרוד.

 

[אמיר.]

זה בדיוק לא הענין..

קביעת מוות של אדם אינה יכולה להתבסס על השערה.. בטח לא כשאדם שבוי אצל חיות האדם שמקיפות אותנו (מאיראן והחיזבאללה ועד הרשות הפלסטינית). מה פשר האמירה שלך ´הצהרה על מותו´ ... ידוע שחיים ומוות ביד הלשון, אבל לא חשבתי שמדובר בלשונו של מזכיר הממשלה.. למרבה הצער והכאב, מדינת ישראל לא ממש מתאמצת לשחרר את חטופיה ולברר את גורל נעדריה. היכן ימי אנטבה ??? במזרח התיכון החדש (כפי חלומם ההזוי של אחדים) אנחנו ניכנכים... במקרה הזה - האשה סובלת.

 

[ציפי ג]

בחיל וברעדה

לא בחיים שלנו אנו עוסקים כאן. אלא בחיים של שתי נשמות שבודאות חיות, ואחת שקיומה מרחף. יש עוד כמה נעדרים בצה"ל. לא מכבר פנו הורי אחד הנעדרים מקרב סולטן יעקב, לבית דין להכריז כי בנם מת. לבן זה לא היתה אשה. ובכל זאת התעקשו ההורים לקיים הליך זה, שעדין בעיצומו, משום שבכך הם מקווים להפעיל לחץ על ממשלת ישראל, לסייע בחיפושים אחר בנם. אם הוא לא מת, משמע הוא חי, וכך יש להתיחס אליו. מדוע לא פונה תמי לבית דין לבצע את אותה פעולה? האם משום שחלילה יוכרז שהוא מת, ואז כל הפעילות של הוריו לשחרורו יוכרז כבטל מעיקרו?האם משום שמנקר בה החשש? מה לנו כי נתערב בסוגיה הזו? מי אנחנו בכלל?

 

[חנה בית הלחמי]

פשוט יותר...

בכל מדינה מתוקנת, נישואין שלא מומשו לאורך שנים ספורות מוכרים כראויים לביטול אם אחד הצדדים מבקש/ת, תהייה הסיבה אשר תהייה.

 

[לאה_מ]

אני הבנתי שלשם שחרור מעגינות

יש צורך בראיה על כך שהבעל אינו בין החיים, אבל מהי אותה ראיה - זה כבר עניין מאד נזיל. גם אם לא נמצאה גופה, ואין מי שיעיד שהאדם מת, בכל זאת ניתן לקבל ראיות "נסיבתיות". כוונתי בעניין ההצהרה לא היתה שמזכיר הממשלה יחרוץ את דינו של רון ארד, אלא שגוף רשמי של מדינת ישראל יצטרך, על מנת להתיר את תמי ארד מעגינותה, לקבוע (על סמך ראיות כלשהן, פיזיות או נסיבתיות), שרון ארד מת.

 

[אורלי_ל]

רון ארד נעדר מ- 86 (בדיוק 15 שנה)

 

[Boojie]

אני מסכימה שקביעת מוות

כשאין ידיעה ודאית או קרובה לוודאית על המוות היא בעייתית מאד. מה שמטריד אותי שאין דרך להכריז על גט או על ביטול הנישואים במצב כזה, שלא בנוכחות הגבר. למיטב זכרוני, יש כמה וכמה אפשרויות לסדר לגבר גט שלא בנוכחות או בהסכמת האשה, והגיע הזמן שההלכה היהודית תצעד קצת קדימה ותאפשר אפשרות כזו גם לנשים. אין שום סיבה שהיהדות לא תאפשר מתן גט בנוכחות צד אחד במקרה שבו הבעל נעדר כל כך הרבה שנים, ויש כל כך הרבה ספקות בכך שהוא חי. כך ייפתר גם חשש הממזרות של כל ילד עתידי שעשוי להיוולד. ואגב, לגבי הדברים שנאמרו כאן לגבי רון ארד, וכמה שזה יהיה נורא עבורו אם הוא יחזור הביתה אחרי חמש עשרה שנים ואשתו תהיה נשואה לאחר: אכן. נורא. זו עדיין לא סיבה לשרוף לחלוטין את חייה של אשה ולא לאפשר לה להמשיך את חייה, כשיש ספק גדול מאד שבעלה יחזור אי פעם חי הביתה. מה לעשות, החיים קשים ולא נעימים לפעמים, ולפעמים כל מה שאפשר זה למזער במידת האפשר את הכאב, גם אם הוא לא יסולק לגמרי.

 

[חנה בית הלחמי]

מברכת על כל מילה.

מותו אינו קשור לחייה. והרכזה ברבנות על "מותו" אינה קשורה לכך שחובת המדינה להמשיך ולחפש אותו בכל דרך, מה שהמדינה לא עושה ממילא כמו שצריך ופועלת לכן בהקשר של תמי ארד בבחינת "הרצחת וגם ירשת" - גם לא מתאמצת לאתר או לאשש את מותו וגם לא מוכנה להכריז עליו כמת כדי לשחרר את אשתו לחיות את חייה.

 

[אמיר.]

לפי החוק...

(תקנו אותי אם אני טועה) רק רופא יכול לחתום על תעודת פטירה. לא שר ולא דובר ואפילו לא רב.

 

[Boojie]

תעודת פטירה - רק כשיש גופה.

אבל לא חסרים מצבים שבהם מכריזים על נעדר כמת באופן חוקי כדי לאפשר, למשל, ירושה.

 

[נעמי*]

לפי המאמר בהארץ הרבנות הצבאית

הכריזה בעבר על נעדרים כעל מתים בלי להזקק לרופאים

 

[ציפי ג]

בהחלט ניתן להכריז על מוות בלי גופה

יש חוק הצהרות מוות, ובד"כ משתמשים בו להוכחת מותם של קדושי השואה, לצורכי ירושה באמת. גם לרבנות סמכות להכריז על מוות, כדי להתיר עגונות.

 

[aaa123]

לא ידוע אם המדינה יכלה

לעשות יותר למען רון ארד בשנים האחרונות. יש הרבה דברים שלא ידועים לנו ,ואין לנו שום דרך לדעת אם המדינה לא מתאמצת לאתר את רון ארד,וכל מה שאנו יודעים זה שהיא לא הצליחה. יש דברים שהם פשוט בלתי אפשרים במגבלות הקיימות,ויתכן שאיתור גורלו של רון ארד הוא אחד מהם. הייתי מציע להתמקד רק בביקורת על העובדה שהמדינה לא משחררת את תמי ארד מעגינותה ,ולא לבקר את המדינה על דברים שאנחנו לא יודעים.

 

[Boojie]

ההגיון הזה עקום.

שלושת רבעי ממה שהמדינה עושה - מבחינה בטחונית, מדינית, כלכלית וכולי, אנחנו לא יודעים. אז מה, לא נעביר יותר ביקורת על המדינה בכלל? כי הרי ברור שאנחנו לא יודעים הכל! זו גישה אנטי-פרודוקטיבית, שלא תביא שום תועלת. את המדינה צריך לבקר, ולא משנה אם אתה יודע הכל על המהלכים שהיא מבצעת או לא יודע הכל. מערכת כזו שלא תועבר עליה ביקורת תסתאב, אפילו יותר מהרגיל.