אי הבנה
אמרת: "שאלתי אם התכנים וההקשר של מעוז צור ושירים אחרים בעלי משמעות דתית הם תוכן שאנחנו מעוניינים להגדירו כמחוץ לתחום". ואני לא אמרתי בשום מקום שאני רוצה שמעוז צור יהיה מחוץ לתחום, כלומר שלא ידונו בו. כנראה גם אתה לא התכוונת לפרשנות הזאת, אך זה מה שיצא מדבריך. כשעליתי בחזרה למעלה השרשור הבנתי שזה המשך של הדברים האלה: "האם יש תכנים שאנחנו רוצים להגדיר כ"מחוץ לתחום" לצרכי דאחקות (ואילו)?" ורק החיבור של שני אלה יחד מבהיר את דבריך/שאלתך. אין לי התנגדות עקרונית לשימוש בטקסטים מן התנ"ך או מן הסידור בהקשר מבודח. השאלה היא רק מהו תוכן הבדיחה וההקשר, ומהו היחס המשתמע ממנה אל הכתובים. אני למשל נהנית מאוד מן הפנינים של אוח, שמשתמש הרבה בציטוטים ועושה בהם שימוש המעלה חיוך. אבל ברור שהוא עושה את זה מתוך כבוד לכתובים. גם אין לי בעיה עם שימוש בשיר כמו מעוז צור תוך שינוי חלק ממילותיו והעמדתו כבעל תוכן אחר, כפראפרזה על השיר המקורי הידוע. אבל מה שנעשה כאן הוא מוקצן בעיני: ההעמדה של קטע מן התנ"ך או מן התפילה בתוך קונטקסט מיני, יש בה כפי שאמרה מנטה גסות רוח, ומבחינתי הדברים יוצאים מגדר ה"לא לטעמי" (על דברים שהם "רק" לא לטעמי אינני מלינה בקול), והם מגיעים לנקודה שבה אני מרגישה שעליי להביע את תחושתי הקשה. בקיצור, למקרה שלנו: אם כל כך חשוב לאנשים להביע כישורים יצירתיים בתחום הזה, אשמח אם יחפשו את המקורות בסביבונים ובנר לי דקיק ויניחו למעוז צור. דרך אגב- נדמה לי שכוונת ה"משורר" לא היתה להפיק בדיחה. הוא התכוון לשיר (שעל איכותו ככזה כבר העיר אטיוד). ולדברים של דלית אני ממש לא מנסה להגיב. אתה מנסה לשכנע אותי או את מנטה שאנחנו טועות? לא פתחתי כאן ויכוח אידאולוגי, לא ביקשתי להוכיח שאני צודקת או לנסות לשכנע מישהו לשנות את גישתו העקרונית. מן המשפט הראשון שלי ולאורך כל השרשור דיברתי על עניין אחד: רגישות, וניסיתי להסביר למה זה מפריע לי. אין טעם לבוא בטענות לוגיות ולנסות להפריך בהן עניין של הרגשה. זה לא עובד. תראו, אני לא מתכוונת, ולא יכולה, לכפות על מישהו שלא לומר מה שהוא רוצה. ביקשתי להביע את הרגשתי, וכל אחד יעשה עם זה מה שהוא רוצה, על פי מידת רגישותו ואכפתיותו. אני מקוה שיש אנשים שלקחו מן הדיון הזה משהו, וזה אולי ישפיע על דברים שייאמרו פה. זו היתה כוונתי.