עגונות או (לא ?) להיות...

Boojie

New member
זו לא היתה השאלה שלי.

מה ששאלתי, זה איך יכול להיות שיש מחלה שאפשר לגלות אם ההורים נשאים אבל אי אפשר לזהות אותה על העובר?
 

ציפי ג

New member
אני לא מומחית גנטית

אבל בדיקת נשאות היא בדיקת דם פשוטה, שמתבצעת אצל מרבית הזוגות כאשר האשה בהריון. לו יצויר שהאשה והבעל נשאים, או אז אם ניתן לגלות את המחלה במי שפיר, הם יבצעו בדיקה, שמסכנת את העובר, ואז יבצעו הפלה, אם הוא חולה. אני מעדיפה את שיטת הסוף מעשה במחשבה תחילה. והיום עם הטכנולוגיה ההפריתית, לא חייבים דווקא לא להנשא, אלא אפשר להעזר בהפריות מבחנה, לסינון הילדים החולים.
 

Boojie

New member
למיטב זכרוני, בדיקת נשאות היא יקרה.

והסיבה היא, שיש הרבה מאד בדיקות אפשריות, להרבה מאד מחלות אפשריות, והתשלום לכל בדיקה כזו הוא בנפרד. ובכל מקרה, זה לא שולל את הצורך בבדיקת מי שפיר, כי זה לא מגלה אי סדירויות כרומוזומליות, כמו תסמונת דאון, למשל. אני מסכימה אתך שהמצב האידיאלי היה בדיקת נשאות לכל זוג, שיהיה ידע מראש, אבל המצב בימינו הוא שבגלל שזה יקר, רוב הזוגות עושים בדיקות רק אם הם בקבוצת סיכון למחלה מסוימת (למשל, אם היו מקרים של טאי זקס במשפחה).
 
אני קרובה מרחק חודשים ספורים מהנושא

כל הבדיקות ביחד עולות 1250 ש"ח, המדינה / קופ"ח מממנת משהו כמו 40% והבדיקות מומלצות לכולם בלי קשר למוצא.
 

Boojie

New member
אלו בכל מקרה לא כל הבדיקות.

אם זכרוני אינו מטעני (ואני לא חושבת שהוא מטעני), מספר הבדיקות הגנטיות שניתן לבצע נמדד באלפים. יש כמה בדיקות שהן הנפוצות ביותר, במיוחד בפילוח לפי אוכלוסיית יעד (הווה אומר, יש בדיקות שחשובות יותר אצל יהודים אשכנזים, יש בדיקות שחשובות יותר אצל אשכנזים ספרדים, וכדומה). בכל מקרה, לא בודקים לכל המחלות הגנטיות האפשריות, כי המספר גדול מדי.
 

מירי,

New member
הקופות לא מממנות ....

אלה הביטוחים המשלימים! אני לא יודעת היום אבל לפני 3 שנים (וקצת) בהריון השני שלי שאלתי את רופא הנשים , אם אני צריכה לעשות איזה שהן בדיקות - "אם אין מחלות ידועות במשפחות , אז לא!" ...
 

Boojie

New member
שמעי, בסך הכל צודק, הרופא.

אם אין מחלות ידועות במשפחה, הרי שההסתברות לפגם גנטי בעובר קטנה להפליא. תסתכלי פעם בשיעורי ההסתברויות לכל מיני מחלות תורשתיות באוכלוסיה - אחת לכך וכך אלפי, עשרות אלפי או מאות אלפי לידות. ההסתברות נורא נורא קטנה. לא פלא שעל הסתברויות כאלו הרופאים לא ממהרים להמליץ על בדיקות גנטיות גורפות.
 

אמיר.

New member
העלאת הרעיון איננה שייכת להשקפה..

הדתית !!! על פי ההלכה יכול זוג לעשות איזה הסכם שירצה (בכפוף לאיזה מינימום שאני לא זוכר כרגע). הדוגמה שאני זוכר זה ´אינני ניזונת ואינני עושה´ הוא כזה בו כל אחד מבני הזוג ממשיך להחזיק ברכושו וליהנות מפירותיו בלי (כמעט) מחויבות הדדית (כלכלית). צפי .. את בטח בקיאה יותר ממני...
 

ציפי ג

New member
בכלל כל ענין הוורט בחלק מהאוכלוסיה

הוא הסכם יחסי ממון בין הורי החתן להורי הכלה. קודם נשואינו, נפגשו הורינו להרמת כוסית. אני הגדרתי את זה כארוסין לכל דבר וענין, ומשפחתו של בעלי, סברה כי יש לערוך "תנאים" הם הם ההסכם. במשפחת אבי לא שמעו כל כך, ולכן לא עשינו את המנהג הזה, מה שהותיר את חמי וחמותי, בהתחלה, פעורי פה, והם מאוד התקשו בענין. אצל אחי, שהוא חרדי, הוא קבע שיהיו תנאים, וסוכם בהם אפילו איזה צד קונה איזה ארון לאיזה חדר, בביתם של הזוג הצעיר. בימים ההם, באירופה, היה גם מקובל שכותבים בתנאים כמה שנים יממן אבי הכלה את חיי בני הזוג לאחר הנישואין (אם הוא מוכר אותה, אז למה הוא צריך לשלם על זה?), ועוד כהנה וכהנה. אני חוזרת, אין בעיה לעשות הסכם יחסי ממון, השאלה היא בתועלת. ועובדה שעל פי החוק, מי שמוסמך לרשום לנישואין היינו המועצה הדתית, יכול גם לאשר הסכם שכזה. האם מישהו מעלה על הדעת כי הרבנות היתה מקבלת על פקידיה לעשות דבר המנוגד להלכה?
 

tookmy

New member
לאורין- הפיתרון הוא חלקי בלבד

מפני שנישואין אזרחיים המוכרים על ידי המדינה כגון קפריסין אינן פותרים את עניין הגט דרך הרבנות. למעשה הכרתי אישית מישהי שהתחתנה בקפריסין ואחר כך הייתה מסורבת גט ברבנות. רוב הדרכים האחרות, מובילות גן הן לרבנות. למשל טקס רפורמי או קונסרווטיבי אינו מזכה את הנישאים ברישום בתעודת הזהות, אך כיוון שהיה טקס, הרבנות מכירה בהם כ"ספק נשואים" מה שמחייב אותם, למרות שעל פי המדינה הם לא נשואים, להתגרש ברבנות. האופציה היחידה שנשארת (עד כמה שידוע לי) היא הסכם אצל עורך דין שאינו מזכה את הזוג בתואר נשואים אלא כ"ידועים בציבור" שרוב זכויות הנישואין (משכנתה נגיד) חלים עליהם. לא כולם מעוניינים בהעדרו המוחלט של טקס כלשהו, מה שהופך את העניין למלכודת....
 
נכון נכון. ברגע שלחצתי "שלח"

שמתי לב שפיספסתי את ההסבר הזה. כל טקס "קידושין" גם אם נערך בין בני הזוג בלבד ונאמר בו "הרי את מקודשת" הופלך את האשה לחייבת בגט. אבל, אם מישהו נורא רוצה טקס, ואני ממש בעד טקסים, עקב היותם גורם מעלה רוחנית ומאחד קהילתית, אפשר לערוך טקס הבטחות ומחויבות הדדי, לערוך הסכם ממון, שאני מעדפה לכנותו בשם הסכם לחיים משותפם, ולהשאיר את המעמד האישי כ"ידועים" כפי שכתבת. עם זאת, כמה וכמה ממכריי ערכו נישואין אזרחיים, לא שינו דבר בתעודות , אח"כ נפרדו, התחברו עם אנשים אחרים ושום דבר מזה לא הגיע לאוזני הרבנות. אלא שזה לא פיתרון.
 

augustus

New member
הגישה הזאת לא יעילה

לכן אני לא יודעת אם לקרוא לה פרגמטית. כמה שיותר פתרונות ביניים מוצאים כדי להקל על המצב הנתון, כך פוחתת כמות האנשים שמוכנים לעשות משהו כדי להביא לשינוי אמיתי. אני לא הייתי מוכנה גם להתלכלך בשת"פ קונפורמיסטי וגם לטרפד את השינוי.
 
נישואין אזרחיים למי שחפץ בכך

הוא פיתרון שלב א´, וכפי שהדברים נראים בשטח, היום הזה קרוב, יחסית. אחר כך, ובעזרת השם של החופשיים, תונהג גם התרה אזרחית לנישואין אלה והכל יהיה כשר ואמיתי. המאבק עדיין ארוך ומי שחייבות להילחם ולשנס מותניים, הן אנחנו, היות ומתוך כל אפשרויות ההסתבכות במצבי נישואין, אנחנו המפסידות והנדפקות, לפעמים לשנים ארוכות. נשים צעירות ומאוהבות (וחופשיות) אינן רואות בעין הגיונית את מצבן ואי אפשר לצפות מהן שתנסינה לשנות משהו שנראה להן נפלא, מדהים סוחף וצופן אושר מושלם לנצח-נצחים. התפקיד, לדעתי, מוטל על הבוגרות יותר, גם בחינוך גם במציאת פתרונות עכשוויים וגם בפעילות לחקיקה.
 
גט על תנאי

ההסדר נקרא מזה כאלף שנה "גט על תנאי" ומופקד ע ם ה נ י ש ו א י ן ברבנות ובו מייפה הבעל את כחו של בית הדין לגרש את האשה ההסדר הזה נעעשה בזמן ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים וכרגיל- לא הומשך התחילו ללחום ברבנים היושבים ומחממים את התחת ולא איכפת להם.. דרך אגב, אני דתי! אפשר להילחם בם אפשר לכוף עליהם להיות בני אדם אם זה היה נוגע לבני הישיבות היו פותרים זאת מייד הפגינו!!!
 

ציפי ג

New member
דרך ארץ קדמה לתורה

יש מילים שכל אדם שמכבד את עצמו, נמנע מלהשתמש בהם, גם כלפי מי שהוא חולק עליו.
 

tookmy

New member
אגב תמי ארד,

הזכרת לי קטע שהקפיץ לי את כל הפיוזים לפני כמה שנים, כשהייתי בניו יורק לצורך לימודים ובחורה ישראלית שהייתה איתי בבית הספר התחילה לדבר על תמי ארד ולהכפיש את שמה בעניין רכילותי של איזה רומן שהיא כביכול מנהלת, וישר התחלתי להגיד לה שנראה אותה מגיל 21 לבד, בלי בן זוג, בלי ידיעה אם בן הזוג שלה חי או מת, פשוט מחכה שהחיים שלה יעברו. נראה לי שהיא אף פעם לא חשבה על הזכות של תמי ארד לחיים משלה ולחיבוק או אהבה מעבר למה שהיא מייצגת, אבל נראה לי שאיך שעניתי לה קגרם לה לחשוב טיפה... כך אני מקווה לפחות, עד היום.
 

אמיר.

New member
מנין המידע על רון ארד ?

מי קבע שהוא מת ??? האם האהדה, המובנית מאד, לגורלה של תמי ארד, לא מניע מישהו/י פה לעוות את הידע ? לא נראה לי שמישהו יעגן את תמי ארד מסיבות פוליטיות. זה קצת מזכיר לי את הסיפורים שניסו להדביק לאביטל שצרנסקי (רעית השר נתן שצ´רנסקי). גועל נפש.
 

לאה_מ

New member
אמיר, אבל זה בדיוק העניין.

רון ארד נעדר כל כך הרבה שנים... מאז שנת 93, אם אינני טועה, אין ראיות ממשיות להיותו בחיים. גורמים במערכת הבטחון העלו, גם בפומבי, לא אחת את הטענה שהוא אינו בין החיים. לי דוקא נראה שלמדינת ישראל יש אינטרס פוליטי לא להתיר את תמי ארד מעגינותה, דוקא משום שזה יחייב הצהרה על מותו של רון ארד, ואז מה נאמר לגבי החטיפות הלא מעטות שישראל עשתה במהלך השנים כדי להשיג "קלפי מיקוח" לשחרורו של רון ארד????
 

המוסד

New member
ואם נניח לרגע שארד יחזור...

אחרי שנים בכלא האיראני ויגלה שאישתו נלקחה ממנו וגם ילדיו...
 

טל קר

New member
סליחה, מה זה נלקחה? נראה לך שאחרי

15 שנה אפשר בהכרח לחזור לחיות ביחד כאילו כלום? נראה לך הגיוני לצפות מתמי ארד לחיות כנזירה 15 שנה? האם אשתו היא איזה רכוש שצריך לחכות לבוא בעליו עד בוש? מה עם החיים שלה? עם הילדים שהיא רוצה אולי עוד ללדת? עם בני הזוג שהיא רוצה אולי לחיות איתם בגלוי ולא מאחורי הקלעים? תמי ורון אהבו פעם, 15 שנה הם לא נפגשו, איך אפשר בכלל לחשוב או לצפות ממנה לחכות? האם היית מצפה מגבר לחכות ולהתנזר 15 שנה על אף שסביר מאוד שאשתו כבר מתה? (כשלא שומעים אות חיים בכלל בכלל קרוב לשמונה שנים, סביר להניח שהאדם איננו אחרת כבר היו שומעים ממנו משהו). על סמך האולי התמוה הזה, היא אמורה לפספס את חייה? מתמי ארד כבר לקחו את בעלה, האשה סבלה מספיק, למה לקחת ממנה את שארית החיים שלה? למה לקחת ממנה את הסיכוי להשתקם? לבנות חיים זוגיים עם אחר? אגב, לדעתי מה שיקרה אם רון ארד יחזור, זה שהם יפסעו ביחד לרבנות. כי ב15שנה אנשים משתנים (גם בפחות) ועכשיו הם שני אנשים זרים.
 
למעלה